רצף פיגועי הטרור שגבה את חייהם של 11 בני אדם בתוך שבוע החזיר רבים מהישראלים לימי התופת שליוו את הסכמי אוסלו. ברשתות החברתיות תהו הורים צעירים כיצד הוריהם, הסבים והסבתות של היום, שרדו את הימים ההם, ושאלו אם עליהם לשלוח את ילדיהם למוסדות החינוך או להשאיר אותם בבית. בקבוצה מסוימת תהה אחד האבות כיצד ישלח את בתו לגן כשאחת הסייעות החדשות, שהגיעה רק לפני כמה ימים, היא ערבייה.
ההתכתבויות וההתבטאויות הללו לא היו שמורות לערים המזוהות עם הימין. הן נשמעו דווקא באזורים המזוהים יותר עם השמאל ובהם תל־אביב, רעננה ורמת־השרון (ייתכן שהודעות כאלה נשלחו גם בעפולה, בבאר־שבע ובדימונה, אך יש לשער שהאוכלוסייה שם חלשה יותר מבחינה כלכלית, ויכולתם של ההורים שם לוותר על ימי עבודה אינה זהה ליכולת המקבילה במרכז הארץ).
אפשר להבין את החשש של הורים לשלוח את ילדיהם לגן ולבית הספר יום לאחר פיגוע נורא בלב עיר הומה בטבור הארץ. השבוע הזה "דחף" את חלקם לאמץ טרמינולוגיה "ימנית" ש"רואה בכל ערבי מחבל", כפי שהשמאל נוהג להאשים את הימין כשהוא רוצה לצייר אותו כגזען. אם עד השבוע, החשש מהשפה הערבית או מאדם בעל חזות ערבית היה שמור רק לימנים "גזענים", כעת הפכה "הגזענות" לתופעה נפוצה גם במעוזי השמאל. לא רק השפה או החזות מפחידה אותם, אלא עצם הנוכחות של ערבים בסופרמרקט, בגן הילדים או ברחובות הלבנים והיהודיים ביותר. ציטוט: "אין לדעת מאיפה זה יבוא, כי עכשיו זה גם כאלו שגרים בתוכנו".
כלומר, הפעם לא מדובר רק בחומש או בצומת גוש עציון, שמות מוזרים השייכים להתיישבויות משיחיות אי שם מעבר להרי החושך. הנרצחים שם הם לא "מאיתנו", ולא "בתוכנו". מי שעד לא מזמן התמוגגו משני ח"כים שנואמים בערבית במליאת הכנסת, אף שאינם מבינים כמעט מילה דבריהם, כבר לא סומכים על הקופאית בסופר, שמבחינתם הפכה למחבלת פוטנציאלית. יש יותר גזעני מזה?
הבעיה מתחילה כמובן במסגור "הגזענות הימנית", שמעולם לא הייתה באמת גזענית. בשורש רתיעתו של המחנה הלאומי מהצד הערבי עמדה המלחמה בין שני העמים. זה לא היה חשש על בסיס גזע, אלא בעקבות סכסוך רב שנים וטרור בלתי נגמר שהופנה כמעט תמיד מהצד הערבי כלפי הצד היהודי, שלא לדבר על המלחמות הגדולות מול מדינות ערב השכנות. אלמלא הסכסוך הזה היה אפשר למסגר את החשש או הפקפוק של ימנים כגזענות, אך כל עוד הסכסוך חי ובועט ונשען על טראומות של שנות אלימות רבות – המסגור של ימנים כ"גזענים" היה בסך הכול עוד ניסיון שמאלני לנגח את הימין ולערוך לו דמוניזציה ודה־לגיטימציה.
החשש לשלוח ילדים לגן או לבית הספר כי פתאום התחוור לך שיש ערבים בסביבה – הוא הגזענות. כשהקופאית בסופר, המנקה של הבית, הרוקח או הדוקטורנטים הופכים בן לילה מחברים לאויבים רק בשל היותם ערבים (הרי הם היו כאלה גם לפני יומיים) – הבעיה היא אצל מי שבתוך שבוע חל מהפך ברגשותיהם, לא אצל הערבים ולא בימין.
הימין, שמסרב להתמסר לאשליות על שלום בלתי אפשרי, חשדני במידה כזו או אחרת משום שהוא מאמין בטבע האדם ובהישרדות, מבין שההיסטוריה חוזרת, ומכיר בכוחן של דת, מסורת וקהילה. חשדנותו אינה נובעת מאיבה על רקע גזעי אלא מדחף קיומי ומטראומות. עד היום יש ישראלים, אשכנזים ומזרחים, שלא מסוגלים לשמוע גרמנית. האם זה אומר שהם גזענים כלפי גרמנים? עובדה: על הסכמי אברהם הימין "הגזען" דווקא בירך, בעוד פניו של השמאל התכרכמו.
הפחד ששטף השבוע חלקים בשמאל אינו זהה לפחד ולחשדנות הקיימים בימין. זהו פחד מנותק מהסכסוך ומהמאבק הלאומי, ורואה בכל ערבי מחבל פוטנציאלי רק משום שהוא ערבי. אם עד לפני שבועיים הוא היה שותף מושלם לשלום, מדוע עכשיו הוא כבר לא טוב אפילו כדי להוריד בשבילכם מוצר ממדפי הסופרמרקט?
