במשפטו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, שקלה התביעה להכריז על מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר כעד עוין. המונח "עד עוין" הוא תרגום של המונח המקביל בשפה האנגלית – hostile witness, ומשמעותו היא עד שחוזר בו מעדותו הראשונית.
המילה "עוין" נגזרה מן המילה "עין", ופירושה המקורי הוא מי שמביט בעין רעה על חברו. היא מופיעה פעם יחידה במקראות, בתיאור איבתו של שאול המלך לדוד הצעיר: "וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה… וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה".
יש שפירשו ש"עוין" כאן פירושו "שם עין, השגיח" – אך הפירוש המקובל הוא ששאול הביט בעין רעה על דוד וחשב כיצד להכשילו. כך למשל מפרש רד"ק שם: "עוין – מביטו בעין רעה".
אפשר לתמוה על כך שהפועל היחיד שנגזר מן המילה "עין" במקרא הוא הסתכלות לשלילה, ואכן בלשון חכמים נובע פועל חדש מן העין, בבניין פיעל – לעיין מלשון "לתת עין ולהסתכל עמוקות בדבר". כך למשל נאמר במסכת דרך ארץ: "אם חפץ אתה לידבק באהבת אדם – הוי נושא ונותן בטובתו. ואם חפץ אתה להתרחק מן החטא, צא וחשב ודע ועיין בסופו".
כמו שהפועל להאזין נגזר מן האוזן, כך העיון נגזר מן העין – ובדומה לזה נולדו פעלים משמותיהם של איברי גוף אחרים: "ליַדות אבן" נגזר מן היד, "לרַגל" נגזר מן הרֶגֶל, "להלשין" נגזר מן הלשון, "לכרוע" נולד מן הכרע, ו"להבריך" נולד מן הברך.
כל המילים הללו נולדו בשלבים מוקדמים מאוד של השפה (ואף מילה זו, שפה, מקורה כמובן בגוף, בשפתיים הדוברות). מעניין להיווכח שאף בדורנו אנו נולדה מילה חדשה מן הגוף – הגיבוי. "לגַבּוֹת" מישהו פירושו לתמוך בו, "לתת לו גב". באנגלית המילה המקבילה היא backing, מלשון back – אחור, וכאן בעברית התחדשה בעקבות כך המילה גיבוי, ובעקבותיה אף צורת הפועל לגבות. מאוחר יותר, בעידן המחשבים והמידע הדיגיטלי, התווספה למילה backing המשמעות של יצירת עותק כשמירה, וכך התווספה משמעות זו גם לגיבוי העברי, וכיום זו משמעותו העיקרית ("לגבות את הקבצים").
כשנולד הגיבוי, כמה וכמה לשונאים לא ראו בעין יפה את החידוש הזה. מבחינת צורתה, המילה גיבוי דומה למילים כמו "שינוי", "גילוי" או "כיסוי", אך בכל המקרים הללו השורש נגמר בה"א – שנ"ה, גל"ה, כס"ה – ואילו השורש של המילה גַּב הוא גב"ב, ולכן לא מתאימה לו מבחינה דקדוקית הצורה גיבוי (עדות לכך שהשורש הוא גב"ב יש למשל בצורות הנטויות גַּבִּי, גַּבְּךָ וכו', שבהן הבי"ת מקבלת דגש חזק). הנה כך אמרה שושנה בהט מן האקדמיה ללשון העברית לפני למעלה מ-30 שנה:
"המיסוי והגיבוי – שתיהן משובשות מבחינת תצורתן. היו"ד שבסוף המילים האלה אינה אפשרית בשורשיהן. השורש של מס הוא מס"ס, כפי שמעיד הדגש במילה מסּים. הוא הדין בגב – אף הוא מן הכפולים… במקום הגיבוי הציעה האקדמיה תִּמּוּכִין על דרך סִמּוּכִין".
ובאופן חריף יותר התבטא איש הלשון יצחק אבינרי: "גרוע מן 'מיסוי' הוא השיבוש הקטלני 'גיבוי', שפשה בעיתונינו במקום משען ומבטח או חסות, עד שבאה האקדמיה ללשון העברית, וכפי שהוגד לי טאטאה אותו במטאטא השמד בחדשהּ תמורתו תימוכין. יישר כוחה של האקדמיה, שדאגה לעקור קוץ ממאיר… באנגלית יש backing לענייו עזרה וסעד, משען ומבטח, והואיל ומילה זו גזורה מן back שעניינו גב, שכם, אחור – לפיכך "התחכמו" קצת עיתונאים וגזרו מן גב 'גיבוי'… מבלי שים לב לכך שהשם גב שורשו גבב, ומבלי הבין כי אין כל צורך בחידוש טומטומי זה". אבינרי עצמו הציע את המילה המקראית "מַשְׁעֵן" לעניין זה.
מכל מקום, כעבור שנים קיבלה האקדמיה באופן רשמי את המילה שכבר נקלטה בציבור, וכיום המילה גיבוי – וכמוה המיסוי – נחשבת מילה כשרה מן המניין, והיא מצטרפת לרשימה המכובדת של מילים שנגזרו מאיברי הגוף במשמעות רחבה יותר, כדרכה של לשוננו מימי קדם.
