כותרת המשנה לספרו החדש של הרב אלחנן ניר "היום אתם יוצאים", היא 'עיוני דעת ולב לחג החירות ולכל השנה'. לכאורה כותרת-משנה זו, מרחיבה את תחומי עניינו של הספר החדש – אך אפילו היא מצמצת את תוכן הספר, שקריאה במספר עמודים בודדים בו, דיה כדי לספק את כל הנדרש בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר. על כן הייתי מוסיף לכותרת המשנה שתי מילים: 'ולכל החיים', כיוון שהנושאים בהם הספר עמוקים מני ים ורחבים מן העולם כולו. כל אחד מפרקי הספר המעמיק ומעורר החשיבה הזה הוא אתגר עיוני-פילוסופי, הכתוב בלשון קצרה החובקת תחומי ידע ודעת רחבים מאד.
אני עוקב אחר כתיבתו של הרב אלחנן מאז החל לכתוב דברי עיון מעמיקים, ולצידם ספרות יפה ושירה עברית, המשלבת לשון עבר והווה, חכמת ישראל וחכמת העמים, טוב טעם ודעת והגיונות מחשבה המזכירים את גדולי ההוגים וגדולי היוצרים כאחד. יש בכתיבתו את לשונו היהודית של הראי"ה קוק עם לשונו של ביאליק בשירה. אין הוא מנסה לחקות את גדולי ההוגים והיוצרים העבריים, אך ניכר בשפת הכתיבה שהתרבות שהם ינקו ממנה היא התרבות המעירה בתוכו את היצירה ומעוררת בו את המחשבות העמוקות הנובעות ועולות בכתיבתו.
אני מבקש להתמקד בפרק אחד מתוך הספר: 'שכחת היום-יום וזיכרון החגים', פרק המחבר עבר רחוק וקרוב, לימוד תורה ולשון עברית, גלות וגאלה, מחלוקת ופשרה, זיכרון ושכחה. נושא הזיכרון הוא מיסודות הזהות היהודית, וכבר העירו כי אין לשום אומה ולשום דת אחרת פרט ליהדות מצווה של זכירה, 'זכור ימות עולם'. מצווה זו היא מיסודות האמונה היהודית ומיסודות ההיסטוריה היהודית, ובדורנו על אחת כמה וכמה, כאשר עולה החשש התמידי לשכחת האסון האנושי הגדול ביותר בהיסטוריה העולמית, שכחת שואת יהודי אירופה.
כיצד זוכרים? מהו תוכן הזיכרון? מי הוא שעליו מוטל להזכיר ולמי עליו להזכיר? האם גם אנו בימינו חייבים בעיצוב הזיכרון? האם הזיכרון הלאומי שלנו שונה מהזיכרון של הורינו והורי הורינו? דיונים וימי עיון מתקיימים באופן שכיח ולעולם אין לך תשובה שתענה באופן מלא על מכלול השאלות. הרב אלחנן תופס את השור בקרניו, ואינו מרפה ממנו אלא מציג עמדה מקורית ותמציתית היוצקת תוכן לזיכרון. וכאשר אתה מסיים לקרוא את הפרק שבספר על נושא הזיכרון, מתגנבת מיד התמיהה; מדוע טקסט ההגדה כל כך ארוך אם הספר הזה מסכם את רעיון שמאחורי ההגדה בשישה עמודים? הוא שאמרנו, הספר 'היום אתם יוצאים' מוסיף ממד עומק שאין בהגדה, ממד המחייב לימוד ולא קריאה ברצף, ממד שנותן את הנשמה היתירה שיש בתוכנו של חג הפסח אך רבים לא מגיעים אליו.
בערב הפסח ובמהלך החג ואף לאחריו אשאב מלוא חופנים רעיונות ומחשבות שיסיטו את הקריאה בהגדה מהרצף הסיפורי אל היסוד העיוני. זוהי תרומתו הגדולה של הספר החשוב והמקורי הזה שראה-אור בימים אלה.
אלחנן ניר
היום אתם יוצאים: עיוני דעת ולב לחג החירות ולכל השנה,
ידיעות ספרים, 256 עמ'
ד"ר יואל רפל הוא היסטוריון, איש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר־אילן
