אם עוד לא שבעתם מהרומנטיקה הטרגית של "סיפור הפרברים", אתם מוזמנים לסור אל "סיראנו", העיבוד החדש למחזה "סיראנו דה ברז'ראק" מ־1897 מאת אדמונד רוסטאן, עם טוויסט מוזיקלי על פי המחזמר של אריקה שמידט מ־2018. הבמאי ג'ו רייט ("כפרה", "שעה אפלה") הלך צעד אחד קדימה ולתפקיד הגיבור, בעל האף הארוך במקור, ליהק את פיטר דינקלידג' נמוך הקומה (טיריון מ"משחקי הכס"). התוצאה היא אחת החוויות היותר מקוריות שתמצאו כעת על האקרנים.
סיראנו, מפקד פלוגת משמר העיר, סייף מוכשר ובעל פה מפיק מרגליות, מאוהב בידידתו הקרובה רוקסאן אך מפחד לספר לה על כך כי הוא בטוח שהיא לא תוכל להחזיר לו אהבה מפאת קומתו הנמוכה. כאשר רוקסאן מתאהבת בכריסטיאן, צעיר נאה שמצטרף לפלוגה, עוזר סיראנו לכריסטיאן בעל השפה הדלה לחזר אחר רוקסאן באמצעות מכתבי אהבה שהוא כותב בשמו, אך גם הרוזן דה־גיש מאוהב ברוקסאן ומחליט לשלוח את הפלוגה אל חזית שדה הקרב.
אל "סיראנו" הגעתי עם ציפיות לא גבוהות בעיקר כי הייתי חשדן כלפי הליהוק של דינקלידג'. בלב הסיפור אומנם נמצא הפער שבין הקנקן לתוכנו, אך בעוד סיראנו המקורי חש חוסר ביטחון בסך הכול בשל חוטמו הארוך, ליהוק של אדם נמוך קומה נשמע לי כמו מניפולציה רגשית בוטה מדי. אבל אוהו כמה שטעיתי. דינקלידג' כה נהדר וכריזמטי שלפתע דווקא הליהוק של כריסטיאן הנאה נראה לא מספיק משכנע.
לאחר "הטרגדיה של מקבת'", זהו כבר העיבוד השני השנה למחזה שעושה בחירה סגנונית לשמור על אלמנט תיאטרלי מורגש. אך בניגוד למקבת' המינימליסטי והאקספרסיבי, כאן בוחר רייט בגישה מעודנת יותר לקונספט והיא מתגלה כאחד הנכסים הגדולים של הסרט. הוא בורא עולם שמתקיים על קו התפר הדק שבין בימת התיאטרון לעולם האמיתי. עם סטים שמצד אחד נראים מספיק ריאליסטיים, אך מנגד, נותנים תחושה מתמדת שלו המצלמה הייתה ממשיכה לנוע עוד טיפה היו נחשפים אחורי הקלעים ועמודי התאורה.
כל זה משרה על הסרט מין אווירת קסם אגדי שמשתלבת היטב עם האלמנט המרכזי הנוסף בסרט – השירים. אין ספק שמחזמר קם ונופל על השירים שבו, וכאן מדובר באסופה מוצלחת למדי. רוב השירים קליטים וסוחפים ועושים עבודה טובה בהרמת מפלס הרגש, אשר לכך תורמים כמובן גם בחירות הבימוי של רייט והצילום היפהפה של סימוס מקגארבי.
במקום ללכת על קונספט המופע המרהיב עתיר הניצבים וליצור קולנועיות באמצעות תנועות מצלמה וירטואוזיות, רייט ממנף את תחושת הקולנוע דווקא דרך השימוש באלמנט הקולנועי ההפוך – הקלוזֿ־אפ, ומעניק כך לסרט נופך חושני ואינטימי. שתי המערכות הראשונות מהנות ורומנטיות אלא שהסחף נעצר במערכה האחרונה והטרגית של העלילה. אולי זו ההחלטה לוותר בגרסה הזו על הופעתה של רוקסאן בשדה הקרב, אולי זהו הסיום המבלבל מעט ואולי, וסליחה על היומרה, מדובר פשוט בסיפור שעובד טוב יותר עם הפי־אנד. כך או כך, קחו בחשבון שלמרות כל יתרונותיו, התו האחרון במחזמר הזה מעט מזייף.
סיראנו ארה"ב 2021, במאי: ג'ו רייט, 123 ד'
מתחת לאף
גם הקומיקאי סטיב מרטין חש שלסיראנו מגיע סיום אופטימי יותר. ב"רוקסאן" מ–1987, מרטין, שגם כתב את התסריט, מגלם את סי–די, מפקד תחנת כבאים שנון ובעל חוטם ענק בעיירת קיט רדומה וציורית. ערב אחד הוא נקרא לפרוץ את דלתה של רוקסאן, אורחת חדשה בעיירה, שנתקעה מחוץ לביתה ומתאהב בה. אלא שרוקסאן מתאהבת דווקא בכריס, הכבאי החדש והמסוקס אך מוגבל ורבלית. נשמע לכם מוכר? "רוקסאן" הוא קומדיה רומנטית מהאייטיז שאומנם לוקח לעצמו חופש אמנותי מהמקור אך בהחלט משמר את רוחו.
