לכאורה הכותרת רחוקה מהמציאות כרחוק מזרח ממערב, שכן איימן עודה הוא קומוניסט, חבר כבוד במפלגה הקומוניסטית חד"ש ("החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון"), ואילו ראא'ד סלאח הוא איסלאמיסט, ראש הפלג הדוגמטי של "האחים המוסלמים" בישראל, וכולנו זוכרים מה היה יחס הקומוניזם לדת, כל דת, כולל האסלאם.
בגלל כוחה האלקטוראלי המצומצם נאלצת חד"ש לחבור עם מפלגות אחרות כדי לעבור את אחוז החסימה, ותמיד היא מתחברת רק עם מפלגות ערביות: תע"ל, רע"ם או הרשימה המשותפת. למרות זאת, במשך שנים מנסה חד"ש לשכנע אותנו שהיא הגשר הנכון לשיתוף פעולה ולחיים משותפים בין יהודים וערבים, שכן היא מפלגה שחברים בה ערבים כמו איימן עודה ולפניו מוחמד ברכה, ויהודים כמו עופר כסיף ובעבר דב חנין, תמר גוז'נסקי ומאיר וילנר.
הציבור היהודי המצביע למפלגת חד"ש רואה את ההרכב הערבי-יהודי של המפלגה ואת החיבורים שמפלגה זו עושה עם מפלגות ערביות אחרות, מריע לה על היכולת לבנות גשרים בין היהודים והערבים בישראל ובוחר בה או במסגרת המפלגתית הכוללת אותה.
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ואכן, אחד המופעים של החיבור הקיים בפועל בין הציבור היהודי וזה הערבי הוא העובדה שבכוחות הביטחון של ישראל משרתים בני ובנות המיעוט הערבי, הדרוזים, הנוצרים והמוסלמים. רואים אותם במשטרה, במשמר הגבול ובשב"ס, ויש בהם רבים שהגיעו לדרגות גבוהות ולעמדות השפעה.
מי שרואה את החיבור הזה בעין שלילית ביותר הוא השייח' ראא'ד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. הוא יוצא בשצף קצף נגד כל גילוי של נורמליזציה בין ישראל הציונית ובין הציבור האסלאמי שכן הוא רואה במדינה מעשה שטן לא לגיטימי. כדי להפריד מבחינה תרבותית את הציבור המוסלמי מישראל הוא פיתח את רעיון "אלמג'תמע אלעצאמי", "החברה המספקת לעצמה את צרכיה", שעל פיו המוסלמים מנתקים את ענייניהם מהמדינה ומארגנים לעצמם מערכת חינוך, תרבות, תעסוקה, מסחר וכו', כדי להתנתק מהמדינה עד כמה שאפשר.
בשבוע האחרון יצא איימן עודה בקריאה לערבים המשרתים בכוחות הביטחון "להשליך את נשקם בפני היהודים" ולנטוש את השירות. אמירה זו של איימן עודה מפילה את מסכת "הגשר בין היהודים והערבים" מעל פניו וחושפת אותו כשותף אידיאולוגי של ראא'ד סלאח. עודה כמובן לא יודה בכך, אבל השורה התחתונה של דבריו היא שהוא מאמץ באופן חלקי את גישתו של סלאח. ולמה חלקי? כי אם היה מאמץ את גישת ראא'ד סלאח באופן מלא הוא היה צריך להתפטר מהכנסת ומכל הדברים הטובים שהיא מספקת: משכורת, פנסיה, רכב, תקציב, חסינות וכבוד, שכן ראא'ד סלאח לא רואה שום לגיטימציה בקיום מפלגות ערביות בכנסת כי קיומן מהווה הכשרה למדינה, לקיומה, למוסדותיה, למשטרתה, לצבאה ולחוקיה.
אגב, אביו של ראא'ד צלאח, סולימאן אבו שקרה, היה שוטר במשטרת ישראל, וגם שניים מאחיו ובן דודו משרתים בה.
הבעיה בדברי עודה אינה מצטמצמת בנטישת עמדתו הקודמת על חשיבות הגשר והחיבור בין ישראל ואזרחיה הערבים, שכן היא מעלה שאלה מטרידה, האם יש בקרב הציבור הערבי בישראל מספר משמעותי של אנשים החושבים כמו ראא'ד סלאח ואיימן עודה, שאסור למוסלמים אזרחי ישראל לשרת בזרועות הביטחון, ושאלה חשובה עוד יותר היא האם התחברות איימן עודה לראא'ד סלאח מבטאת הלכי רוח בדלניים גוברים והולכים במגזר הערבי. שאלה זו מצדיקה מחקר עומק גדול החייב להתבצע על ידי גוף מחקרי א-פוליטי.
תפקיד השוטר הערבי
בעיקרון, תפקיד שוטר ערבי זהה לחלוטין לתפקידו של שוטר יהודי, שכן שניהם חברים באותו ארגון ושניהם יחדיו אמורים לבצע את אכיפת החוק האחד החל באופן שווה על כל האזרחים, ללא הבדל דת או לאום. בפועל, יש הבדל חשוב בין השוטרים במה שנוגע לעניינים פליליים בתוך המשפחה הערבית, ובממוקד: האלימות. ולדוגמה אביא מקרה שבו הייתי מעורב.
ערב אחד, אחרי שחזרתי מהאוניברסיטה, מצלצל הטלפון והדובר מציג את עצמו כשוטר בתחנת המשטרה באחד מהיישובים הערבים. הוא דיבר בעברית טובה, אבל היה ברור שהוא ערבי. הוא שאל על תלמידה מסוימת, ערביה מוסלמית עטוית חיג'אב, האם היא נכחה בשיעור האחרון באותו יום אחר הצהרים. קצת היססתי במתן המידע, אבל הוא טען שמדובר בפיקוח נפש. ברקע שמעתי קולות רבים וצלצולי טלפונים ולכן האמנתי שאכן מדובר בתחנת משטרה. בדקתי ברשימת הנוכחות, ואכן היא נכחה. השוטר שואל אותי אם אני זוכר על יד מי היא ישבה בכיתה ועניתי כמיטב זכרוני מי היו הבנות שביניהן היא ישבה. שאלתי במה מדובר, הוא לא ענה וביקש שלא אשתף במידע שום אדם אחר.
אחרי כמה דקות מצלצל אלי איש נוסף, הציג את עצמו כאביה של הסטודנטית וגם הוא שאל שאלות דומות. עניתי שאינני יודע מי הוא ואני לא מדבר על סטודנטיות שלי עם אנשים לא מוכרים. הוא סיפר שביתו נעלמה וכל המשפחה מחפשת אותה, ואם אדע משהו הוא מבקש שאתקשר אליו.
באותו כפר גרה סטודנטית אחרת שהנחיתי בעבר לתואר גבוה. צלצלתי אליה ושאלתי מה קורה, והיא סיפרה לי את הסיפור: הסטודנטית שנעלמה הייתה אמורה להינשא בסוף אותו שבוע לבחור שהיא לא רצתה בו, המשפחה כפו עליה את הנישואין ולכן היא ברחה היישר מהאוניברסיטה ואף אחד לא יודע איפה היא. כל הכפר רועש וגועש, וברור מה יקרה לבחורה אם המשפחה תצליח לתפוס אותה, בגלל הבושה שנגרמה למשפחה: עונש שאין גדול ממנו.
השוטר התקשר שוב בהמשך וסיפרתי לו שהבנתי במה מדובר. הוא ביקש שוב שלא אמסור פרטים לאף אחד, ובמיוחד מי היו הבנות שעל ידן ישבה הסטודנטית.
בדיעבד התברר שהשוטר איתר את הבחורה מסתתרת בבית אחת החברות שלידן היא ישבה בכיתה והקדיש שלושה ימים ושלושה לילות רצופים לשיחות עם ההורים, הדודים, הסבים, זקני הכפר ונכבדיו, כדי לוודא שאף אחד מהם לא מרים יד או חפץ על הבחורה. רק אחרי שהצליח להחתים אל כולם על התחייבות שלא לפגוע בה הוא התיר לבחורה לשוב הביתה, בתחילה לבית דודתה ואחרי זמן שבה לבית הוריה ואף אחד לא פגע בה.
בהמשך התברר שהחתן המיועד היה מעורב בעסקי פשע ולכן היא לא רצתה אותו והמשפחה בדיעבד הצדיקה את סירובה להינשא לו. לימים היא מצאה את בחיר ליבה והקימה איתו משפחה לתפארת, והכול בזכות שוטר ערבי בעל לב ענק, נפש שאין טובה ממנה ומסירות אין קץ לתפקידו ולאוכלוסייה שממנה בה ואותה הוא משרת.
ועכשיו אני שואל את איימן עודה ואת ראא'ד סלאח: האם שוטר יהודי יכול היה להציל את הבחורה? האם שוטר יהודי בכלל מבין את הבעיה? האם לשוטר יהודי יש כלים תרבותיים ולשוניים לדבר עם משפחה שבושה כל כך גדולה נגרמה לה על ידי בת סרבנית? ומה יקרה לנערות ערביות אחרות אם כל השוטרים הערבים יעזבו את תפקידם כדרישתכם?
וזה רק סוג אחד של מקרים שבו רק שוטר ערבי יכול לטפל, ויש סוגים רבים אחרים.
לסיכום אומר שפרישת אנשי ביטחון ערביים משירותי הביטחון תפגע באזרחי ישראל הערבים יותר משתפגע במדינה ובאזרחיה היהודים. הגיע הזמן שאימן עודה יבין את הדברים הללו ולא יזרוק את התינוק יחד עם המים, גם אם המים לא צלולים דיים לטעמו של איימן עודה. ואם איימן עודה מוצא את עצמו באותה שוחה יחד עם ראאד סלאח, אז באמת הגיע הזמן שיחשב מסלול מחדש.
