איימן עודה? איימן שלנו? בשבוע האחרון הטוויטר התמלא בהספדים וקריאות-אבל על דמותו "הממלכתית" של יו"ר הרשימה המשותפת. תפנית מרעישה בפוליטיקה הישראלית: איימן עודה וההדר הממלכתי אינם. יו"ר הרשימה המשותפת התגלה כערבי לא ציוני, הקורא לשוטרים ערבים למרוד, ולערוק ממשטרת ישראל. לזרוק את הרובים בפרצופם.
התדהמה בקרב אנשי שמאל הייתה רבה. אבל ומספד הוכרז על ידי הפרשן הפוליטי של עיתון הארץ. "האופן, המיקום והעיתוי שבחר מציבים אותו כסמן הקיצוני ביותר בפוליטיקה הערבית", סיכם יוסי ורטר, "למרבה הצער זה האיש שרבים ביקשו לראות בו לאורך שנים דמות מתונה ומגשרת בין יהודים לערבים."
יאיר גולן התאכזב עמוקות. "עודה פועל נגד האינטרס של אזרחי ישראל הערבים. במקום להעלות על נס את שיתוף הפעולה ואת העובדה ששוטרים ערבים שילמו בחייהם בגל הטרור הנוכחי, הוא יוצר את ההפרדה הזו".
"הרוק סטאר", כתב אלדד יניב, אכזב את השמאל היהודי. "עודה התחיל כתקווה לשותפות ערבית יהודית. היה רוק סטאר בגדה השמאלית של תל אביב. ואז החרם על ההלוויה של פרס. והתמיכה בסוריה. והתמיכה בפוטין. והסרטון המטורלל מאתמול. לא חושב שחוץ מכמה קולות בודדים למשותפת יהיו פתקים של יהודים בפעם הבאה".
היועץ הפוליטי ליאור חורב צייץ כמו מבקר סרטים: "איימן עודה אכזבת השנה". האמת, אנשי השמאל אכן חיים בסרט מדומיין על איימן עודה.
והרי החדשות: איימן עודה לא שינה דבר מעמדותיו האידיאולוגיות והרעיוניות מהיום שבו נכנס לפוליטיקה. השמאל הישראלי מאז ומתמיד דמיין "איימן עודה" כראות עיניו. הם דמיינו איימן עודה שלא קיים. אחר כך התאכזבו ממנו, מהדמות שיצרו ממנו. אך האמת המרה היא שרק מי שלא קשוב לעמדות של מפלגת חד"ש ולאיימן עודה, רק מי שבחר להתעלם, לטשטש ולהשתיק את הקולות שיצאו מהמפלגה הקומוניסטית יכול להתאכזב מדבריו.
העמדה שרואה עקרון ערכי באי שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים זו עמדת יסוד במפלגת חד"ש. הכול קשור לעמדה של חד"ש, עוד לפני הכיבוש, לתנועה הציונית. כל מה שקשור בציונות הוא רע ומשטרת ישראל היא גוף מדינתי ציוני.
איימן עודה הוא יו"ר מפלגה חד"ש, המפלגה הקומוניסטית הרואה בציונות תנועה לאומנית זרה שיש להילחם בה. אם ארה"ב היא השטן הגדול בעיני חד"ש, אזי הציונות היא השטן הקטן. כל דבר שהוא פועל יוצא של התנועה הציונית הוא לצנינים בעיני חד"ש ואנשיה. מכאן התמיכה הגדולה בסרבני שירות בצבא ובשירות הלאומי וגם במשטרה עצמה. כל הגופים הללו, גופי ביטחון וחברה מטעם מדינת ישראל נתפסים כארגונים המשרתים את הציונות ועל כן אין לשרת בהם.
כל מי שנאבק בתנועה הציונית הוא לגיטימי בעיני חד"ש. מכאן ההתנגדות הגדולה של חד"ש להכרזה של מדינות המפרץ וסעודיה על ארגון חזיבאללה כארגון טרור. מי שנלחם בישראל, בתנועה הציונית, גם אם הוא רוצח ערבים בסוריה, איננו יכול להיות טרוריסט, בעיני חד"ש. ועל כן התייצבה חד"ש לימין חיזבאללה.
"השילוש הטמא"
בשנת 2015 כשאיימן עודה הוא כבר יו"ר מפלגת חד"ש מפרסמת המפלגה הקומוניסטית את גילוי הדעת והחלטות הוועידה ה-27 בה הוכרז על "השילוש הטמא" במזרח התיכון שיש להיאבק נגדו בכל תוקף: "האימפריאליזם, הריאקציה והציונות".
האימפריאליזם זו ארה"ב, הריאקציה אלו המשטרים הערביים סעודיה ומדינות המפרץ, והציונות זו מדינת ישראל. הדברים נכתבו באותו גילוי דעת כהסבר למדיניות של חד"ש בנוגע למלחמת האזרחים בסוריה. "המזימה נחשפה", נכתב בגילוי הדעת, "ההתפתחויות המחישו את התפקיד הברור לעין של השילוש הטמא הזה – האימפריאליזם, הציונות והריאקציה."
המאבק בציונות על פי חד"ש מעוגן בעקרונות ובמסמכי היסוד של המפלגה. "הציונות, כמערכת של תפיסות רעיוניות, לובשת ופושטת צורה, בהתאם לנסיבות הפוליטיות והחברתיות המשתנות", נכתב במסמכי היסוד של המפלגה מהוועידה ה-25, "אך שינויים אלה בהדגשים ובהסברה אינם משנים את מהותה הלאומנית, הבאה לידי ביטוי בשנים האחרונות בהדגשת התפיסה הגזענית של 'המאזן הדמוגרפי'. הציונות, בתפיסותיה ובמעשי מנהיגיה, גם ממשיכה בעקביות לשרת את האימפריאליזם, ובמיוחד את זה האמריקאי."
ולכן, בבחירות 2019 כשדובר על כך שאיימן עודה יוביל שיתוף פעולה עם מפלגת כחול לבן הציונית (מפלגת הרמטכ"לים), הוא היה צריך להצטדק כיצד חיבור זה תואם לערכי המאבק בציונות. עודה הסביר בלי להתבלבל: בשביל להילחם בציונות, צריך להתחיל את המעשה הראשון בסילוק נתניהו והליכוד מהשלטון. עודה דיבר, למעשה, על תורת שלבים של מאבק בציונות.
"האם זה קל לי, אני, להשתתף יחד עם יעלון והאחרים בהפגנה נגד שחיתות בנימין נתניהו?", שאל עודה וענה בכינוס בחירות עם תומכי חד"ש, "זה קשה מאוד מבחינתי. אבל אני אומר שתמיד צריך להסתכל על העיקר, מה העיקר עכשיו? להפיל את ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו זה הדבר הכי חשוב עכשיו ועל זה משלמים מחיר מסויים".
"אנחנו צריכים לבנות שני קווים", אמר עודה, "קו אחד הוא קו השמאל האמיתי, המתנגד גם להגמוניה הציונית, בדיוק כך. אבל צריך לבנות עוד קו אחר שרואה מה הדבר העיקרי עכשיו וזה סיום הכיבוש. אז עם כל הכוחות שמתנגדים לכיבוש שהם גם כוחות ציונים לבנות ברית יחד איתם".
זו הברית שנוצרה למעשה בין מפלגות השמאל הציוניות לרשימה המשותפת. השאיפה הייתה להקים ממשלת שמאל עם הרשימה המשותפת. אמנם מדובר במפלגות אנטי ציוניות אבל עודה היה מוכן לשים את המאבק ב"הגמוניה הציונית" בצד באופן זמני לטובת הפלת שלטון הימין. השמאל מחא לו כפיים בהתלהבות עצומה.
אבל איימן עודה עומד במפלגה אנטי ציונית מובהקת. והאנטי ציונות של המפלגה הזו באה לידי ביטוי בתחומים רבים. ממאבק בגופים הנתפסים כציונים כמו צבא, משטרה ושירות לאומי, דרך מאבק יצרי מאוד בנוצרים ערבים שבחרו להתגייס לצה"ל, דרך תמיכה גלויה במחבלים, אסירים ביטחוניים או בריחת 6 המחבלים מכלא גלבוע. כל העמדות הללו גלויות וידועות ומי שהתאכזב מהמפלגה שמקדמת את המדיניות הזו איננו אלא עיוור.
עודה הלוחם במתגייסים
בשנת 2013 התקיימה מערכת בחירות סוערת בנצרת. עלי סאלם, מועמד מוסלמי עצמאי, ניצח בקולות בודדים את המתמודד ממפלגת חד"ש הוותיק, ראמזי ג'ראיסי ששלט בנצרת עשרים שנה. שלטון חד"שי ללא מצרים כמעט.
ג'ראיסי ערער על תוצאות הבחירות. ההפסד בקולות בודדים גרם לו לטעון טענה שעוררה פליאה וזעם רב בקרב הציבור הערבי בכלל ובנצרת בפרט. ג'ראיסי טען שהוא לא הפסיד בבחירות משום שעדיין "לא ספרו את קולות החיילים" הנצרתיים. אם יספרו את קולות החיילים הוא ינצח בבחירות. בסוף נערכו בחירות חדשות בנצרת וג'ראיסי הובס, אבל ביקורת רבה הושמעה על היזדקקותו של ג'ראיסי, איש חד"ש, לחיילי צה"ל. פתאום חד"ש זקוקים לקולותיהם של חיילי צה"ל הערבים? והרי הם מבזים אותם ומגנים כל צעיר ערבי שמתגייס לצה"ל.
המבוכה בחד"ש הייתה גדולה ולכן אחד מבכירי המפלגה באותה עת, מזכ"ל המפלגה, מר איימן עודה שמו, בקש להגן על שמו הטוב של ראש העיר הזקוק לפתקים של חיילי צה"ל. עודה הסביר שג'ראיסי, ראש העיר של נצרת, היה שולח אותו לבתי ספר בעיר כדי להטיף לצעירים הערבים נגד גיוס לצבא ולשירות לאומי. אין מתנגד גדול יותר לשירות למען המדינה הציונית כמו ג'ראיסי, טען עודה שאף חיבר בשבילו דו"ח שעסק במגמות השליליות של גיוס בחברה הערבית לגופי בטחון וחברה בישראל.
מפלגת חד"ש הייתה אחת המפלגות הקולניות ביותר (ביחד עם בל"ד) במאבק ב"פורום גיוס העדה הנוצרית" ובהתעוררות שהחלה בקרב צעירים נוצרים להתגייס לצה"ל ושירות לאומי. ראשי פורום גיוס העדה הנוצרית הותקפו באופן הנבזי ביותר על ידי אנשי חד"ש, חברי כנסת ופעילים. הם תוארו כ"בוגדים", "משת"פים של הציונים", והתנכלו להם ולבני משפחותיהם.
לפני מספר שנים בכנס שארגנה מפלגת חד"ש בנצרת נגד התגייסות לצה"ל בהשתתפות חברי כנסת וראש העיר נקרעו צווי גיוס של צעירים דרוזיים. עודה טען כבר לפני שנים שגיוס ערבים נוצרים זו "מזימה" של בנימין נתניהו "לפלג את החברה הערבית" והוא ייכשל בה כפי ש"ריצ'ארד לב ארי נכשל".
איימן עודה עמד בראש התכנית מטעם וועדת המעקב שמטרתה הייתה להיאבק בתופעת הגיוס של נוצרים ערבים לכוחות הביטחון. הוא הוביל את המגמה.
מהבחינה הזו, השוטר אמיר חורי ז"ל, הוא תקלה בעיניים של אנשי חד"ש. לוחם ישראלי, ערבי נוצרי, שרץ לזירת פיגוע להילחם נגד מחבל פלסטיני. אולי זה מה שהפחיד את עודה יותר מכל כאשר העלה את הסרטון ההיסטרי משער שכם.
עודה, שנתפס כתקוות השמאל, מנהל מזה שנים רבות מאבק נגד מתגייסים לכוחות הביטחון. אך למעשה, אין שום הפתעה בדברים שאמר בשער שכם נגד גיוס לכוחות הביטחון. זהו קו עקבי ורציף שמוליך אותו עוד מימיו כמזכ"ל המפלגה האנטי ציונית.
השמאל מעולם לא הקשיב לאיימן עודה באמת. וכמו כל פעם שנציג ערבי מציג את עמדתו הקיצונית והלוחמנית והמאוד בהירה, הם בוחרים להתעלם, לתת הסברים והצטדקויות לאמירות הקשות. במשך שנים הנדסו את דמותו הפוליטית של עודה. עכשיו הם מאוכזבים ממנו. רק להקשיב לו הם אינם מסוגלים.
