לפעמים לא צריך לשבת שעות מול הטלוויזיה כדי להבין היכן נמצא הלב של השדרנים והעורכים. כמובן שפעמים רבות ניתן לראות את ההטיה המאסיבית של תקשורת המיינסטרים לשמאל – בניגוד מוחלט להלך הרוח בעם, כפי שהוא מתבטא פעם אחר פעם בקלפי – בהרכבי פאנלים, בבחירה על מה לשים דגש, בזמן המסך שמוקצב לכל נרטיב. אבל כאמור, לפעמים לא צריך להתעמק. מספיק לקלוט כמה מילים שנאמרות אגב אורחא, כמעט בלי לשים לב, כדי להבין מדוע התקשורת הזו נמצאת במשבר אמון מתמשך מול הציבור. ואגב, משבר אמון לא בהכרח אומר נטישה והאזנה או צפייה בכלי תקשורת אחר. הרגלי האזנה וצפייה הם אחד הדברים שהכי קשה לשנות, ואנשים רבים נמצאים במשבר אמון מול הערוץ שאותו הם ממשיכים לצרוך, כי לזה הם התרגלו. כועסים וצופים, זועמים ומאזינים. זה לא אומר שאין פה בעיית הטיה ועיוות מתמשך שחייבים להידרש אליהם שוב ושוב.
הדוגמה הראשונה שודרה במהדורת חדשות ברשת ב' במהלך השבת. וכך אמרה השדרנית: "אביו של פעיל הג'יהאד האסלאמי שנהרג בחילופי האש עם כוחות צה"ל אומר שהוא גאה בבנו: 'אנחנו מקריבים שהידים ונמשיך להקריב שהידים', דברי האב השכול". בתאגיד השידור הציבורי, שאתם ואני מממנים, חושבים ומאמינים שמחבל מתועב מהג'יהאד האסלאמי הוא "פעיל". מזל שלא נפלט להם "פעיל שלום". אביו של המחבל שחוסל הוא גם "אב שכול", לא פחות.
דוגמה שנייה נצפתה אצל אחד מהמגישים היותר מאוזנים וראויים בחדשות 12, דני קושמרו. בתוכנית "אולפן שישי" סיפרה לו דנה ויס על כך שגורמים בלשכת ראש הממשלה פנו אליה כדי שתבדוק מה קורה עם עידית סילמן, שבהמשך השבוע פרשה מהקואליציה. ויס אכן בדקה עם הח"כית, שלדבריה אמרה לה "כמובן שאין שום סיכוי שאני עוברת לנתניהו". עד כאן, דיווח ראוי. אלא שאז הוסיפה ויס את המילים הבאות: "אז אמרה, מה זה משנה". וקושמרו הגיב: "שיקרה, לא בפעם הראשונה".
חדשות 12 הם אלה שהעניקו את הבמה הנרחבת ביותר לעידית סילמן בפרשת "התוקף מתחנת הדלק". דנה ויס היא זו שראיינה אותו באמפתיה אינסופית שכולה "אני מאמינה לך". זה היה טוב כשסילמן הייתה חלק מממשלת השינוי. ברגע שסילמן עשתה את מה שרוב בוחריה ציפו ממנה ועזבה את הקואליציה, פתאום ויס כבר משנה כלפיה כיוון ב-180 מעלות ובעצם מכנה אותה שקרנית, כשקושמרו כבר אומר את הדברים מפורשות. רשת ב' היא תחנת רדיו שאמורה לשדר לכולנו. גם חדשות 12. אלה לא אמורים להיות ערוצי נישה אידיאולוגיים, וקברינטיהם עושים מאמצים כדי שלא ייראו כך. אבל הנה, לפעמים מספיקות כמה מילים ברדיו וכמה בטלוויזיה, לא ממש מתוכננות וכאלה שלא עברו יותר מדי עיבוד והכנה, והאמת המרה מבצבצת: יש לנו תקשורת מיינסטרים בעייתית מאוד, ומוטה מאוד שמאלה.
