70 מטר מתחנת האוטובוס שבה התמקמו המחבלים וטיווחו בעוברים ונוסעים, נמצאים כביש 4 הבין־עירוני והסואן, כיכר המשטרה של חדרה ושתי תחנות דלק. מאות רכבים חולפים שם מדי דקה. משני צידי הכביש מזללות שווארמה מצליחות: "סמי בכיכר" ו"שאולי". שני האחים, סמי ושאולי לבית נחום, הסתכסכו מתישהו ופיתחו מותגים מתחרים. לידם דוכן פלאפל חדש, וגם מסעדת שווארמה בבעלות ערבית. בסמוך ממוקמות שניצלייה וחנות גלידות ומאפייה ופיצוצייה, ועבור מי שמעוניין בבצק שומני במיוחד – גם דוכן פריקסה.
מאות סועדים פוקדים את המתחם הקטן והצפוף הזה מדי ערב. רוב העובדים ערבים, וגם בין הסועדים יש להם נוכחות בולטת. ערביי אום אל־פחם מכירים את מוקדי הבילוי בעיר, והמחבלים ידעו מן הסתם היכן ניתן לאתר קהל הומה ולבצע בו טבח סיטונאי. האם ייתכן שהם נמנעו מכך, מחשש שעל הדרך יפגעו גם בבני עמם?
חדרה היא עיר המחוז של יישובי ואדי־ערה ממזרח, של ערביי פרדיס מצפון ושל תושבי ג'סר א־זרקא ממערב. עיר מעורבת דה־פקטו. בפרעות מאי 2021, ניסיונותיהם של ערביי הסביבה להגיע ולהצית טרור בעיר נגדעו בתגובה אלימה וחסרת סבלנות של יהודים בעיר. התארגנויות מקומיות איתרו ערבים והכו בהם, או איימו עליהם לעזוב את העיר. חוף הים המטופח בשכונת גבעת אולגה שימש את כל המגזרים במשך שנים, עד שלאחרונה, בעקבות תלונות על הצקות לנשים והתפרעויות של ערבים, חבורות מקומיות בשכונה הקימו משמרות סיור שהרחיקו, בטוב וברע, את הערבים הרעים והטובים כאחד. זה לא מונע מהם להמשיך להגיע ליתר הפארקים בעיר, שבהם היהודים סבלנים יותר ומעניקים לזוגות צעירים ערבים פרטיות והתבודדות שלא יימצאו להם בכפר מוסמוס או בערערה.
על פי הסטטיסטיקה, חדרה היא אחת הערים שהטרור הכה בה בעוצמה רבה ביותר. תורמת לכך קרבתה לאום אל־פחם הסמוכה, יצאנית טרור מצטיינת ומוקד הסתה. בין הערים יש הרבה אינטראקציה. רחובות אום אל־פחם מעוטרים בתמונות בניה השאהידים. ברדיוס של קילומטר על קילומטר, הסובב את שני רחובותיה המרכזיים של חדרה – הרברט סמואל והנשיא – התפוצצו לאורך השנים מכוניות תופת והתרחשו פיגועי ירי והתאבדות. זה קרה בתחנה המרכזית, בפיצה שליד סניף בני עקיבא, באולם ארמון דוד, בתחנה הצמודה לבית יד לבנים ולספרייה העירונית, בשוק העירוני ועוד. כמעט כל סמליה האורבניים של העיר ראו מחבל מתאבד, מטען מתפוצץ ויהודים נרצחים. זעקות השבר והקריאות מוות לערבים, התחלפו בחזרה מהירה לשגרה.
בית החולים הממשלתי "הלל יפה" שבפאתי העיר, משרת גם את כל כפרי הסביבה. המקום הזה לא ידע אירועים חבלניים. יש חולים אין פיגועים. הצוות הרפואי והסיעודי מורכב באחוזים גבוהים מערבים. מאז ימי הקורונה ועליית קרנם של הצוותים הרפואיים, מרבים הערבים לנפנף בנתונים הללו כהוכחה לנחיצותם, ולטעון שבלעדיהם אחריתנו מי ישורנה. שלטי התורמים הנעוצים במחלקות בית החולים, מספרים סיפור מורכב יותר: קירות המסדרונות מעוטרים בשמות של מיליונרים מארה"ב, קנדה, ארגנטינה או צרפת, כאלה שתרמו הון רב לרכישת ציוד יקר לרווחת החולים. כולם יהודים. אין שלט אחד שמאזכר תורם ערבי מסעודיה או מכפר־קרע.
החיבור הערבי לחברה הישראלית הוא אינסטרומנטלי־בכייני. דרישת זכויות ללא חובות. התביעות התקיפות לאפליה עודפת במשרות הציבוריות נענו, אבל אין שם מאבק דומה להתגייסות לצה"ל או לשירות הלאומי. להפך, ראשי הרשויות הערביות נקראים להחרים את הצעירים שמחליטים לשרת את המדינה. בראש המאבק עומד יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה. ילדיו לא ישרתו בצבא או יעשו שירות לאומי, אבל הוא ישמח שאשתו תמשיך ליהנות מג'וב נחשק בבית החולים הממשלתי הלל יפה, ומשכר מפנק כרופאת נשים בכירה.
אמנון שומרון הוא מבעלי משרד "זליגר שומרון תקשורת" לאסטרטגיה ולייעוץ תקשורתי, תושב חדרה ולשעבר עורך מקור ראשון
