שוב חוזרים המראות הקשים של רצח יהודים בידי ערבים ברחובות הערים הגדולות. הורים וילדים חוששים לצאת, אירועים גדולים מבוטלים, והתחושה היא שחזרנו לתקופות הקשות של סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים. תחושות הפוסט־טראומה מלוות דור שלם של מי שהיו אז ילדים ונערים – ועכשיו, כשנראה שהתקופה הזו מתחילה לחזור כאשר הם כבר הורים לילדים, החששות הם בסדר גודל אחר לחלוטין.
כמו בימים הנוראים ההם, מהדורות החדשות נעות בין סיקור הזירות המזעזעות והלוויות קורעות הלב ובין המפגשים המדיניים החגיגיים וההצהרות החלולות שמושמעות בהם. הצהרות של הנהגה אטומה לכאביו של העם שהיא אמורה לייצג, ונאומים שלא יזכירו שעל הארץ הזו מתחוללת מלחמה בין יהודים לערבים, ושלא יכירו בכך שמטרת המפגעים הערבים פשוטה – לרצוח כמה שיותר יהודים בשם המאבק על האדמה שאנחנו חיים עליה.
"מטרתם של הטרוריסטים היא להטיל עלינו אימה, לגרום לנו לפחד להיפגש ולקדם את החיבורים וההסכמים בינינו", כתב השבוע ראש הממשלה החליפי ושר החוץ יאיר לפיד, על רקע התמונה החגיגית שהעלה מ"פסגת הנגב". "הם לא יצליחו. אנחנו לא ניתן להם. אין לנו שום כוונה לתת פרס למחבלים. אין לנו שום כוונה לתת להם לנהל לנו את החיים, לקבוע לנו את המדיניות". אל לפיד הצטרפה גם חברת הקבינט המדיני, שרת התחבורה מרב מיכאלי, שכתבה כי "הניגוד בין האירוע המחריד בחדרה ובין הפסגה בנגב מזכיר לנו שוב כי לשלום ולנורמליות יש אויבים, אסור לתת להם לנצח". כאילו לא למדנו כלום משני העשורים המדממים, לפיד ומיכאלי חוזרים על המנטרות המוכרות מימי אוסלו, על טרוריסטים שנלחמים ב"פגישות וחיבורים", על אויבי "השלום והנורמליות". לא על אויביו של עם ישראל. רק חסר שידברו על "קורבנות השלום", והשחזור ההיסטורי יהיה מושלם.
אם תחפשו בכל זאת מי שמסכן את קיומה של מדינת ישראל, חברת הכנסת מימינה שירלי פינטו מצאה למי להפנות את האצבע המאשימה: "דווקא בעת הזאת, כשגל הטרור מכה בנו, אנחנו חייבים להיות מאוחדים. ניסיון ההתססה הנצלני והמקאברי של האופוזיציה מסכן את המשך קיומה של המדינה".
תפיסת המציאות המעוותת שמשתקפת בהצהרות הללו לא נשארת רק ברמת המילים. השבוע פרסם יאיר קראוס באתר מקור ראשון שהשר לביטחון הפנים עֹמר בר־לב סיכל לפני כחצי שנה תוכנית לגיוס אלף מתנדבים לשורות מג"ב, בשיתוף "השומר החדש". המשטרה שתחת אחריותו גם הפנתה עורף, ימים אחדים לפני הפיגוע בבאר־שבע, ליוזמה אזרחית נוספת לביטחון תושבי הדרום, "סיירת בראל".
בעקבות הפרסום והפיגועים הוחלט לחדש את התוכנית עם ארגון השומר החדש, אולם חשוב לשים לב את מי העדיף בר־לב על פני שיתופי הפעולה שהיו יכולים לסייע בשמירה על ביטחון אזרחי ישראל. אחד הגופים שהוביל את ההתנגדות למהלכים הללו היה "יוזמות אברהם", שהסביר כי התוכנית נועדה להקים "מיליציות חמושות" שיובילו להחרפת המתח בין יהודים לערבים.
ארגון יוזמות אברהם מציג את עצמו כמי שפועל לשיוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל. לאחרונה, בעקבות הצתת בית הכנסת "איילת השחר" ברמלה, נכתב בדף הפייסבוק של הארגון כך: "המתיחות בערים המעורבות, הפעם ברמלה, מוסיפה לבעבע, עם גורמים קיצוניים ואלימים שפועלים לחבל במרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים".
לא במקרה המילים הללו מזכירות את ההצהרות של השרים לפיד ומיכאלי. קו ישיר עובר בין סמנטיקת "מרקם היחסים העדין" והדיבורים על מלחמה ב"אויבי השלום והנורמליות" ובין מדיניותו של השר בר־לב. כולם רואים במציאות מלחמה נגד "קיצונים משני הצדדים", ולא מאבק בין תוקף ומותקף; ולכן כולם גם מוכנים לפגוע ביכולתם של יהודים להתגונן. בהמשך ישיר לכך מחליט שר הביטחון בני גנץ להחזיק כוחות מג"ב שימנעו הגעת יהודים לחומש, במקום להעסיק את אותם לוחמים במשימות שיועילו קצת יותר לביטחון המדינה.
עברו כמה עשורים מאז ימי אוסלו הקשים, אבל את הלקח של הימים ההם אסור לשכוח. המחיר של חזרה על אותן טעויות יקר ביותר, ואין שום סיבה שנשלם אותו שוב.
