הדבר המפתיע היחיד בפרישת ח"כ עידית סילמן מן הקואליציה שהיא ישבה בראשה (אירוע שיכול להתרחש רק בדמוקרטיה שיצאה מדעתה) היה העיתוי. הרי מלכתחילה היה ברור שממשלה הנשענת על 61 מנדטים אינה יציבה ונתונה לסחיטת כל אחד מחברי הקואליציה, בוודאי כשרבים מחבריה לא היו שלמים מלכתחילה עם הרכבה. מלכתחילה היה קשה להאמין שהממשלה הרעועה הזו תוציא את ימיה. הדבר המפתיע באמת הוא שהקואליציה הבלתי אפשרית הזו הצליחה להחזיק מעמד במשך קרוב לשנה.
לשורה התחתונה של המהלך אחראי כנראה החיבור בין הלחץ האדיר, הנוראי, כלפי סילמן ומשפחתה, ובין חוסר הרגישות של חבריה לקואליציה. לפי מה שהתפרסם עד כה, נראה שבעלה של סילמן נשבר עוד לפניה, ואילו השבירה שלה הייתה פחות מול גדודי הימין שתקפו אותה, ויותר מול שבירתו ולחצו של בעלה. אבל לא פחות מבני משפחת סילמן, אפשר לראות בשר הבריאות ניצן הורוביץ את האחראי לנפילת הקואליציה.
כאשר הוא יצא עם התזכורת הדווקנית שלו לבתי החולים בנוגע לפסיקת בג"ץ בסוגיית החמץ, סילמן כנראה כבר החליטה על פרישה ורק ביקשה לעצמה תירוץ. אבל קלות הדעת שבה הוא סיפק לה את התירוץ הזה סמלית לכל מה שהפך את השמאל בישראל למיעוט קטן והולך.
הרי שופטי בג"ץ כבר פסקו שאין למנוע הכנסת חמץ לבתי החולים בפסח. מה שעשו בתי החולים בירושלים היה בסך הכול לבקש מהציבור להתחשב ברגשות הציבור המקפיד. בג"ץ הרי לא אסר על התחשבות. אבל להורוביץ, שמן הסתם ידע על הלחצים המופעלים כל הזמן על אנשי ימינה לפרוש מן הממשלה, היה דחוף להראות איך הוא יפרש את פסיקת בג"ץ באופן מחמיר: לבתי החולים, מבחינתו, אסור לא רק למנוע הכנסת חמץ, אלא גם אסור להם לקרוא להתחשבות של אוכלי החמץ באנשים שבאמת מתקשים אפילו לראות חמץ בימי החג (אך שאין בכך איסור הלכתי).
זה טיבו של השמאל הישראלי זה שנות דור. הוא מטיף לכולם להיות חכמים ולא רק צודקים, אבל מתקשה בעצמו לשמור על הכלל הזה. את חוכמת המעשיות המפא"יניקית, זו שאפשרה את עצם קיומו של המפעל הציוני, הוא המיר בעקשנות דווקנית על כל תג של המשנה הליברלית, באופן שהפך אותו לפסול חיתון במשך עשרות שנים. וכמו העקרב בסיפור המיתולוגי, אפילו כשקיבל הזדמנות נדירה לחזור לשותפות בשלטון, הוא לא הצליח להתאפק מלעקוץ ברגע המכריע.
לא במקרה, המפא"יניקים ביותר שבנציגי השמאל בממשלה הנוכחית היו הנציגים הערבים, במיוחד עיסאווי פריג' ממרצ ומנסור עבאס מרע"ם. בניגוד לשמאל היהודי המפונק, שעמוק בליבו יודע שהסדר מדיני לא ייכון פה בשנים הקרובות, ואילו את המדיניות הליברלית בתחומי הפנים הוא מקבל ממילא, בחסדי בג"ץ והשינויים באופיו של הרחוב הישראלי, פריג' ועבאס קיבלו החלטה אסטרטגית להיות מפא"יניקים ולהשיג למען הציבור שלהם כמה שיותר, בידיעה שזה גם מה שבוחריהם מצפים מהם. בשבילם, הממשלה הנוכחית הייתה ועודנה הזדמנות נדירה לשינוי ממשי, שלא בקלות היו מוותרים עליה, ובטח לא בקלות הדעת שהפגין הורוביץ.
בניגוד למה שכתבו כמה מן הפרשנים, המשבר אינו מוכיח שאנשי ימין אינם מסוגלים לשבת עם ערבים. הקש ששבר את גב הקואליציה היה שאנשי השמאל בממשלה ידעו היטב את עוצמת הוויתור של עמיתיהם מהימין, ובכל זאת לא ידעו להתחשב בכך, וקצת להתאפק.
כעת אין צורך בניסיונות מלאכותיים להנשים בכוח את הממשלה, ובמקום זאת יש לפעול לבניית ממשלה יציבה על בסיס מפלגות הימין־מרכז, הרכבה הטבעי של הממשלה בכנסת הנוכחית. יש לכך רוב בציבור ובכנסת גם יחד. בתנאי אחד: שאנשי הימין ילמדו את הלקח מארבע מערכות הבחירות הכושלות, ויורו לבנימין נתניהו את הדרך הביתה. לאיש שאחראי יותר מכול לשבירותה הנוכחית של המערכת הפוליטית שלנו; לאיש שמה שכבר נחשף במשפטו מעיד, גם אם לא יהפוך להרשעה פלילית, על תרבות של השחתה – אסור לאפשר להמשיך לטלטל את הספינה הישראלית באופן נרקיסיסטי ובלתי אחראי כל כך.
