ישראלים רבים נוסעים למרוקו, אבל יש גם כאלה שמביאים את החוויה המרוקאית לישראל. מי שמחפש למשל חוויית אירוח מרוקאית יוכל למצוא אותה ב"ריאד", שהקימה מימי אוסעדון בעיר העתיקה של באר־שבע. הריאד המרוקאי הוא גן, מעין חצר פנימית ללא גג, עם פטיו מרכזי הכולל מאגר מים – מפל או בריכה. בריאד של אוסעדון תמצאו בדיוק חצר כזו, עם קיר ירוק ובריכת שכשוכית על רקע מפל ומים, המשרים אווירה של חצר מרוקאית. מתוך החצר נכנסים לחדרי שינה, חדר רחצה, סלון ומטבח שף, כשהכול מעוצב בסגנון מרוקאי, תוך הקפדה על הפרטים הקטנים.
אוסעדון נולדה במרוקו ועלתה משם לבאר־שבע בגיל שנה. היא גדלה בבית "מרוקאי כהלכתו", אבל באופן מפתיע עדיין לא חזרה לבקר במרוקו. במקצועה היא בכלל מעצבת אופנה, שמעצבת שמלות כלה ושמלות ערב. אחרי שנים רבות שעבדה בביתה היא חיפשה לעבור לבית חדש שיכיל גם סטודיו, ורכשה לשם כך בית בן 110 שנים, בעיר העתיקה של באר־שבע.
לפני כשנתיים, כשיצאה באחת השבתות לסעוד אצל הוריה בשכונה אחרת בעיר, הוזעקה אוסעדון לחזור לביתה לאחר שעלה באש בעקבות קצר חשמלי. "כשהגעתי לשם חשכו עיניי, הכול עלה באש והיה שחור ומפוחם. אבל למחרת כשבאתי לאמוד את הנזקים, גילתי לתדהמתי שנותרו בשלמותן שלוש תמונות של אבא שלי, שנפטר שנתיים קודם לכן, מצולם כשהוא מברך אותנו בברכת כהנים בערב יום הכיפורים. אבא שלי היה ידוע בהכנסת האורחים שלו, ותוך כדי שיפוץ המבנה מחדש הרגשתי שקיבלתי מסר מהאירוע להפוך את המקום לבית מארח".
הדסה יצחק, סטודיו זואק: "הבנתי שהחלום הפרטי שלי יושב על צורך חברתי רחב להכיר תרבות ומסורת ולהתחבר ליצירה"
בעקבות חברה שהעירה לה שביתה נראה כמו ריאד מרוקאי, החלה אוסעדון לחקור באמצעות הרשת כיצד נראה ריאד ולעצב את הבית בהתאם, יחד עם בתה שלמדה אדריכלות ועיצוב פנים. היא גם תכננה לנסוע למרוקו אבל אז פרצה הקורונה, ולכן נאלצה לבצע הכול בסיוע יבואנים. "אנשים שהיו במרוקו ומגיעים אלינו אומרים לי שזה נראה בדיוק כמו במרוקו, ומתפלאים שעוד לא הייתי שם".
הריאד נפתח לאירוח בספטמבר האחרון, תחת השם "לה ריאד מימי", ואוסעדון מדווחת על מנעד רחב של מבקרים. "אנשים שוכרים את הבית כדי להרגיש כאילו הם במרוקו. חלקם באים ללינה וחלקם מקיימים במקום אירועים. חלק מגיעים במסגרת סיור תיירותי או כהכנה למסע במרוקו".
מי שמבקש להשלים את החוויה המרוקאית בפן הקולינרי יוכל לעשות זאת במרחק מאתיים מטרים בלבד מהריאד, ב"יקוטה", מסעדה מרוקאית ותיקה המציעה לסועדיה תפריט מרוקאי אותנטי כבר למעלה מחמישים שנה, וגם מעוצבת בהתאם.
העושר שנשאר מאחור
במרחק חצי שעת נסיעה מהריאד ומיקוטה – בירוחם, נמצא זואק, סטודיו לאמנות מרוקאית המאפשר לקהל רחב להכיר וליצור אמנות שיובאה הישר ממרקש שבמרוקו. מייסדת ומנהלת הסטודיו היא הדסה יצחק־שרת, שהתוודעה לאמנות המרוקאית לפני שמונה שנים. הדסה ובן־זוגה יניב הגשימו אז חלום, עצרו את שגרת חייהם ועברו להתגורר במרוקו למשך שלושה חודשים עם בתם הבכורה שהייתה אז בת שנה. כמעצבת, אחד החלומות של יצחק היה ללמוד אמנות מרוקאית מסורתית. במהלך ביקור בבית כנסת בשבת הראשונה שלהם במרקש, נתקלו הדסה ויניב בשולחן מעוצב בטכניקה אמנותית ייחודית. "חשבתי לעצמי שאין סיכוי שמישהו עושה את זה בעבודת יד, ושאני חייבת ללמוד את האמנות הזאת".
להפתעתה, זמן קצר לאחר מכן פגשה בסמטאות העיר את האמן איברהים זואק, שעיצב את השולחן. זואק במרוקאית פירושו עיטור, ומשפחתו של איברהים כונתה כך מכיוון שאמנות העיצוב בעץ עברה בה במשך עשר דורות מאב לבן, והפכה את בני המשפחה למומחים בה. יצחק ביקשה מזואק ללמוד את המלאכה, ובמשך שבועות עבדה אצלו כשוליית אמן. "הייתי מגיעה אליו כל יום לבית המלאכה, יושבת לידו ולומדת את סודות האמנות שלו. בלי שפה משותפת הצלחנו דרך האמנות ליצור חיבור וקשר מיוחד. זו הייתה חוויה עוצמתית, כמו כל החוויה התרבותית במרוקו".
כבר במרוקו החליטה יצחק שאת מה שרכשה במרוקו היא הולכת להביא לישראל. "חשבתי הרבה על כל העושר האמנותי שנשאר מאחור ולא זכה להגיע לארץ עם העולים הרבים שהגיעו ממרוקו". שנה לאחר חזרתם פתחה יצחק בירוחם סטודיו לאמנות מרוקאית, וקראה לו סטודיו זואק על שם האמן שאצלו למדה. בשלב הראשון החלה לעצב רהיטים בטכניקה המסורתית שלמדה במרוקו, אבל לאחר זמן קצר הגיעה למסקנה שיותר מלעצב רהיטים היא רוצה לאפשר לאנשים רבים להכיר ולהתנסות באמנות המרוקאית. "הבנתי שיש פה עושר תרבותי שכולם יכולים להרוויח ממנו, וכדי לאפשר לאנשים להכיר אותו, אני צריכה להנגיש להם את החוויה האמנותית".
יצחק פיתחה טכניקה ייחודית המאפשרת לאנשים להגיע לסטודיו, להכיר את האמנות, להתנסות בה וליצור בעצמם רהיטים ואריחים פשוטים ויפים עם חוויית הצלחה. "אחרי הסדנה הראשונה ראיתי מה חוו אנשים שעברו אותה, והבנתי שהחלום הפרטי שלי יושב על צורך חברתי רחב של רצון להכיר תרבות ומסורת ולהתחבר ליצירה". כך, מיוצרת עצמאית הפכה יצחק ליזמית עם עסק עצמאי שמגיעים אליו מאות מבקרים בחודש מכל הארץ. הסטודיו של יצחק ממוקם במרכז ירוחם, ולצד סדנאות, הרצאות ואירועי תרבות שמתקיימים בו, יש בו גם חנות גלריה עם פריטים ומוצרים לבית בעבודת יד שיובאו ממרוקו.
ליצחק עצמה אין שורשים במרוקו. היא חצי פרסייה וחצי אשכנזית. בן־זוגה יניב הוא חצי מרוקאי וחצי עיראקי. "הרצון שלנו לטוס למרוקו קשור גם לסיפור המשפחתי של יניב, אבל גם מעבר לכך. מכיוון ששנינו עסקנו עוד קודם בזהות המזרחית, מרוקו סקרנה אותנו כמדינה מוסלמית שעד היום חיה בה קהילה יהודית. המגורים שם היו עבורנו הגשמה של חלום".
יצחק רואה חשיבות לייצר תרבות מרוקאית דווקא בעיירה כמו ירוחם, שרבים מתושביה הם יוצאי מרוקו. "אני מאמינה שתרבות היא חלק מזהות של מקום וחלק מחוסן של עיר וקהילה, ולכן יש משמעות לקיים אמנות כזו דווקא כאן". בעתיד היא מתכננת לפתוח סטודיו לאמנות גם במרכז הארץ, ביפו או בירושלים, מקומות נוספים עם הקשר יהודי־מוסלמי.
