אם יש תחושה שאני יודעת שאני לא רוצה לחוש יותר בחיים זו התחושה שאין תחושה. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל חוויתי את זה בחיים, הרבה אנשים חווים ולצערי הרב אולי גם יחוו בעתיד. קוראים לזה דיכאון.
אובחנתי עם דיכאון, לא כמחלה נפשית, אלה כתוצאה מתסכול חברתי שהיה לי ואולי גם קצת מחרדות ומחסור בשינה. זה דבר שבא והולך כמו גאות ושפל, אבל התקופה שבה זה הכה בי הכי חזק הייתה בסביבות כיתות ח'-ט'.
הייתי נשארת במיטה ימים שלמים ולא עושה כלום, ובפעמים הרחוקות שכן הצלחתי להביא את עצמי לצאת מהחדר זה היה רק כדי ללכת לשירותים או לאכול (אם בכלל היה לי תיאבון). לפעמים אם באמת היה לי יום בר מזל הייתי אפילו מורידה את הכלבה שלי לטיול בחוץ.
לא הלכתי לבית ספר, לא הלכתי לחוגים או נפגשתי עם חברים. כל מה שעשיתי היה להאשים את עצמי בכך שאני עצלנית, שאני חלשה, שאני לא יכולה להתמודד עם הדברים הכי פשוטים שכל אחד עושה ביומיום מתוך הרגל.
לאט לאט נפער פער ענקי בין העולם האמיתי לבועה שיצרתי לעצמי. בועה בה לא הייתה לי תחושת זמן או מרחב ולצערי אני עדיין חווה את התוצאות של זה גם היום, שנתיים אחרי כן… איבדתי חברים, הרבה חברים, אני עדיין צריכה להשלים חומר במתמטיקה ולשון שפספסתי וצריכה להתגבר על הפחד שלי שמא אחזור למצב של דיכאון והכל יקרוס שוב.
איך יצאתי מי זה? אני לא בטוחה, בשלב מסוים עם המון עזרה של אמא ואבא וגם מחנכי כיתת התקשורת, הכרחתי את עצמי (עד כמה שזה היה אפשרי) לקום וללכת לבית ספר. מקסימום אם לא הייתי מצליחה להתמודד, הייתי חוזרת הביתה מוקדם.
זה לא פשוט בכלל למצוא את הכוחות האלו כדי לשנות גישה, אני מנסה להשתמש בהם כל זמן שאני מרגישה שאני נופלת חזרה לבור הזה, אך לצערי זה לא תמיד עובד. בשבילי מדובר בשריר שצריך להתאמן עליו ולחזק אותו.
חשוב לי מאוד לציין שלא כל אחד מרגיש מה שאני הרגשתי ואנשים חווים דיכאון בצורה שונה. אף אחד לא נחשב חלש אם הוא לא מצליח לצאת מהמצב הזה. גם אני חשבתי הרבה פעמים פשוט לוותר, להפסיק הכול בבת אחת, כי יש תחושה שאין תקווה, שאין לאן להתקדם, שהכול אבוד. אבל אני חושבת שגם להילחם ולהעמיד פנים לא תמיד עוזר. חשוב לי מאוד פשוט לתת לעצמי להרגיש מה שאני מרגישה ולתת לאנשים לעזור לי, לשתף אותם במחשבות שלי ובמצב שלי בכל רגע נתון.
בעיניי הדרך הכי טובה לתאר "התרפאות" ממצב של דיכאון זה היכולת לתת לזמן לעשות את שלו, לא ללחוץ יותר מדי, אלה ללכת לאט ובביטחון צעד צעד כדי להמשיך.
