חודש מרץ האחרון לווה בשלושה פיגועים קשים, 11 אזרחים ישראלים שנרצחו וביניהם גם אנשי כוחות הביטחון, כך בהתאמה עלה מספר הבקשות לקבלת נשק, יותר מ-1,700 בקשות בימי הפיגועים בב"ש, חדרה ובני ברק. מדובר בעלייה של פי 3.5 בבקשות בהשוואה לחודש מרץ ב-2021. מתברר שאזרחי ישראל מתחילים להבין שהם חייבים להגן על עצמם.
העלייה הגדולה הקודמת בבקשות לנשק אזרחי הגיעה לאחר מבצע שומר החומות. השר לביטחון פנים עמר בר-לב אמר אז כי היא "נובעת מסדק בתחושת הביטחון של אזרחים" מאז הסדק רק גדל.
נתבונן לרגע על הפיגועים שהיו לאורך השנים האחרונות, חלק לא קטן מהם נעצר על ידי אזרחים חמושים שהיו קרובים ופעלו עוד לפני הגעת כוחות הביטחון. אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה אילולא היו באזור באותו הזמן. אי אפשר להתעלם מהעובדה שבזכות אזרחים חמושים נמנעו אבדות גדולות, המציאות מלמדת אותנו שוב ושוב שאזרחים חמושים הם כוח אפקטיבי למענה ראשוני עד הגעת כוחות הביטחון.
הציבור הישראלי בכלל, והאזרחים בדרום בפרט, מאבדים את הזכות הכי בסיסית שקיימת, והיא הזכות לחיות בביטחון. במקומה מופיעה תחושה הפוכה לחלוטין, שבכל רגע קיים סיכוי להיקלע לפיגוע רצחני ללא היכולת להגיב. המציאות מתעתעת, האויב נמצא בתוך הבית והטרור יכול לצוץ מכל עבר. הפתרון? שילוב בין עשייה ממסדית לאזרחית.
בצד הממסדי, עלינו לדרוש מקובעי המדיניות במדינה להגביר את פעילות כוחות הביטחון והכשרת כוחות ביטחון פנים נוספים, חייבים להרחיב את יריעת הביטחון הקיימת בישראל באופן קבוע ולא זמני. תוספת התקציב למשטרת ישראל, כ-181 מיליון ש"ח, שאושרה בסוף חודש מרץ, לצורכי התעצמות והקמת חטיבת מג"ב מהווה התחלה, זה "פלסטר", ובשביל פתרון קבוע צריך תוספת נרחבת של תקציבים, תקנים וציוד. למרות תוספת התקציב, המשטרה עדיין לא יכולה להתמודד עם כל משימותיה. ואת זה לא אני אומר אלא בכירים במשטרת ישראל. ברור לנו שאם המשטרה תתחזק, המדינה תתחזק ואיתה תחושת הביטחון של האזרחים.
שלא תטעו, כוחות הביטחון פועלים ללא הפסקה כדי לשמור עלינו, אבל הם בעצמם מודים בעובדה שהם לא יכולים להיות בכל מקום ובכל זמן, בטח במציאות של מפגעים בודדים שקשה מאוד לזהות מראש.
גם לנו בצד האזרחי יש אחריות, מה אנחנו יכולים לעשות?, במחקר משנת 2013 באוניברסיטת בר אילן, מצא פרופ' שלמה שפירא שאזרחים חמושים יכולים להוות מרכיב מרכזי בהגנה על הסביבה, מניעת הסלמה, בלימת פיגועים ותמיכה בכוחות הביטחון. צריך וראוי שכל אזרח אשר זכאי לכך יוציא רישיון לנשק אזרחי. או כמו שראש הממשלה נפתלי בנט אמר, "מי שיש לו רישיון לנשק, זה הזמן לשאת את הנשק". המשוואה פשוטה, אזרחים חמושים שווים ביטחון. לכן אני כאזרח שנמצא זכאי לקבלת רישיון לנשק, מתכוון להגיש בקשה לכך. וקורא לזכאים אחרים גם להוציא.
חשוב להדגיש, הכוונה היא לא להציף את המדינה בנשק ולתת רישיון לכל מי שמבקש, לא זאת כוונת המשורר. נשק אזרחי ייתן תחושת ביטחון אך ורק במידה והוא נמצא בידיים הנכונות. אותן ידיים נבחנות בקפידה ועוברת הכשרה מתאימה. לא כל אזרח צריך להחזיק נשק. יש הכרח בבקרה ומנגנוני שליטה ממש כפי שקיימים היום במשרד לביטחון הפנים, קיימים תבחינים לזכאות, בעלי הרישיון מחויבים במיומנות, רענונים תקופתיים, מבחנים הכרחיים ועוד.
במציאות שבה אנחנו חשופים לפיגועים בכל רגע נתון, חשוב שיהיו לנו הכלים והיכולת להגן על עצמנו ועל משפחתנו, ולהחזיר לאזרחי ישראל את תחושת הביטחון שכל-כך חסרה. אזרחים חמושים הם מכפיל כוח במלחמה נגד פיגועים, נוכחות של אזרח חמוש במרחב הציבורי יכולה לכסות על קשיי כוחות הביטחון, לנטרל מפגעים ולהגן על חייהם של אזרחי ישראל.
הכותב הוא לוחם לשעבר וסרן במילואים
