פרק בתניקים: למה לא להביא ילד משותף?

אתמול ביקרנו חברים אהובים בפרק ב' שנולד להם תינוק משותף. שכחתי כמה הם זעירים ויפים, שכחתי את הרכות, שכחתי את הריח! כפות ידיים קטנטנות שעוטפות את האצבע שלי, עיניים כהות כמו אגוזים, מתבוננות בי במה שנראה כמו סקרנות ותבונה ובגדים שלא משנה כמה הם קטנים – הם גדולים עליו.

הדבר המתוק הזה נח לו בזרועותי בהתמסרות מוחלטת והעלה בי זכרונות קסומים. היו עוד אנשים בסלון ומדי פעם הצעתי בנימוס להעביר את החבילה הקטנה גם לעוד אנשים, אבל כשהם אמרו שזה בסדר שהוא אצלי – שמחתי.

הבטתי סביב. עגלה, סלקל וכדור פיזיו בסלון, בקבוקים וטיטולים, מגבונים וטרמפולינה; עולם שלם שאנחנו כבר לא חלק ממנו.

האם לא השתעשענו בעצמינו במחשבה על ילד משותף? ובכן, לא פעם. גם אתמול, בדרך הביתה הנושא עלה שוב. לראשונה מאז שאנחנו יחד, נדב אמר שהוא שואל את עצמו אם נצטער יום אחד שלא הבאנו ילד משותף. אני לא מאמינה שאתחרט.

אנשים אומרים שאנחנו פשוט חייבים להביא ילד. "הוא ודאי יהיה שחום כמו אבא שלו עם עיניים כחולות כמו של אמא שלו" הם אומרים, משל זה בכלל מהווה חלק מהשיקולים. השיקולים שלנו אגואיסטים לחלוטין.

הגיל

אני אמנם בת 41 ויש נשים רבות שעדיין יולדות בגיל הזה. אבל צריך לזכור שהשבוע, הבכור שלי יהיה בן 20. משהו בעובדה שהתחלתי את האמהות לפני כל כך הרבה זמן, מרתיע אותי ממש. להתחיל שוב? לעוד 20 שנה?

השקט

אנחנו זקוקים לשקט שלנו. אנחנו אוהבים אותו. אנחנו נהנים ממנו. יש לנו שבתות בלי הילדים, יש לנו בקרים שאנחנו לא מכינים בהם סנדוויצי'ים. כשאנחנו חושבים על לילות ארוכים, חסרי שינה, החשק לילד נוסף, פשוט נעלם לו.

קריירה

כשאני חושבת על הקריירה השניה שלי, זו שעדיין בחיתוליה, זו שבעצמה עדיין לא יודעת לאן היא הולכת, אני יודעת שתינוק חדש יכול להיות להיות ההבדל בין זמינות לבין חוסר זמינות שלי לפרוייקטים רבים. הייתי מורה במשך 12 שנה תוך כדי גידול ילדים קטנים ולפעמים אני פשוט לא מבינה איך עמדתי בזה בכלל.

הבית

כבר עכשיו אנחנו שוכרים בית גדול מאד. כבר עכשיו יש לנו מורכבות בנושא חדרי השינה. הילדים של נדב (בן ובת) היו ממש צעירים כשעברנו לגור יחד. זה היה הגיוני שהם יישארו בחדר אחד. כעת, זה נעשה פחות הגיוני ככל שהם גדלים. כשאנחנו מעמיקים בנושא, הפתרון הכי טוב, הוא בית גדול עוד יותר. בפועל, מבחינה כלכלית, זה רק הופך את הכל ליקר עוד יותר. איך נכניס ילד נוסף בבית הזה?

הכסף

כשאני חושבת על הוצאה של 3000 שח למעון תינוקות לפני טיטולים ומטרנה, אני לא מבינה איך עמדנו בזה בעבר ואני לא מבינה איך זה אפשרי בעתיד.

גדלתי על האמונה שכל ילד מביא את המזל שלו, ככה חונכתי. אבל כשנעשיתי אמא, התברר לי שעל מנת שהילד יביא את המזל שלו, ההורים שלו צריכים לעבוד מאד קשה. לו היה רק שיקול כלכלי בסיפור שלנו, אולי היינו הולכים על זה. אבל כשאני חושבת על הפריווילגיה הגדולה של פרק ב' – שבתות בלי – בקטע אגואיסטי מאד, אני אומרת "לא".