חג שמח ומועדים לשמחה לכם, משפחה בורגנית ממוצעת. הסדר תכף יסתיים, הבלגן בדרך להתחיל, ואני פה בשבילכם עם המדריך הבלתי רשמי למשפחה הישראלית הנופשת. ובכן, לאחר שהגעתם לסוף של בוקינג עם החיפושים ולמרות שהוזהרתם מראש על ידי כל המגיבים לא להתקרב למלון "קליל בגליל" כי מה שמקבלים זה לא מה שרואים בתמונות ומדובר במכבסה של קיבוץ שעברה הסבה לחדרי אירוח, החלטתם שאתם חכמים יותר מכולם והלכתם עליו בכל זאת, רק כדי לגלות שהכול היה נכון, ושבנוסף לכל הצרות הצ'ק־אין מתחיל בשמונה בערב.
אבל היי, אין סיבה להיות פסימיים, ממילא לא תגיעו לשם לפני כן עם הפקקים של כביש 6, שכבר מזמן לא ברור הקונספט שלו בתור כביש אגרה. באופן כללי כולכם יודעים את האמת המרה והכואבת – מלון הוא עסק בלתי משתלם שבמסגרתו אתם עוזבים בית גדול ונוח רק בשביל לקבל בית פחות גדול עם מיטות פחות נוחות וטלוויזיה עם פחות ערוצים.
משימת חייכם בימים הקרובים תהיה כמובן, למצוא את המסלול שאף אחד עוד לא עלה עליו, את המעיין שאף אחד עוד לא רחץ בו, את המסעדה הכשרה שלא עומדים בתור כדי לאכול בה לזניה כשרה לפסח (בלי גלוטן, בלי גבנ"צ, בלי לזניה, בלי חיים), וזה הזמן להתבגר ולהשלים עם העובדה שזה לא יקרה.
ובכל זאת, מי אמר שאי אפשר ליהנות בחופשת פסח? צריך רק לבוא פתוחים, להנמיך ציפיות, ואולי גם לשכוח כמה ילדים בבית. אבל בהנחה שלא תצליחו להיפטר מהם, יש סיכוי שגם אתם עומדים ליפול למלכודות מטיילים מהסוג שתמיד מסתכם במפח נפש:
"מרכז מבקרים" – נראה לכם איך מכינים את המוצר הלא מעניין שלנו ונגרום לכם לגשת לחנות המפעל ולקנות כל ורסיה אפשרית שלו.
"פינת חי" – שתי תרנגולות שניצלו משפעת העופות, עז גריאטרית ואוגר.
"חוויה כפרית" – אותה פעילות שהייתם עושים בעיר, רק בניחוח של רפת.
"שוק איכרים" – באסטות.
וזה עוד כלום לעומת טרגדיות שהתחפשו לשמות מזמינים, דוגמת "סיור עששיות לאור ירח". ואני שואלת – מה האינטרס? איזה הורה שפוי בארץ ירצה להמשיך להפעיל את הילד שלו בזמן שבו הוא אמור, ובכן, לישון?
אם יצאתם עם חברים, לדאבונכם, יש סבירות גדולה שמתישהו בדרך תגלו שהרצונות שלכם לא משתלבים, שלא לומר מתנגשים, וחצי מהזמן רק תהיו עסוקים בלזייף פשרה. "לנו לא אכפת, אנחנו זורמים (אבל דיר באלאק אם אתה שוב לוקח אותנו לחניון לילה בלי מים זורמים)". מילא זה, אבל תמיד יהיה גם החבר ההייטקיסט שמתפעל מנופי הקיבוץ ומכריז "בוא'נה, הייתי גר כאן". כן בטח, אתה והחולצת טומי הילפיגר שלך, ממש תגורו כאן.
מכיוון שמדובר בעונת מעבר, מהר מאוד תגלו שגם אין דרך להימנע מנפילה לחוק מרפי של הסווטשירטים: תביאו – לא תשתמשו. לא תביאו – שלג באמצע אפריל.
בהגיעכם לאזור הלינה, אחרי שדחפתם לחדר שני ילדים שלא דווחו לרשויות והלנתם אותם בשיטת "ראש זנב", תופתעו לגלות שגם במלון יודעים לעקוץ בחזרה עם מכונת קפה שאף אחד בעולם לא יודע איך לתפעל אותה חוץ מסמי מהאחזקות, והוא כרגע בהפסקה. 23 שעות ביום הוא בהפסקה.
אם אתם אשכנזים, מתישהו בדרך תיזכרו להחיות את הדיון המסורתי על קטניות כן או לא. אחד הגיסים יגיד שב־2022 ממש מוזר להמשיך לשמור על מנהג כזה כשיש נישואין מעורבים, ויכריז על כך שבשנה הבאה, כן־כן הפעם הוא רציני לגבי זה, הוא מתחיל לאכול קטניות. אל דאגה, הוא הכריז על כך גם בשנה הקודמת. הטיעון כמובן עטוף באידיאולוגיה חברתית יפה ונחרצת, אך בפועל, הסיבה האמיתית היא כמובן רעב. הדיון יימשך ויימשך, כל אחד יעלה בתורו את הפוסק לעת מצוא ואיזה חבר ששמע מחבר שהרב מה שמו אמר שאורז בכלל לא נחשב היום קטניות, וגם חומוס הוא תכלס פחמימה אז אפשר להתיר, ועוד קצת רעב הוא גם יתחיל לטעון שלחם הוא בכלל לא חמץ. אך כל זה לא משנה – בסוף יבוא הסבא ויגיד שעל גופתו אתם מתחילים לאכול קטניות כי אבא שלו לא אכל קטניות, וסבא שלו לא אכל קטניות, וסבתא שלו בחזקת 3 עברה את פרעות קישינב וגם היא לא נשברה ואכלה קטניות, ואתם תרגישו לא נעים ותיישרו קו ותישבעו לעצמכם שביום מן הימים אתם תתירו את קללת הקטניות מעל המשפחה הזו, מה שלא יקרה כמובן, כי כולנו בסוף הופכים להיות גרסה מקריפה של ההורים שלנו.
מכל מקום, שיהיה בהצלחה לרעבים ולשבעים בחג הזה, ובכל פעם שקשה לכם, תגידו תודה שלא נפלתם על דת עם רמדאן.
פסח סביר לכולכם וחג שמח בהתחשב בנסיבות.
