פרישתה מהקואליציה של חברת הכנסת עידית סילמן ציערה אותי מאד דווקא משום היותי אדם שומר מצוות. איני מסכים עם ההשקפה לפיה מהדורה חוזרת של ממשלה בראשות נתניהו תבטא בהצלחה רבה יותר את המרכיב היהודי בחיבור יהודית-דמוקרטית. אין צורך להוכיח שמחויבות יהודית הלכתית (ולא רק הצהרתית או טקסית) כוללת יחסי אנוש הוגנים, קיום הבטחות, העמדת האינטרס הלאומי לפני האינטרס האישי, פעולות לאחדות העם ועוד. בכל אלה לא עלתה הממשלה הקודמת במאום על הנוכחית, ולהיפך, בשנותיה האחרונות התרחקה מכל אלה עד מאוד. משמעותה הערכית של המדינה נבנית מכל הערכים האלה הרבה יותר מאשר מההצהרות הנשמעות מצד חברי כנסת מסוימים לגבי הרס יהדותה של המדינה.
לא רק זאת: המהלך של ישיבה משותפת בין ימין לשמאל, דתיים וחילוניים וכן, גם יהודים וערבים, מהווה תוספת עוצמה משמעותית לחיזוקה של מדינת היהודים לדורות. בוודאי שאי אפשר להתעלם מכשלים ברורים שמאפיינים גם את הממשלה הנוכחית, אבל האם למשל קבלתה המתחזקת של מדינת היהודים בקרב עמי האזור אינה משמעותית לכל המאמין בנס היהודי והציוני של דורנו?
איני מזלזל בייסורים שעברה סילמן, וצר לי מאוד שככל הנראה הופעל לחץ חברתי רב על בני משפחתה. למרות שהפעלת לחצים שכאלה לא הומצאה רק עתה בפוליטיקה הישראלית, נדמה שהפעם הגיעו לשיאים שליליים חדשים. כמו כן, ממש לא התלהבתי מהמסרים של שר הבריאות בדבר החמץ. יש עוד חוקים והחלטות של בג"ץ שאנו לא טורחים להזכירם בהבלטה ואפשר גם להניח משהו לשיקול הדעת של הנוגעים בדבר. רק לאחרונה שמעתי מסטודנטית שלי שעומדת לנסוע בימים אלה לאחת ממדינות המפרץ שהיא תימנע מללעוס מסטיק ולשתות מים בפרהסיה כדי לא לפגוע ברגשות אחרים בזמן צום הרמאדן.
אבל השאלה שלפנינו גדולה בהרבה: האם רובנו מסוגלים לתת הזדמנות אמיתית להידברות רחבה יותר בחברה הישראלית, או שכל צד יפעיל את שעון העצר שלו בכל יום מחדש? החלוקות הדיכוטומיות של החברה מזיקות ולא זהירות. האחד מדבר על ישראל הראשונה וישראל השנייה בכל מחלוקת שהיא. השני מסביר את חולשת הממשלה הנוכחית במאבק הקבוע בין מדינת יהודה למדינת ישראל.
לא כל דבר אנושי ניתן לחלוקה כה ברורה, ואפילו בתודעה הפרטית של רבים מאיתנו מתרוצצות הגדרות אישיות מגוונות. אני מסתכל בגאווה ובתקווה על שני שרים המייצגים בעיניי באופן מוצלח את הציונות הדתית: שר התרבות חילי טרופר ושר הדתות מתן כהנא. שניהם מחויבים לתורה ולמצוות לא פחות מאלה שלחצו עד אימה על סילמן לפרוש. הם הקדישו במשך שנים את מיטב מאמציהם ובריאותם למען העם והמדינה. שניהם עסוקים בקיום משותף בארץ הזאת ולא בקידוש תזזיות פוליטיות או הורדת ידיים ערכית.
המשמעות היהודית של ישראל לא תיגזר מקרבות רחוב שונים. בכל פעם מישהו בוחר מסיבה פוליטית נושא שלכאורה ההכרעה בו היא קיומית. פעם אחת הדבר נגע לחוק הגיוס והפעם לחמץ בפסח בבתי החולים. בשני המקרים את המציאות לא שינינו ואת השעה הטובה החמצנו.
