מינוס אחד ועוד מינוס אחד לא שווה מינוס שתיים אלא הרבה פחות, לפחות ככל שמדובר בז'אנר הריאליטי. מקורה של הקביעה הזו ברושם העולה מהצפייה בפרק הראשון של העונה השניה של הריאליטי החדש של רשת 13, "אהבה חדשה", שהוא הכלאה משונה בין שני ז'אנרים מאוסים בפני עצמם: ריאליטי שידוכים ("הרווק", "לאהוב את אנה" וכד') וריאליטי מציצנות ("האח הגדול" וחיקוייו השונים). כאילו היה חסר לנו ג'אנק על המסך, באו קברניטי רשת ודאגו לנו למה גדושה של הבל מציצני, שפועל לפתות את החלקים הנמוכים ביותר בנפש האדם אל המסך. לייצר לצופה הישראלי חוויה מזוקקת של טראש שידוכים שאמור לסייע לה להתמודד עם פצצות הרייטינג של קשת ובראשן "חתונה ממבט ראשון" שעונתה הרביעית הסתיימה לא מזמן.
אולם, לצד סיפוק היצרים, מה שמתרחש על המסך משפיע על התפיסות התרבותיות שלנו, ובראשן על האופן שבו אנחנו תופסים וממשיגים אינטימיות. מרחב הקשר בין גבר לאישה נחשב בתרבות שלנו באופן אינהרנטי לאזור של אינטימיות, שנחשבת, ובצדק, לתנאי בסיסי ליצירת קרבה. אולם, כאשר המרחב הזה מרושת במצלמות ומיקרופונים 24/7 ונפרש על מסכי הטלוויזיה הגדולים בבתים של כולנו, האינטימיות הזו מחוללת לחלוטין. הקרבה הופכת להצגה, הרגשות הופכים לפלסטיק, ועולם המושגים שלתוכו אנחנו גדלים ואותו אנחנו מגבשים תרבותית, מתעוות לחלוטין. החלוקה בין פנים לחוץ, בין הפומבי לבין האינטימי, שהיא אחד היסודות שעליהם מבוססת התרבות האנושית כבר אלפי שנים, מתמוססת ונעלמת.
התהליך הזה, שאותו מובילים אותנו קברניטי כל ערוצי התקשורת המרכזיים, הוא רעידת אדמה בכל הנוגע לאופן שבו התרבות האנושית כפי שאנו מכירים אותה מתקיימת. הוא הופך את כל המושגים שלנו על מהי אהבה, מהי זוגיות, מהי רומנטיקה ואיך מתפתחת קרבה זוגית בין שני אנשים. קשה להפריז במשמעות של מה שמתרחש על המסכים של כולנו, גם אם כל צופה אינטליגנטי מבין בשכלו שמדובר בהצגה. באופן תת מודע אנחנו מתרגלים לראות דפוסים של קרבה ורומנטיקה שמנוגדים להיגיון התרבותי שעליו גדלנו. אנחנו, ובמידה רבה גם הילדים והנוער שהיום חשופים לכל תוכן, כזה המשודר בכל שעה של היממה. האם הנוער של היום יבין את המילה אהבה באותו האופן שבני שישים כיום מבינים אותה? ספק רב. השאלה כמובן היא האם זה נורא, ולמרבה הצער התשובה היא חיובית. אינטימיות היא תנאי לכנות ואובדנה הופך את כולנו לשחקנים בהצגה. במקום זוגיות נקבל קליפה של זוגיות, במקום אהבה נקבל הצגה של אהבה, במקום רגשות נקבל מניירות. האם זה העולם שבו אנחנו רוצים לחיות? האם זו המציאות שאותה אנחנו מאחלים לילדינו? תוכניות המציאות מובילות אותנו ממש לשם.
ועוד הערה קטנה, אבל חשובה מאוד, לסיום: כבר שנים שהתקשורת הישראלית עסוקה במסע עקבי של דה לגיטימציה להלכה היהודית האוסרת קשרי נישואין בין יהודים למי שאינם יהודים. כל תוכניות החדשות מגויסות לאג'נדה הזו באורח בלתי מוסתר ואף מוצהר. חתונה בין דתית שאחד הצדדים בה יהודי נחשבת למשהו שיש לחגוג ובהבלטה רבה. אמש (א') למדנו שגם יוצרי סוגת הריאליטי התגייסו למסע הדה לגיטימציה הזה, באופן שבו הציגו את הקושי של אל, אחת מארבע הנשים המשתתפות שהיא בת לאם לא יהודייה, למצוא זוגיות עם יהודי במדינת ישראל. בתקשורת הישראלית של 2022 יהודי שבוחר להגביל את הקשרים הזוגיים הפוטנציאליים שלו רק ליהודים, נחשב באופן בסיסי לגזען חשוך. לא רק בתוכניות החדשות אלא גם כשמדובר בתוכניות ריאליטי. מה שמלמד אותנו פעם נוספת שמלחמת התרבות בישראל מתנהלת כל הזמן, בכל החזיתות. אין חזית שנותרת חופשית מהעניין הזה.
