אני לא יודע כמה מהקוראים זוכרים את הטור שכתבתי כאן לשביעי של פסח בשנה שעברה. סביר להניח שאף אחד לא זוכר. כתבתי כאן על זה שמתישהו בתקופת השידוכים שלי שהתארכה קצת, מישהו הציע לי לנסות סגולה מיוחדת, לומר כל בוקר את שירת הים בעמידה במשך 40 יום. כתבתי על כך שניסיתי את הסגולה הזו ובאמת ביום ה־40 יצאתי לדייט ראשון עם שולי. שולי, שתקופה קצרה אחר כך תתארס איתי וארבעה חודשים אחר כך גם תעמוד לצידי מתחת לחופה. טפו טפו. במהלך השנה הזו קיבלתי שתי תגובות למייל על הטור ההוא. שתי תגובות ששמרתי לטור שביעי של פסח של השנה. החג של קריעת ים סוף. הנה הן לפניכם:
עדן, שלום וברכה.
קוראים לי אליהו ואנחנו לא ממש מכירים. אני קורא את הטור שלך מדי שבוע ומאוד נהנה, אז דבר ראשון תודה רבה על זה. אני בן 33 ואני לומד בישיבה בירושלים. כפי שאתה מבין אני כבר רווק מבוגר מאוד וכשקראתי את הטור שלך שכתבת על הסגולה לשידוכים, לא היססתי הרבה וקיבלתי על עצמי לנסות גם. זה לא שאני בנאדם של סגולות, ממש לא. אבל אני לא צריך לספר לך מה זה להיות רווק בגיל כזה בישיבה. לראות כל יום בחורים צעירים ממני כמעט בעשור מתארסים, מתחתנים, מביאים לעולם ילדים, ורק אני תקוע במקום. זו הרגשה נוראית והרבה פעמים מייאשת.
ממש כמו שתיארת בטור, גם אני מוקף בהרבה אנשים שרוצים לעזור לי. הרבה אנשים שמייעצים לי עצות טובות וחכמות. או מציעים לי הצעות שידוך, או הצעות לפסיכולוגים טובים, או עצות לחיים באופן כללי. וכמובן ישנם אלה שנותנים לי סגולות. אני לא זוכר מה הייתה הסגולה הראשונה שניסיתי אבל מתישהו הבנתי שרק למען הבריאות הנפשית שלי אני צריך פשוט להפוך את העסק הזה ליותר משעשע מצידי. לצחוק על זה קצת. לקבל את זה בקלילות. גם ככה קשה. גם ככה הלילות הופכים ארוכים יותר והימים חוזרים על עצמם. גם ככה אני חווה כמעט על בסיס שבועי מפחי נפש, אז לפחות שתהיה איזו קלילות בסיפור שלי.
החלטתי שאני עושה על מלא כל סגולה שמציעים לי. ובאמת שעשיתי הכול. באמת. לכן כשקראתי את העניין הזה עם שירת הים בעמידה למשך ארבעים יום הבטחתי לעצמי להתחיל עם זה מיד אחרי פסח, אבל בשבועיים שאחרי בדיוק הייתי עם כמה חברים ממיר בסיני אז לא היה בדיוק מניין נורמלי להתחיל עם הסגולה. אז חיכיתי שיתחיל זמן קיץ, ובשחרית הראשונה וזו שאחריה ובמשך שבועיים כמעט הצלחתי להקפיד יום־יום על שירת הים בעמידה. אבל אז איזה בוקר קמתי מאוחר ופספסתי שחרית אז נדפק לי הרצף והבנתי שאם יש לי על זה כאלה ״מניעות״ אולי זה סימן.
אז נלחמתי וניסיתי שוב עד שהצלחתי. 40 יום ברצף! אני כותב לך עכשיו ויש לי צמרמורת. כי ביום ה־41 התארסתי עם פנינה. אני לא רוצה להאריך פה ואשמח שניפגש לקפה ואז גם אספר לך את כל הפרטים, אבל זהו. זה הסיפור שלי. תמסור למי שגילה לך את הסגולה הזו שהיא הוכיחה את עצמה בפעם השנייה. מצורפת פה הזמנה לחתונה שלי בשבוע הבא בבני־ברק. תרגיש בנוח להבריז… בשורות טובות ותודה רבה! אליהו.
קראתי גם את הטור שפרסמת בפסח האחרון על השידוכים ואני חייב להגיד לך שברגע הראשון הייתי בטוח שאתה ציני. ולקח לי זמן להבין שכתבת ברצינות
המייל השני הגיע חודשיים אחר כך.
שלום עדן,
קיבלתי את המייל שלך מחבר משותף שלנו. לא משנה השם כרגע. הוא שולח לי בווטסאפ את הטור שלך כל יום שישי ואני חייב להגיד שהרבה פעמים זה ממש נחמד ומזכיר לי את החוויות שלי מהישיבה, והרבה פעמים זה נראה לי חרטוט והמצאות שאתה ממציא. לא שיש לי משהו נגד המצאות.
בכל מקרה קראתי גם את הטור שפרסמת בפסח האחרון על השידוכים ואני חייב להגיד לך שברגע הראשון הייתי בטוח שאתה ציני. ולקח לי זמן להבין שכתבת ברצינות. לפי מה שהבנתי מהטורים שלך עד היום זה שלמדת בישיבה רגילה ולא באיזו ישיבה מוזרה של סגולות וקמעות והשתטחויות על קברי צדיקים, ולכן מאוד התאכזבתי לגלות שהטור ההוא נכתב ברצינות. למען האמת, מאז קצת ירד לי מהכתיבה שלך באופן כללי. ובכל זאת אמרתי לעצמי שאנסה את הסגולה שכתבת רק כדי להוכיח לך עד כמה הדברים האלה הם שטויות. אז כן, עמדתי 40 יום (בדוק) בשירת הים ולא קרה כלום עם השידוכים שלי. אני עדיין רווק. שבוע הבא בן 30. ואני כותב לך כי חבל שככה השלית את הציבור בדברי שווא. יש לי גם מה להעיר לך על הטור ההוא שכתבת על נינט אבל בהזדמנות אחרת. גם ככה לא תכננתי לכתוב לך בכלל. אז כל טוב.
