מעט אנשים בעולם מצליחים לשנות את פני התרבות. בניגוד למה שמקובל לחשוב, מדובר בהליך שדורש דווקא היצמדות לאופייה הנוכחי. היצמדות לאופן עשייתה, מידת חוצפתה, גבולותיה. השינוי, אפוא, מגיע בתנודות כמעט בלתי מורגשות. בניואנסים. זו הזזת המחוגה בזווית של חמש מעלות שמתבלת את היצירה במשהו חדש. זו התזוזה בנבכי המיקרו שמייצרת את ההבדל בין מה ששמעת/ראית/ספגת במיליון גרסאות שונות, למשהו שגורם לך לחשוב.
יסמין מועלם עושה זאת. בדילוג בין הרגיל לחדש, היא מייצרת מוזיקה שהיא לא פחות משינוי תודעתי. על פני השטח מדובר בעוד יצירות פופ מצוינות של זמרת מוכשרת ויפהפייה שפרצה לחיינו לפני כשנתיים. בפועל, מילותיה פורטות את החיים לנבכיהם ומספקות למאזין צלילה למחוזות שספק אם הכרנו עד כה תחת ארסנל השירים שנכנסים לפלייליסט של גלגלצ.
"יש בי הרבה מאוד עצב, עצב בסיסי עמוק", טוענת מועלם בשיר "מחילה" שכתבה והלחינה. "אם הייתי יכולה לצאת מהראש שלי, ללכת ולמכור בשוק את כל המחשבות שלי", היא מוסיפה בשירה "יחפים", ומשכתבת מחדש את מנעד התחושות המצומצם שהאוזן של כולנו רגילה כל כך לשמוע. לא חסרים שירים על אהבה, הצלחה ושברון לב. אבל מה עם רגע בתוך הצלחה, רגע בתוך שברון לב, רגע בתוך אהבה? תהיות אקזיסטנציאליסטיות, נשיאת חוויות היומיום, כובד הקיום. נדמה כי כל אלו נשארים תמיד יתומים על מדף הרגשות הלא מרגשים. מין אפרוריות שאין לה מקום ביצירה מתומצתת של ארבע דקות. מועלם משכילה לצבוע את החיים בגוונים מונוכרומטיים ונותנת במה לרגשות שטבעם לעלות רק בשיח אצל הפסיכולוג או בפרדס־חנה.
במובן התרבותי, יצירותיה מזכירות את מה שעשתה לנה דנהאם ב"בנות" – הסדרה שהדהימה את העולם בגיבורות האנטי־גיבורות שבהן עסקה, וכן ביכולת של ההמונים להזדהות עם דמויות שהן ההפך ממושלמות. רגישות, מגושמות ועלובות להפליא, אנושיותן זרחה על המרקע ושינתה ולו במעט את מודל החוויה האותנטית, דרך המסך שמכתיב כל כך הרבה.
מתוך השירים הנשיים שנשמעים בפלטפורמות השונות, בולטת מועלם. קולה הוא לא רק קול כן, חשוב ומבסס תודעה. דרך חשיפתה בשיריה ובלי להתכוון, מועלם מפרקת תפיסות פטריארכליות ולו רק מעצם הנגשתה האותנטית כל כך לחוויות נשיות. מורכבות נשית־אנושית באה לידי ביטוי, והלולאה התודעתית שדורשת מנשים להישאר אסתטיות מבפנים ומבחוץ משוחררת בעוד סנטימטר.
מועלם ברגישותה מייצרת את התהוות המשפט הבא: נשים לא צריכות להיות מנומסות, אבל גם כשהן כן, הן עושות היסטוריה.
