הצעד שעשה השבוע בנק ישראל איננו חריג, אבל הוא מסמן מגמה שהיא סופו של עידן. בנק ישראל החליט להעלות השבוע את הריבית במשק ב־0.25 אחוזים, לשיעור של 0.35 אחוזים, וכבר סימן את המתווה לשנה הקרובה: התחזית שפרסמה חטיבת המחקר של הבנק מציבה את הריבית בעוד שנה על 1.5 אחוזים. אחרי עשור של ריבית אפסית וכסף זול, המשמעות היא כניסה לתהליך של הידוק מוניטרי, שישיב את הערך לכסף.
הסיבה העיקרית להחלטה היא כמובן עליית האינפלציה, שהגיעה כבר ל־3.5 אחוזים, וצפויה להמשיך ולעלות. נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון חזר והזכיר השבוע שאומנם בהשוואה לעולם האינפלציה בישראל נמוכה, אבל גם בשיעורים אלה היא כבר מהווה סיבה לדאגה. עד לפני מספר חודשים העריכו בבנק המרכזי כי האינפלציה תישאר בתוך הטווח הרצוי, כלומר בין 1% ל־3%, אך האינפלציה חצתה את הרף הזה והיא צפויה להישאר מעליו בשנה הקרובה. על פי התחזית המעודכנת של חטיבת המחקר בבנק, האינפלציה בשנה הקרובה תגיע ל־3.6 אחוזים.
נגיד בנק ישראל נזהר מאוד בכל מילה שהוא מוציא מפיו. הצהרותיו לתקשורת תמיד כתובות מראש, והוא קורא אותן מהכתב. גם תשובותיו לשאלות עיתונאים מנוסחות מראש, וראיונות ניתנים בתזמונים מדויקים ואחרי הכנות קפדניות. כמו הנגידים לפניו וכמו בכל מקום אחר בעולם, פרופ' ירון יודע שמילים של אדם במעמדו עשויות בעצמן להשפיע על השווקים. כלכלה מונעת תמיד גם על ידי הציפיות של האנשים הפועלים בתוכה, ולפיכך לאמונות של הצרכנים והשחקנים יש משמעות לא פחותה מהנתונים הממשיים והעכשוויים.
לאור התובנה הזו, חשוב עוד יותר לשים לב לדברים שאמר הנגיד במסיבת העיתונאים לאחר ההודעה על העלאת הריבית. על פי הנגיד, "בחודשים האחרונים אנו עדים להתרחבות האינפלציה לסעיפים רבים במדד. עובדה זו מעידה כי לצד גורמי ההיצע, האינפלציה מושפעת גם מעלייה ברמת הביקושים. תהליך זה, שבתחילה העריכו ברחבי העולם כי הינו גורם זמני שצפוי לחלוף במהרה ולהתאזן, התגלה כגורם הנמשך זמן רב יותר". המשמעות היא שבניגוד לתחזיות של הבנק עצמו, האינפלציה איננה עומדת להיעלם בטווח הקרוב, ולפיכך אין מנוס מהצעד של העלאת הריבית.
בבנק ישראל היו משוכנעים, ובוודאי קיוו, שעליות המחירים הן זמניות בלבד, בעקבות ההשלכות של משבר הקורונה. מצד אחד, בזמני הסגרים אנשים ישבו בבית וצברו כספים שלא היה להם על מה להוציא, או שהם העדיפו לשמור למקרה שיצטרכו אותם. הממשלות בכל העולם עוד הוסיפו מענקים ממענקים שונים והגדילו את הסכום הפנוי אצל האזרחים. וכך, כשהמגבלות הוסרו אנשים חזרו לבזבז בקצב גבוה, והגדילו את הביקוש למוצרים. מנגד, ההיצע התקשה להתאושש בעקבות שיבושים בפעילות המפעלים, מחסור עולמי בשבבים, ועלייה משמעותית בעלויות השינוע, במיוחד של התעבורה הימית. וכשהביקוש גבוה וההיצע נמוך, המשמעות היא כמובן עליית מחירים. אבל אחרי הכול, חשבו בבנק ישראל, כמה טלוויזיות ורהיטים חדשים אנשים כבר צריכים? מתישהו הביקושים יירגעו, השיבושים יסתדרו, והמחירים יחזרו לרמה סבירה.
העלאת הריבית תשפיע על החזרי הלוואות ומשכנתאות, אבל גם להימנעות ממנה יש מחיר בסל המוצרים היומיומי
בפועל זה לא קרה, והמלחמה באוקראינה רק הוסיפה לשיבושים העולמיים והעלתה את מחירי האנרגיה והסחורות בכל העולם. "המלחמה עלולה להוביל להאטה בתהליך ההתאוששות הגלובלית, ובעיקר להעיב על שחרור מגבלות הייצור והאספקה העולמיים", אמר עוד הנגיד. "התפתחויות אלו משפיעות על המחירים בכל העולם ובפרט על מחירי האנרגיה, ובעקבות כך תורמות להתגברות הלחצים האינפלציוניים".
למזלנו, ישראל חשופה פחות לסכנות הללו. היקפי הסחר שלה עם רוסיה ואוקראינה קטנים יחסית, והיא נשענת על הגז המקומי בעבור רוב צורכי האנרגיה שלה, המעוגנים בחוזים ארוכי טווח. כמובן, גם ייסוף השקל ועליות שכר מתונות תרמו לאינפלציה נמוכה בהשוואה לעולם.
הקוראים הצעירים לא זוכרים, אבל לישראל יש ניסיון מר עם אינפלציה, והוא בוודאי משפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בבנק ישראל. במחצית הראשונה של שנות השמונים חוותה ישראל תקופה של היפר־אינפלציה גבוהה מאוד, שהגיעה למאות אחוזים. במצב כזה ערכו של הכסף נשחק בקצב כל כך גבוה, עד שאנשים פועלים לשמור על ערכו: הם דורשים תוספות שכר, שמתגברות את האינפלציה; הם מעלים מחירים בקצב מסחרר כך שקשה לעקוב אחריהם, ולמשכורת בסוף החודש כבר אין משמעות. אחרי שנקלעים למצב כזה, קשה מאוד לצאת ממנו.
הזיכרון המקומי גרם לבנק ישראל לעקוב גם עכשיו בדאגה אחרי ההתפתחויות. חוק בנק ישראל מגדיר את מטרתו הראשונה במעלה: שמירה על יציבות המחירים. ואלה, כאמור, חרגו מהטווח כבר לפני חודשיים. לא צריך להגיע למצב של היפר־אינפלציה כדי לחוש את ההשפעה ההרסנית. גם אינפלציה של עשרה אחוזים יוצרת פגיעה דרמטית ברמת החיים, ופוגעת בעיקר בשכבות החלשות. אינפלציה מוגדרת כעלייה עקבית ומתמשכת ברמת המחירים; כלומר לא עצם הגובה של המחירים, אלא קצב העלייה המהיר שלהם. מחירי הבסיס בישראל היו גבוהים מלכתחילה, ואינפלציה כעת אומרת שאנחנו מתייקרים בקצב מהיר ממה שהיה בשנים האחרונות.
כך, מוצר שקנית החודש במאה שקלים, יעלה לך בחודש הבא 110 או 120 שקלים. כל מי שערך השבוע קניות לחג, הרגיש את עליות המחירים באופן ממשי: הכול פשוט עולה יותר. כל דבר קצת יותר, אבל המשמעות המצטברת היא פגיעה בכיס של הצרכן. אתה אולי מרוויח אותו דבר, אבל הכסף שלך קונה פחות.
אף נגיד לא רוצה שזה יקרה בתקופה שלו, ובכל זאת בנק ישראל המתין זמן רב עד שהעלה את הריבית, וזאת כדי לוודא שהצעד הזה לא יפגע בצמיחה. סביר להניח שבנק ישראל חיכה שבנקים אחרים בעולם ינקטו צעד דומה, בעיקר הפדרל ריזרב בארה"ב, לפני שנקט צעד דומה מצידו. זאת אף שהמצב בארה"ב חמור הרבה יותר, ושם האינפלציה כבר טיפסה ל־8.5 אחוזים.
להעלאת הריבית יש השפעה על החזרי הלוואות וכמובן על המשכנתאות, אבל גם להימנעות ממנה יש מחיר. האינפלציה גובה מחיר בהתייקרות סל המוצרים שאנחנו רוכשים מדי יום. למעשה היא משפיעה על המשכנתאות גם ללא העלאת ריבית, שכן בהלוואות הללו יש רכיב צמוד למדד, שעולה ככל שמדד המחירים עולה.
הצעד של בנק ישראל הוא הכלי המרכזי של מוסדות מסוגו להתמודד עם אינפלציה. כשהאינפלציה עולה בנקים מעלים ריבית, בניסיון להסיט את הכסף שבידי האזרחים מצריכה לחיסכון. כשהריבית במשק גבוהה, אתם יכולים לקבל יותר כסף תמורת השארת הכסף שלכם בבנק. גם זה משהו שמי שהתבגר בעשור האחרון לא זוכר: בגלל הריבית האפסית, היום אין שום משמעות אמיתית להשארת הכסף בפיקדון בבנק. אבל כשהריבית גבוהה יותר, זה הופך למשתלם. במצב כזה אנשים יעדיפו לחסוך את הכסף, יצרכו פחות, יקטינו את הביקושים, ובסוף התהליך – האינפלציה תרד.
במצב ההפוך, כשהריבית נמוכה, אנשים לא שמים את הכסף בחיסכון כי אין להם מה להרוויח ממנו. במקום זאת הם משקיעים וצורכים יותר, מה שמגביר את הפעילות במשק. זו הסיבה שבנקים מורידים את הריבית בעקבות משבר כלכלי, כדי לעודד את המשק להגדיל צריכה ולהגביר את הפעילות. כך קרה בכל העולם אחרי המשבר הפיננסי של 2008: בנקים מרכזיים הורידו את הריבית לרמה אפסית כדי להתמודד עם המשבר, ומאז נותרה הריבית בשיעור נמוך מאוד. כעת העידן הזה הסתיים. הריבית בארה"ב תעלה כבר השנה בשיעור משמעותי ותגיע לפי ההערכות ל־3%, וגם באירופה יתחילו תהליך של העלאת ריבית.
לבנק ישראל היה חשוב להדגיש כי כלכלת ישראל במצב איתן, וכי למרות כניסתה לתהליך של העלאת ריבית – המשק צפוי לעמוד בכך. אם הורדת ריבית מעלה את הפעילות הכלכלית ועל כן את הצמיחה והתעסוקה, תהליך הפוך עלול לפגום בהן. לכן בנק ישראל נקט בצעד הזה רק כשהיה ניכר כי המשק התאושש ממשבר הקורונה, הצמיחה ברבעון האחרון הייתה גבוהה מאוד (17%), ועל פי התחזית המקרו־כלכלית של חטיבת המחקר של בנק ישראל, התוצר יצמח בשנת 2022 בקצב של 5.5%, ובשנת 2023 ב־4%. המשק המשיך לתפקד גם לאורך גל האומיקרון, האבטלה ירדה לשיעור נמוך של 3.2% ולמעשה מחקה את השפעות משבר הקורונה, ומספר המשרות הפנויות במשק ממשיך לשבור שיאים – כך שלא צפויה השפעה מזיקה על שוק העבודה.
להפך, כבר עכשיו מורגש בענפים מסוימים מחסור בעובדים, מה שיוצר לחצים להעלאות שכר. עסקת החבילה שנחתמה עם ההסתדרות – בעידודו הנמרץ של בנק ישראל – הביאה להקפאת השכר של עובדי המדינה ומיתנה את הלחצים הללו, אבל הם כבר הולכים ועולים. המשמעות של העלאות שכר היא יותר כסף פנוי אצל האזרחים, ועל כן עוד גידול בביקושים ועוד לחץ לעליית מחירים. אם הספירלה הזאת לא תיעצר היא עלולה להחריף את האינפלציה אף יותר. הצעד של בנק ישראל היה אפוא הכרחי, וכרגע מקווים שם שהוא יספיק כדי לייצר את אותה יציבות מבוקשת במחירים – ובהמשך אף להוריד אותם.
