הדרמה הפוליטית של השבוע היא העובדה שלא התרחשה בו דרמה פוליטית. בליכוד קיוו לאפקט סילמן מהיר, אבל אף לבנה נוספת לא נשרה בינתיים מחומת הקואליציה. במקום שח־מט מהיר, קיבלנו שח, ואחריו הרבה זמן לחשוב. בחסות הפגרה, שקד, אורבך וקארה לא ממהרים. הצעות והבטחות העריקה ששוגרו להם בשעות הראשונות שאחרי הודעת סילמן לוו באולטימטום לטווח קצר מאוד. אחד מהם נדרש להחזיר תשובה תוך עשרים דקות. קרב הבלימה שניהל בנט באותן שעות, באמצעות זימון כל חברי הכנסת ממפלגתו ללשכתו, הוכיח את עצמו. באותו כינוס בהול על חמגשיות שיפודים הוא ניסה למנוע התפרקות, בזמן שחברי הכנסת שלו מנהלים מגעים עם הליכוד ומפלגת הציונות הדתית. הגיבושון השבוע כבר היה באווירה אחרת לגמרי; מסעדה תל־אביבית עם תפריט חלבי קצת יותר משודרג אירחה בחדר אחד, לא גדול במיוחד, את כל סיעת ימינה. שולחן לחמישה. או בעצם לשבעה – כולל הח"כים הנורווגיים.
בקואליציה עברו ממגננה להתקפה. כעת ההתלבטות העיקרית היא אם לנסות ולהעביר את תקציב 2023, שבכל מקרה מאפשר את קיום הממשלה עד מרץ 2024, שמונה חודשים אחרי מועד הרוטציה, או לנסות להעביר תקציב דו־שנתי שיעניק לממשלה שנתיים נוספות של יציבות, אבל דורש 61 ח"כים לשינוי חוק יסוד לפי חלק מהפרשנויות המשפטיות. בסביבת בנט נוטים להעדיף את האפשרות הראשונה. לפיד עדיין יעדיף לנסות תקציב דו־שנתי שייתן שקט גם במשמרת שלו, אם אכן תגיע.
בינתיים, לכל אחד משלישיית המתנדנדים של ימינה נבנתה חבילה התפורה למידותיו: אביר קרא הוא פרויקט של ליברמן. כנציג השולמנים, הלחץ בימין הסרוג פחות משפיע עליו. שר האוצר ידאג לקדם כמה רפורמות כלכליות שיהיו חתומות על שמו, ויש מי שמעריך שקרא עוד עשוי למצוא עצמו בסוף הדרך גם משוריין ברשימתו. ניר אורבך כבר קיבל בשבוע שעבר את המקדמה עם ביטול הקיצוץ במעונות, אבל המנה העיקרית אמורה להגיע אחרי החג, בכינוס המת"ע שצפוי בקרוב, מהלך ששר הביטחון עיכב עד כה. לאיילת שקד אין רשימת דרישות ספציפית, אך היא יודעת שבמצב הנוכחי כל שתבקש יהי.
מנגד, ההבטחות המפליגות ששוגרו מהאופוזיציה פסקו. לא מפני שאין רצון, אלא בגלל הקשיים המשפטיים שנחשפו סביב ההבטחות, שניתנו או לא, לבני הזוג סילמן. הקושי החוקי מחייב את הסילמנים להכחיש שניתנו להם הבטחות כאלה, לשריון או לתפקידים, מה שממילא גם מקטין את הסיכויים שהן יקוימו.
בנט, שהתייצב השבוע לראיונות חג טלוויזיוניים, מתנחם בעובדה שעידית סילמן בינתיים שותקת. אומנם היא שיגרה הודעה לעיתונאים על כך שפרישתה סופית, אבל טרם מצאה זמן להתייצב מול מצלמה ולנמק את מהלכיה, ובעיקר להסביר: מה השינוי העמוק שחל בין היותה יו"ר הקואליציה ובין ההחלטה לפרוש ממנה. כל עוד היא לא טורקת את הדלת בקולה, הכול פתוח. סילמן חוששת מהכרזה כפורשת שתקשה עליה לשוב לכנסת בקדנציה הבאה, והיא עשויה לתפקד כשחקנית ציר ולבחון כל הצבעה לגופה. זה קשה. גם שיקלי שתכנן בהתחלה קו דומה, החליט בינתיים להצטרף למשמעת האופוזיציונית באופן כמעט גורף.
ראש הממשלה לא דיבר עם יו"ר הקואליציה הנוטשת מאז שהופתע מהודעת פרישתה, אבל הציר הישיר בין סילמן לאיילת שקד עדיין פתוח. כך גם ניר אורבך ואביר קרא, ששוחחו איתה באופן ישיר ובאמצעות שליחים. הם טוענים שהם מנסים לסלול את דרכה חזרה לקואליציה. היא מנסה לגייס עוד אחד שיצטרף אליה וינטוש גם הוא, מה שיאפשר רוב לפיזור הכנסת ויסיים סופית את דרכה של הממשלה.
בינתיים סילמן עצמה חוגגת במסע ארוך את השיבה הביתה. במשך יותר משעה ניסתה לשחרר את רשימת החסומים שלה בטוויטר, אבל התייאשה באמצע. כל אלו ששפכו עליה רעל ברשת בשנה האחרונה מבקשים לחבק אותה, והיא מתמסרת. זו לא תסמונת סטוקהולם אלא סינדרום ירושלים, אבחן גורם מריר בקואליציה מול נדודיה של יו"ר הקואליציה הפורשת בין רבנים ובתי כנסת: היא הצטלמה מתברכת על ידי דודה, הרב צבי פדידה העטוף בטלית. ביקרה בבני־ברק ונפגשה עם הרבנית קולדצקי, בתו של הרב קניבסקי, וגם העלתה לסטורי תמונה שלה מול ארון קודש בבית כנסת, ממש באותן שעות שסמוטריץ' קרא להרחיק מהם את הח"כים השותפים לממשלה.
כבר במהלך הריאיון סמוטריץ' הבין שטעה כשטען ש״מי ששותף לממשלה הזאת לא צריך להכניס אותו לבית הכנסת. זה הדבר הכי לגיטימי בעולם". שאלות המראיינים הבהירו לו שנחצה קו, והוא ניסה להסביר ש"זו התוצאה הטבעית". גם האזנה חוזרת ונשנית לאותו ראיון לא משכנעת שדבריו הוצאו מהקשרם, כפי שטען בשרשרת פוסטים שפרסם מאז, בתמציתיות הסמוטריצ'ית הידועה. רבות נאמר על הבעיה המהותית בהרחקת יריבים פוליטיים מבתי הכנסת, אבל גם פוליטית זה לא צעד חכם: סגנון כזה רק מרחיק את העריקים שהוא מנסה לגייס בימים אלו, ובעיקר מחריף את הקרע הפנימי בימין.
אף שהימין נהנה מרוב מובהק בכנסת ובעם. הקרע במחנה הלאומי גרם לכך שבארבע מערכות בחירות גוש נתניהו לא הצליח לגייס 61 מנדטים. אם בבחירות האחרונות בנט עדיין לא פסל ישיבה תחת נתניהו, מראיונותיו השבוע השתמע שזו כבר לא אופציה מבחינתו, בדיוק כמו ליברמן וסער לפניו. אבל מעבר לאינטרס הימני בפיוס המחנה, בין אם בימי נתניהו ובטח בעידן שאחריו, לסמוטריץ' יש אינטרס פוליטי נוסף – לבסס את מעמדו כמנהיג הפוליטי הבלעדי של המגזר. אם אכן תקום מפלגה ציונית־דתית ממורכזת או מתונה יותר, בלי נעם ועצמה יהודית, היא תפגע במעמד שבנה לעצמו בשנה האחרונה בחסות הקמת הממשלה והבידול החד בין מפלגתו לימינה. כדי להנציח את המצב הזה הוא צריך להשאיר את כל מי שעלול לקרוא עליו תיגר בייצוג המגזר, מבודד ולא לגיטימי. זה אולי מסביר למה בכל זאת הוא נקלע לפינה הזאת.
את החשבון הזה עושים גם שותפים אחרים למחנה. הבולט שבהם הוא משה גפני, שיצא השבוע במתקפה על סמוטריץ' בראיונות החג לתקשורת החרדית. מבחינתו, יו"ר מפלגת הציונות הדתית הוא האחראי לכך שלא קמה ממשלה בראשות נתניהו כשמנע לכאורה הישענות על רע״ם. גפני טוען בקולו כי ממשלה כזאת הייתה בהישג יד, ועל הדרך מביך גם את הליכוד שמכחיש את עצם השיחות עם רע"ם. לסמוטריץ' יש כאן אליבי אידאולוגי מוצק ומוצדק. הרווח הפוליטי היה רק בונוס. "ההיסטוריה תשפוט אותו", רעם גפני, אבל יותר מחשבונות העבר הוא חרד מפני העתיד: תרחיש שבו מערכת הבחירות הבאה תסתיים ללא הכרעה יפתח מחדש את שאלת ההישענות על רע"ם. מכבש הלחצים עובד כבר מעכשיו.
בזמן שבנט משך את השמיכה הקואליציונית הקצרה חזק לימין, שלא יהיה קר לאיילת שקד וניר אורבך, באופוזיציה מזהים את הצינה בקצה השני של הקואליציה. בכיר במחנה נתניהו העריך השבוע שהעריק הבא לא יבוא משורות ימינה אלא מרע"ם. מנסור עבאס אומנם חידש את מחויבותו לממשלה, אבל מאזן גנאים וואליד טהא נשמעים פחות נחושים. הרשימה המשותפת עצמה כבר הבהירה שתהיה שותפה מלאה לפיזור הכנסת. סרטון ההסתה של איימן עודה משער שכם היה וידוא הריגה פומבי ומכוון לאפשרות שישתף פעולה עם הקואליציה. טיבי ועודה מוכנים לקחת את הסיכון שיעזרו לנתניהו לשוב אם יצליח לגייס 61, כדי לוודא שמנסור עבאס לא יצבור כוח.
בימין מדברים על מכירת הנגב והמדינה לעבאס, אבל במגזר הערבי, התקציבים שהשיגה רע"ם לא משתקפים עדיין. ראשי מועצות בדואיות בנגב מתלוננים שהממשלה הנוכחית הרסה בנייה יותר מקודמותיה. עבאס נכנע בחוק החשמל המכווץ, ספג את חוק האזרחות, וכדי ליהנות מפירות הישגיו הוא זקוק לזמן. את הזמן הזה ינסו בליכוד ובמשותפת, במהלך מתואם, לקצר ככל יכולתם באמצעות בליץ חקיקה של יוזמות שיביכו את הח"כים הערבים ואת האגף הימני בקואליציה במידה דומה. עד שבאחד הצדדים מישהו יישבר.
