העיר ג'נין שוכנת בצפון השומרון, קילומטרים ספורים מהקו הירוק, מעפולה ומיישובי חבל תענך. קרבתה לקו הירוק הפכה אותה יעד מועדף על בני המגזר הערבי בישראל לעריכת קניות בעיקר בסופי שבוע, ומחזור העסקות המתבצעות בה גדול מאוד. יצרנים וסוחרים ערבים מרחבי יהודה ושומרון משווקים דרכה את תוצרתם והמצב הכלכלי של העיר איתן.
בתקופת הקורונה נסגר מעבר ג'למה המפריד בין ג'נין וישראל כדי שהמגפה שהשתוללה ברחבי הרשות הפלסטינית לא תעבור את הקו הירוק, וכלכלת ג'נין סבלה קשות. מזה חודשים המחסום פתוח ותנועת הקונים מישראל שבה לפרנס ביד רחבה את היצרנים והסוחרים המוכרים בה את תוצרתם וסחורותיהם.
אלא שלמרות המצב הכלכלי המשופר של ג'נין, הייתה עיר זו המקור העיקרי לטרור נגד ישראל, ופיגועים קשים רבים נגרמו בידי מחבלים שיצאו ממנה. הגדול והאיום מכולם היה הפיגוע בליל הסדר תשס"ב, לפני עשרים שנה, במלון פארק בנתניה שנרצחו בו 30 ישראלים ונפצעו 160. לאחרונה בוצעו שני פיגועים על ידי בני ג'נין וסביבתה, בבני ברק ובתל אביב.
נכון שגם מערים אחרות יצאו מפגעים, אבל ג'נין נמצאת בראש רשימת המקומות המייצרים טרור ומוות בישראל, הרבה מעבר לעיר הבאה אחריה ברשימה, שכם, שמספר תושביה גדול פי כמה ממספר תושבי ג'נין.
איך ניתן להסביר תופעה זו? מדוע דווקא ג'נין, העיר העשירה והמבוססת, הפכה ל"בירת המתאבדים"? האם זה במקרה? התשובה העיקרית לשאלה זו היא הרכב האוכלוסייה בג'נין ותכונותיה של אוכלוסייה זו.
ליד כל עיר ערבית ביהודה ושומרון יש מחנה פליטים משנת 1948: ליד שכם – בלטה ועסכר. ליד רמאללה – אלאמערי. ליד בית לחם – דהיישה. ליד חברון – אלפוואר, וכו'. פליטים הגרים ליד כל עיר חיים כבר 74 שנים כפועלים אצל בעלי העסקים והמפעלים בעיר, אשר העבירו לעובדיהם את המסר שאל להם לפגוע בכלכלת העיר, המנוהלת על ידי החמולות הגדולות.
מסר דומה מעבירות החמולות לנערים המתבגרים העוברים תהליך של סוציאליזציה בסביבה שבה הם נולדו, שאסור להם בתכלית האיסור להזיק לחמולה שלהם, לשמה הטוב, ליציבותה, לכלכלתה ולרווחתה. המשמעת לשייח'ים מנהיגי החמולה והחובה לתפקד על פי תכתיבי החמולה הן יסודות חשובים בתרבות השבט שיש לה נוכחות רבה והשפעה גדולה על בני החמולות בערי יו"ש.
מאז 1967 צמחה הכלכלה בערי יהודה ושומרון עשרות מונים כתוצאה מהחיכוך עם ישראל והקשרים הכלכליים עימה, ומי שהרוויח מכך היו החמולות, המעבידים תושבי הערים ועובדיהם הפליטים, שהשמירה על מקום עבודתם היא יסוד בהתנהגותם.
עם השנים למדו תושבי יו"ש הערבים שכל פיגוע מביא סגר, עוצר, כתר ושאר צורות הקפאת התנועה, התעשייה, התיירות והמסחר, כאמצעי ענישה על הפיגוע שהיה או כצעד הרתעתי שנועד למנוע את הפיגוע הבא. המסקנה שהם הסיקו הייתה ברורה: כדי לשמור על הכלכלה וחופש התנועה עליהם למנוע פיגועים. וכך, ככל שהחמולות גדולות יותר וחזקות יותר מבחינה כלכלית, כך התחזק האיסור שהן הטילו על חבריהן, בעיקר הצעירים, לפגע בישראלים, כדי לשמור על האינטרסים הכלכליים של החמולות.
המצב בג'נין
התמונה הסוציולוגית בג'נין שונה משאר ערי יו"ש, שכן עיר זו נבנתה סביב מחנה הפליטים, ולכן הוא נמצא במרכזה. הוא היסוד החברתי של העיר, שאין בה חמולות גדולות. הפליטים נמלטו אל מחנה זה מהגליל ומהכרמל כבודדים או כמשפחות גרעיניות (אב, אם וילדיהם), שכן החמולות שלהם התרסקו והתפזרו ללבנון, לסוריה ולשומרון שהיה תחת כיבוש ירדני.
בשל היעדר חמולות גדולות, האווירה בג'נין היא שכל אחד לעצמו, אין מעליו עיין פקוחה של הקולקטיב השבטי ואין אינטרס כלכלי משותף, גדול וחשוב שעל הפרט להימנע מלהזיק לו באמצעות פיגועים.
בנוסף, עובדת היות האנשים בודדים ללא שיוך חמולתי/שבטי בעל אינטרסים כלכליים יצרה חלל חברתי שדחף אנשים, בעיקר צעירים, להתגייס לארגונים כמו חמאס, הג'יהאד האסלאמי, הפת"ח או החזיתות. השיוך לארגונים אלה הקנה לאנשים מסגרת חברתית שהייתה חסרה להם. ניתן אף לומר שעבור בני ג'נין, הארגון הפך עם השנים להיות התחליף לחמולה, הוא מקנה לפרט את הזהות, את התמיכה ואת הייעוד.
הכרת המבנה החברתי הקיים בעיר מאפשרת לאנשי הביטחון להבין את קיומו של מערך סביבתי הפועל נגד טרור כאשר העיר מונהגת על ידי חמולות גדולות, או את היעדרו של מערך זה בעיר כמו ג'נין שבה אין חמולות גדולות. זו הסיבה שג'נין הייתה ועודנה המקור הבולט ביותר למפגעים נגד ישראל.
החמולות הן התכונה החשובה של החברה הערבית ביהודה ובשומרון ויש להן יכולת להיות חלק מהאמצעים העומדים לרשותה של ישראל להגברת הביטחון באזור. הקמת אמירויות בערי יו"ש הערביות על בסיס החמולות היא האופציה המדינית היחידה המבוססת על החברה הערבית. אמירות ג'נין תחייב את ישראל לעצב התייחסות מיוחדת, בעלת משקל כלכלי מוגבר, בשל היעדרו של המבנה החמולתי בעיר זו.
