סוגיית מיגור האלימות במגזר הערבי בישראל עלתה לאחרונה שוב לדיון בעקבות אירועי הירי בכבישים בדרום הארץ. גורמים בציבור הערבי טענו במרירות ששוב הוכח שהאלימות זוכה להתייחסות רק כשהיא זולגת החוצה מהישובים הערביים לנקודות המפגש עם הציבור היהודי. מנהיגי הציבור הערבי מתמידים בקריאתם לאסוף את הנשק הבלתי־חוקי מהיישובים, ודו"ח טרי שיצא בשבוע שעבר מוכיח שהסוגיה מטרידה לא רק את המנהיגים.
'מדד הביטחון האישי' הוא שמו של הדו"ח שהפיקה עמותת 'יוזמות קרן אברהם', ארגון הפועל לשינוי חברתי ולקידום שילוב ושוויון בין יהודים לערבים אזרחי ישראל. הדו"ח בחן את האלימות, הפשיעה והשיטור ביישובים הערביים בשנת 2017, ובין השאר הוא מתייחס גם לסוגיית הנשק. על פי הסקר המופיע בדו"ח, 49 אחוזים מהציבור הערבי סבורים כי ביישובם רווחת בעיה של ירי ושימוש בנשק, זאת לעומת שבעה אחוזים בלבד בקרב היהודים שסבורים כך בנוגע ליישוביהם. למעלה מ־89 אחוזים בציבור הערבי רואים בתופעת הירי ובשימוש בנשק תופעה פסולה, גם אם היא נעשית מסיבות 'תרבותיות' כמו ירי נרחב בשמחות.
הנתונים המוכרים מדברים על עשרות אלפי כלי נשק בלתי־חוקיים שנמצאים במגזר הערבי, ועל אחד מתוך ארבעה בתים שמוחזק בו נשק לא חוקי. מדובר במעגל שמזין את עצמו, שכן במגזר הערבי קיימת תחושת חוסר ביטחון אישי. על פי הדו"ח של קרן אברהם, שיעור הערבים הגורסים כי ביישוב מגוריהם קיימת בעיית אלימות עומד על 54%, פי ארבעה משיעור היהודים הסבורים כך. שיעור הערבים החשים חוסר ביטחון במקום מגוריהם עומד על 32%, לעומת 13% מקרב היהודים החשים כך. תחושת חוסר הביטחון האישי מביאה את האזרחים לאגירת נשק בלתי חוקי. זהו סוג של מרוץ חימוש: ככל שיש יותר נשק, כך יש יותר ירי ונפגעים שמעמיקים את חוסר הביטחון, וחוזר חלילה.
בספטמבר 2017 קיימו המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל מבצע לאיסוף נשק בכמה יישובים ערביים, אך המבצע נכשל. במשך תשעת ימי המבצע נאספו ב־29 יישובים ערביים רק 16 אקדחים ושישה רובים, ולפי דיווחים רק שלושה מכלי הנשק הללו נמסרו בידי אזרחים ערבים.
עו"ד רסול סעדה, שחיבר עם עדי שטיין את דו"ח מדד הביטחון האישי, מנהל את מיזם 'קהילות בטוחות' ב'קרן אברהם'. סעדה סבור שכדי להתמודד עם סוגיית הנשק הבלתי־חוקי במגזר ועם שאר תופעות האלימות והפשיעה, נדרשת נוכחות קבועה ומיטיבה של המשטרה ביישובים הערביים. לטענתו, הקמת תחנות משטרה חדשות ביישובים הערביים שנעשית לאחרונה בעקבות החלטת הממשלה, היא צעד חשוב אבל לא מספק. הציבור הערבי חושש שהמשטרה תשתמש בתחנות כאמצעי לשליטה בתושבים. לכן, לצד הקמת התחנות החדשות על המשטרה לאמץ גישה שירותית מיטיבה ומבוססת־קהילה תוך הפגנת נוכחות קבועה.
אחת ההמלצות של סעדה היא למקם את תחנות המשטרה כחלק ממתחמי חירום יישוביים שבהם יהיו גם שירותי כיבוי אש והצלה ותחנת מד"א. תחנת משטרה במיקום כזה תגביר את הביטחון ותעניק תחושת אכפתיות כלפי האזרחים הערבים. המלצות נוספות הן יצירת מנגנוני הידברות קבועים בין המשטרה לקהילה, מיסוד המבצעים למסירה של נשק מרצון במקביל להגברת האכיפה, ופיתוח ומיסוד תוכניות נגד אלימות במסגרות החינוך.
לדברי עו"ד סעדה, במקום שבו המשטרה נכנסה ליישוב ופעלה נכון, כבר ניתן לראות תוצאות חיוביות. כדוגמהלכך הוא מביא את היישוב ג'סר א־זרקא, שבו נפתחה תחנת משטרה בשנה האחרונה. הנתונים שמציג סעדה מצביעים על כך שבין ינואר לאפריל 2018 חלה ירידה של 75% במקרי הירי בג'סר א־זרקא, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. במקביל נרשמה ביישוב עלייה של כמעט מאה אחוזים בתלונות על אלימות במשפחה. סעדה רואה בכך הוכחה ששילוב של נוכחות משטרתית יחד עם הידברות ותפיסה שרואה בתושב מקבל שירות ולא חשוד, מייצרת אמון ומביאה תוצאות.
בדו"ח שחיבר סעדה עם שטיין יש עוד כמה נתונים מעוררי תקווה. 77% מהאזרחים הערבים תומכים בהקמת תחנת משטרה ביישוביהם, ו־79% הביעו נכונות גבוהה לדווח למשטרה על פשע או על עבירה שהיו עדים לה. בסקר דומה שנערך לפני ארבע שנים, השיבו בחיוב על שאלה זו רק 71%. נתון מעודד נוסף הוא שכ־70% מהאזרחים הערבים מוכנים להשתתף במאבק באלימות ביישוביהם. הסקר אמנם לא בדק באילו דרכים הם מוכנים להירתם לטובת הנושא, אך עצם הנכונות עשויה להוות בסיס טוב לפעילות המשטרתית.
