הייתה לך היום איזו מצגת שהעברת בעבודה. עבדת עליה מלא, השקעת בה, הופעת לפני כל מי שהיה לך חשוב שישמע ויראה, וקיווית שזה יעבור בטוב. היו שם עשרות אנשים, והאמת שהיה מדהים. כולם עפו עליך, כל אלה שקיווית שיעופו, חוץ ממישהו אחד שעף פחות.
הפקת אירוע משפחתי. השקעת בו המון, התאמצת על כל פרט, דאגת שכולם יהיו מרוצים, שהכול יתקתק. בסוף אפילו הצלחת ליהנות. כולם אמרו לך שהיה מושלם, חוץ ממישהי אחת שנהנתה קצת פחות.
כתבת איזה פוסט. עד שסוף סוף העזת. כתבת משהו שהיה לך חשוב לומר, השקעת בו, ניסחת הכי טוב שיכולת, התאמצת שיהיה מאוד ברור ושלא יכאיב לאף אחד. קיבלת עשרות תגובות טובות ומחבקות, טובות יותר ממה שקיווית וחשבת. חוץ מתגובה אחת.
חוץ ממישהו אחד, חוץ ממישהי אחת, חוץ מתגובה אחת.
המישהו הזה, המישהי הזאת, התגובה ההיא – הם אלה שהולכים איתנו כל היום. לא עשרות האנשים שעפו עלינו, לא התגובות המחבקות שעטפו אותנו, לא הפעולות הטובות שעשינו בעולם וגם לא הידיעה הפנימית שהצלחנו.
אנחנו צוללות בלי למצמץ אל זרועותיה המחבקות של האשמה, של השליליות, אל המחשבות הרעות על עצמנו. אנחנו יודעות להגיד לחברות שלנו, לקולגות שלנו, לילדים שלנו שהם מושלמים ושמה אכפת להם מתגובה אחת פחות מוצלחת, אבל כשזה מופנה כלפינו – אוהו! זה כל הדבר כולו. לשון הרע על אחרים זה בעייתי – אבל על עצמנו? יאללה, בכל הכוח! אנחנו עסוקות בדבר הזה, ישנות איתו וקמות איתו.
ייסורי מצפון וחשבון נפש מכלים את ימינו ואנחנו נשבעות שזהו. יותר לא אגיד כלום, לא אכתוב כלום, לא אעשה כלום. הקול החיצוני הקטנטן ששמענו מהדהד לנו את הקול הפנימי בתוכנו שהורג אותנו, ואנחנו מתמסרות אליו. מצד שני, אולי זאת גם קצת הקלה: אם אני לא כזאת מושלמת – אז אולי מותר לי לא להיות נחמדה, אולי מותר לי לנהום על הילדים כשהם מעצבנים אותי או לשבת על הספה ולשחק "באבלס" בפלאפון עד שנגמרת הבטרייה. אולי מותר לי לא להיות יפה ומנומסת. אולי מותר לי לשהק או לפלוט קללה. אולי מותר לי סתם לא לעשות כלום או סתם לא לעמוד בציפיות.
אז שמעי רגע משהו, יש לי בשורה לרגל חג החירות: מותר לך לא להיות מושלמת. מותר לך לא להיות נחמדה, לנהום, להשתעמם, לעשות כלום ולאכול שוקולד ממשלוח המנות של הילדים. את לא צריכה להצליף בעצמך בגלל זה או לשנוא את עצמך בגלל זה. את בת אנוש וזה חלק מהעניין. מותר לך להקשיב לדברים הטובים שאומרים עלייך ולא להקשיב ללשון הרע שאת אומרת על עצמך. מותר לך לא להיות מאה אחוז כל הזמן. מותר לך לעשות ולטעות. מותר לאחרים לא לעוף עלייך, לבקר אותך, לא למות על עוגת השוקולד שהכנת או סתם להיות לא מרוצים ממשהו שאמרת. ברכותיי אחותי, את אנושית.
