צופי "אולפן שישי" זכו ביום שישי האחרון לשיעור היסטוריה צבאית מאת הפרשן אמנון אברמוביץ; מעשה ביצחק רבין שהחליט לצאת למבצע אנטבה, והודיע כי כל שר יוכל לדבר בישיבת הממשלה המיוחדת שתכונס לאישור המבצע במשך שתי דקות בלבד. יחיד ומיוחד, סיפר אברמוביץ, היה השר חיים בר-לב, שלגביו אמר רבין כי הוא ידבר ראשון מבין כל השרים, וללא הגבלת זמן. ומדוע? כי בנו, עמר בר-לב, ישתתף במבצע.
זה היה סיפור נאה ואפילו אקזוטי מאמצע שנות השבעים של המאה הקודמת, אבל מה לו ולתוכנית אקטואליה מרכזית ב-2022? התשובה, במילה אחת, היא מבוכה. השמאל הישראלי נמצא בשבועות האחרונים במבוכה עמוקה כשהוא צופה בפדיחותיו החוזרות ונשנות של השר לביטחון פנים, שלא זה המקום להאריך בהן כי אין לנו את כל היום.
בעצם, אפשר להבין לנפשו הסוערת של בר-לב. הוא הרי לא היה אמור להיות שר, אלא מקסימום ח"כ אופוזיציה מנומנם באחת השורות העייפות בשיפולי המליאה. לולא הימין הישראלי היה מתקוטט בינו לבין עצמו ומעניק לו ולחבריו האחרים במפלגת העבודה – ביניהם היו"ר מרב מיכאלי – את המתנה הכי לא צפויה – להיות שרים בממשלת ישראל, הוא לא היה "נקלע לסיטואציה". אך זה מה שקרה, וכך זה גם נראה.
אלא שהמבוכה הזו, ושאר מבוכות השמאל בממשלה, דוגמת הפקק הבלתי נגמר בנמלי המדינה שעולה לנו מיליארדים ונמצא תחת אחריותה של שרת התחבורה, עלולה חלילה לגרום לציבור למאוס בממשלה בסופו של דבר, ומיאוס כזה עלול להחזיר חלילה את הדמון הגדול בנימין נתניהו לשלטון, ולכן צריך להגן על הממשלה הזו ועל חבריה בכל מחיר.
ואחד המחירים הוא, מתברר, לשבת באולפן שישי ובמקום לעסוק בכאן ובעכשיו, להלן בתאונה הפוליטית המתמשכת ששמה השר לביטחון פנים, לקושש איזה סיפור מימי אנו באנו ושבאמצעותו ננסה להחיות את דמותו של עמר בר-לב כגיבור ישראל. זו נורמה ציונית שהייתה יכולה להיות מרגשת ואפילו מפעימה, אם לא אותם האנשים בדיוק היו לוקחים את דמותו של לוחם וקצין אחר ביחידה, בנימין נתניהו שמו, וחובטים בה שוב ושוב ללא רחם במשך שנים ארוכות.
