הברק חזר לעיניו של בנימין נתניהו. לראשונה מאז 2015 הוא יצא להשתתף בהפגנה. אלפים ספורים מתומכיו הגיעו למחאה, שהפכה לחגיגה. הוא נראה מותש. השתעל לתוך המיקרופון. שוב ושוב הוגש לו טישו. אבל זה לא משנה. הוא קרן. אחרי חודשים של דשדוש, הוא מנווט מהלכים פוליטיים. ההחלטה לנאום באירוע ביום רביעי בערב התקבלה עוד לפני שנתפר הדיל עם סילמן, אבל הדרמה הפוליטית העניקה משמעות אחרת לכל המעמד.
נתניהו מבין שגם אם הצליח להביא לקץ ממשלת השינוי, סיכוייו שלו להרכיב את הממשלה קטנים. בדילמה בין עוד בחירות לממשלת ימין בכנסת הנוכחית, ראש הממשלה לשעבר יצטרך להחליט לאיזה פילבר להאמין: לסוקר שחוזה לו תמונת מנדטים אופטימית במיוחד, או לעד המדינה שבשבועיים האחרונים שטח בבית המשפט גרסה מפותלת, שמסבכת מאוד את מצבו המשפטי של ראש הממשלה לשעבר.
בשמאל מפקפקים באמינות הסקרים, בימין מפקפקים באמינות העדות. אם להאמין לפילבר הסוקר, המסלול המועדף לליכוד הוא לדהור לבחירות בהקדם, בתקווה שיצליח להשיג רוב. הפיתוי להטיל את הקוביות בפעם החמישית גבוה, אבל ספק אם דווקא עכשיו, הגוש בלא ימינה ותקווה חדשה מסוגל להשיג 61 בקלפי. ארבע פעמים העניין הזה נבחן, ובאף אחת מהן לא הייתה לגוש נתניהו ממשלה. ובכל זאת אנשיו טוענים שהפעם, בחסות זעם האופוזיציה, בסיס תומכיו יצא מגדרו.
אם יתמקד נתניהו בהאזנה לעד המדינה פילבר, ייתכן שישקול שוב מסלול אחר: הסדר טיעון. בדיעבד הוא מצטער על החמצת חלון ההזדמנויות לעסקה בשלהי כהונת מנדלבליט. אנשי נתניהו מכריזים שהתיקים קרסו, אבל בחקירה הראשית הסנגורים נשמעים בלתי מרוצים מעדות פילבר. התביעה אומנם ביקשה להכריז עליו כעד עוין, אבל קודם לכן הוא חזר בבית המשפט על התשתית העובדתית שסיפק במשטרה. הוא מעניק לעובדות פרשנות אחרת, אבל נתניהו ועורכי דינו יודעים שהשופטים עשויים לאמץ רק את המסכת העובדתית, ולסנן את פרשנותו.
הסדר טיעון, דווקא כשכושר המיקוח שלו מתחזק בגלל ההתפתחויות הפוליטיות, עשוי לאפשר הקמת ממשלת ימין בכנסת הנוכחית, בראשות גורם אחר מהליכוד. אחרי נטישת שיקלי וסילמן, דרושים עוד שבעה מ־ 11 חברי הכנסת הנותרים בסיעות ימינה ותקווה חדשה כדי לכונן ממשלה כזו. סיכוייו של נתניהו לגייס אותם קלושים. זו החלטה שרק נתניהו יכול לקבל, אבל רבים מחבריו לגוש ולמפלגה לא יצטערו עליה.
בינתיים, העתיד הקרוב נמצא בידי הרשימה המשותפת: בנט זקוק להימנעות של אחמד טיבי, איימן עודה וחבריהם כדי להשיג רשת ביטחון במליאה, ונתניהו זקוק לאצבעותיהם כדי להעביר את החוק לפיזור הכנסת. אם להסתמך על הסקרים, זו אינה תלות חד־פעמית: גם אחרי הבחירות, הקואליציה והאופוזיציה יהיו נטולות רוב, והרשימה המשותפת תהיה לשון המאזניים.
לא הנאצות אלא החיבוקים שברו את עידית סילמן. יו"ר הקואליציה התרגלה להפגנות מול ביתה, אבל לא לזרם הטלפונים והמחמאות ששטף אותה ביום ראשון. הנאום הקצר שלה בוועדת הבריאות של הכנסת היה ירי באוויר שנועד להנחית את בנט לקרקע המציאות; אחריו, הטלפון שלה קרס תחת מבול הודעות התמיכה. מצביעים לשעבר ורבנים בכירים התקשרו לברך. כשבעלה שמוליק בחר להתראיין דווקא בגלי ישראל, הגל שטף גם אותו.
מה שלא עשה הזעם עשתה האהבה. הפריצה למגעים ישירים עם הליכוד התרחשה יומיים אחר כך, כשמכל האנשים, דווקא ראש הממשלה וראש המפלגה של סילמן פרגן פחות. במסיבת עיתונאים באוגדת איו"ש עקץ בנט את הורוביץ כשציין שאין צורך ב"סיבובים פוליטיים של מכתבים", ואת סילמן כשהוסיף: "גם לא אולטימטומים". בין שר הבריאות ממרצ ליו"ר הקואליציה ממפלגתו הוא ניצב כמתווך מהאו"ם, בלי לתפוס צד עקרוני ערכי. סילמן נפגעה. מבחינתה זו הייתה השפלה פומבית. הקשר עם יריב לוין נוצר זמן קצר אחר כך. השאר היסטוריה.
כשהשיחות התקדמו לתוך הלילה, הוזעק בצלאל סמוטריץ' לתת ערבות פוליטית אבל גם ציבורית לנחיתה רכה ומכבדת של סילמן בחיק המגזר, בלי להתחשבן על העבר. עורכי הדין שהוזמנו גם הם הבהירו שאסור להבטיח לה שריון, אבל גורמים אחרים שהיו מעורבים מתעקשים בתוקף שסילמן דאגה לא רק לעולם הבא, כפי שהגדיר זאת בעלה, אלא גם לתפקיד הבא.
הפגישה עם נתניהו הייתה הדובדבן שבקצפת. הוא הגיע באישון לילה, שופע חיוכים ומחמאות על "הצעד למען עם ישראל ותורת ישראל". בבוקר היא כבר הפכה לגיבורה במחוזות שעד לפני ימים אחדים ראו בה אישיות בלתי רצויה. את הלילה ההוא בתחנת הדלק במודיעין, עם התוקף המסתורי, ישכיח כנראה הלילה במשרד היח"צ במבשרת־ציון. סילמן טרם התרגלה למעמד החדש. גם לא לעובדה שבנות מדרשה שוב מבקשות ממנה סלפי.
אחרי לילה של שינה עמוקה, נפתלי בנט התעורר לסיוט. ראש הממשלה היה שאנן והפגרה נדמתה לו כחוף מבטחים: כמה שבועות בלי צורך לתחזק את קואליציית ה־61. אבל דווקא הפגרה נתנה לסילמן, האחראית למשימה בימי שגרה, זמן למחשבות. נימוקיה – החמץ, המעונות, הגיור והכותל – היו כולם בתחומי הדת והמדינה, אבל הם לא מרחפים בחלל ריק, אלא לצד רצף הפיגועים וסיכול הבנייה ביו"ש. את כל זה הוא הבין באיחור כבד, כשזימן את כל חברי ימינה ללשכתו בקריה בניסיון לעצור את הדימום ולוודא שאיש מהם לא יושב היכן שהוא עם נציגי הליכוד.
זו הייתה ישיבה סוערת. הח"כים פרקו על בנט את התסכול: בזמן שהוא בגבהים המדיניים, הם סופגים את האש בשוחות. הוא מצטלם עם חיילים, הם נבוכים להגיע לאירועים משפחתיים. בניגוד לסילמן, הנאחזת בטיעונים אידיאולוגיים, הם עדיין לא נסוגו מהתמיכה העקרונית בהקמת הממשלה. אבל נמאס להם לשמוע את בנט לוחש להם על הישגים מדיניים ומשביע אותם לא לספר, כדי למנוע כעס של האמריקנים או של אגף שמאל בממשלה.
אחרי הישיבה השאיר בנט בחדר את שלושת המועמדים לפרישה: איילת שקד, ניר אורבך ואביר קרא. כל אחד מהם מוכן לנסות ולהשאיר את הקואליציה מתפקדת, בפרט אחרי שסילמן כבר נטלה את ההילה האידיאולוגית ותותיר אותם כנגררים, אך חושש שהאחרים יחתמו עם הליכוד מאחורי גבם. בנט הציע להם פתרון: במקום לנהל מרוץ לליכוד כדי להקדים זה את זה, לעבוד כגוש. אחד החדרים פונה עבורם, ובנט יצא החוצה, משאיר אותם לגבש חזית בלעדיו.
בטווח הקצר זה בלם את הסחף. איש לא מיהר לקפוץ אחרי סילמן. אבל בדיעבד הוא עלול להצטער, אם יגלה שהשלישייה שייסד במו ידיו תעזוב אותו כגוש אחד, בהובלת שקד. כבר באותו לילה הם נפגשו שוב בביתו של אביר קרא. חלק מהזמן בנט היה על הקו. שקד לא הוציאה הגה בפומבי, אבל הגיעה אתמול לסיור משותף עם ראש הממשלה בחריש, ששידר כי נכון לעכשיו הם עדיין יחד.
השלבים הבאים בניסיון של בנט לייצב את סיעתו ואת הקואליציה שלו הם ההכרזה על עמיחי שיקלי כח"כ פורש, שתמנע ממנו להתמודד בבחירות הבאות בכל מסגרת פוליטית שמיוצגת בכנסת הנוכחית, ותרתיע אולי מחשבות פרישה אחרות (המהלך דרוש אישור בוועדת הכנסת בראשות ניר אורבך). במקביל הוא מנסה לארגן סדרת הישגים שיהיו רשומים אישית על שם הח"כים שנותרו איתו. ניר אורבך הציב אולטימטום, לפחות חלקו מתואם מראש: ביטול הקיצוץ במעונות (ליברמן נרתם בחפץ לב), חיבור ההתיישבות הצעירה לחשמל וכינוס המת"ע. אביר קרא ירצה הישגים בתחום הכלכלי. כדי להשיג את אלו, בנט תלוי בשיתוף הפעולה של המפלגות האחרות. אבל בניגוד לליברמן ולפיד שהתגייסו לעזור, בני גנץ משדר שהוא דוקא נהנה מהמצב. יו"ר כחול לבן לא יפיל את הממשלה, אבל גם לא יזדרז להציל אותה. בחירות רק יועילו לו, בתור מי שאינו פסול בגוש השני.
בנט מאמין שאם לא יהיו פורשים נוספים אחרי סילמן, ועם רצון טוב של האגף השמאלי שהבין באיחור את טעותו, הוא יוכל לתמרן גם בתחילת מושב הקיץ עם קואליציית 60 רעועה. הוא נזהר בכבודה של יו"ר הקואליציה שלו לשעבר, מתוך תקווה שגם אם לא תחזור בה באופן מלא, אולי תימנע בחלק מההצבעות על החוקים שקידמה עד אתמול במרץ. אבל עם כל הכבוד לעצירת הדימום, לאורך זמן זה נראה חסר תכלית. אי אפשר להצמיח איבר מחדש.
