חבורת לול הייתה קבוצה של אמנים ישראליים מתחילים, שב-1970 החלה לפעול בתחומי המוזיקה, הקולנוע והטלוויזיה. את החבורה הנהיגו אורי זוהר ואריק איינשטיין והיו חברים בה גם צבי שיסל, בועז דוידזון ושלום חנוך הצעיר שבדיוק השתחרר מלהקת הנח"ל.
סרט הקולנוע "שבלול" היה היצירה הראשונה שהתפרסמה, ובעקבות הצלחתו הוציאו אריק ושלום אלבום מוזיקלי משותף באותו השם. האלבום זכה להצלחה ענקית וכבר באותה שנה יצרו השניים אלבום נוסף בשם פלסטלינה. שני האלבומים היו פורצי דרך בתולדות הרוק הישראלי וכללו להיטים רבים כמו "מה איתי", "למה לי לקחת ללב" ו"קח לך אישה".
לאחר פירוקה של חבורת לול, אריק ושלום המשיכו ליצור מוזיקה בנפרד. שלום חנוך הפך לאחד ממובילי הרוק בארץ, תחילה כחבר בלהקת "תמוז" ולאחר מכן פצח בקריירת סולו רועשת. אריק לעומתו בחר בקריירה רגועה יותר והפך להיות המותג הארצישראלי הנעים והאהוב ביותר.
מאז האלבומים שיצר עם שלום, התאהב אריק ביצירה משותפת. לאורך השנים בחר בכל אלבום יוצר אחר שיחלוק איתו את הקרדיט. לאורך כמעט שלושים שנה הוציא אריק אלבומים עם יוני רכטר, מיקי גבריאלוב ועוד רבים, עד שבשנת 1999, החליט לשוב ולעשות עוד אלבום אחד עם שלום, הפעם כששניהם כבר אמנים בוגרים ומנוסים. האלבום, "מוסקט", אומנם לא הצליח מסחרית אך הוסיף לרשימת הלהיטים הארוכה של אריק איינשטיין בן ה-60 עוד כמה שירים חשובים, ובהם שיר האהבה יוצא הדופן הזה:
"בדירה קטנה, חשוכה מעט
לא רחוק מכאן, בסמטה בצד
גר בחור אחד עם אישה אחת
חיים מכל הבא ליד
נישאים הם סחור וסחור
הוא גיטרה, היא כינור.
מחליפים מיתר כשהחורף בא
היא תולה מבט, הוא שוקע בה
ואחר כך יד, נגיעה קלה
נשיקה באוויר הוא שולח לה
מסתלסלת סחור וסחור
כמו גיטרה וכינור
הוא על זמן והיא על אור.
בלילות שישי, במוצאי שבת
אוהבים הרבה, מדברים מעט
מנגנים דואט ובבת אחת,
הצלילים עולים והלב נרעד
נישאים הם סחור וסחור
הוא גיטרה היא כינור"
(מילים ולחן: שלום חנוך)
בפרשת השבוע שלנו מסופר על צרעת הבתים, נגע אלוקי שמופיע על הקיר ומטמא את הבית. במצב כזה הבית מצוי בסגר לתקופה של שבוע או שבועיים ואם הנגע לא נחלש, הבית ייהרס.
הסיבה לקבלת הצרעת אינה מפורשת בתורה. אם נלך לפי הפרשנות שהצרעת היא עונש (וזו כלל אינה הפרשנות היחידה) נמצא בחז"ל הסבר יפה. המדרש (ויקרא רבה י"ז) מספר על אדם שלא השאיל לשכניו אוכל וכלי מטבח ושיקר להם שכלל אין לו בבית את המצרך המבוקש. כעונש על קמצנותו, ביתו מצטרע והוא נאלץ להוציא את כל מאכליו וכליו מהבית אל רשות הרבים. שם רואים השכנים בין חפציו את הדברים שביקשו ממנו, וכך מתגלים שקריו ומתבררת רשעותו.
אפשר לומר שהצרעת היא עונש על קמצנות אך אם נרחיב את הרעיון הזה, הרי שתפקידה של צרעת הבית הוא למנוע מאיתנו כל סוג של צביעות ודו-פרצופיות. אומנם אדם חושב ש"ביתו הוא מבצרו" ושהוא יכול לעשות בפנים מה שירצה, אך התורה דורשת שכמו שנרצה להיראות ישרים ונקיים כשנצא החוצה, כך חובה עלינו לשמור על אותה דרך טובה גם בתוך הבית פנימה.
הספרות והמוזיקה מלאות בתיאורים של הבית כמקום מפלט, מקום שאליו אפשר לברוח כשכבר קשה להציג לעולם את הדמות אותה אנחנו משחקים. לכל אדם יש דמות אצילית שנחשפת לעולם ודמות "פגומה" שנשארת בבית. בבית נוכל להיות מה שנרצה כי אין איש שישפוט אותנו.
בשיר גיטרה וכינור מתוארת מציאות הפוכה לחלוטין. השיר מתאר זוג אוהבים עדין ונעים שחי יחד בצניעות וענווה "אוהבים הרבה, מדברים מעט". אבל כמו גיטרה וכינור שמנגינתם נשמעת למרחקים, כך גם האהבה העדינה שלהם נישאת סחור וסחור. בית כזה לעולם לא ייהרס כי אין בו שקר וצביעות והוא נקי מבפנים. כשהתורה מזהירה אותנו מצרעת הבית היא בעצם אומרת לנו שככה אנחנו צריכים לחיות את חיינו – כמו גיטרה וכינור.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
