לא מעט רגעים שנויים במחלוקת אפשר למנות בקריירה הטלוויזיונית של השחקן טל פרידמן. חלק מהחיקויים שהציג ב"ארץ נהדרת" נועדו בבירור להגחיך ציבורים שלמים או לצייר אנשי ציבור מסוימים כהזויים, כולל ראש הממשלה נפתלי בנט בימים שהיה שנוא על השמאל. אבל השבוע עשה פרידמן מעשה ראוי להערכה, והודיע לחברי הוועדה הציבורית לבחירת מדליקי המשואות כי על אף הכבוד הרב שבכך, הוא מסרב להצעתם להימנות עם התריסר שיופיעו בטקס הקרוב ביום העצמאות.
הסיבה העקרונית לכך שפרידמן נבחר להעלות משואה בטקס, המוקדש השנה לאנשים שתרמו "תרומה יוצאת דופן לבנייתה של חברה ישראלית טובה יותר, ושמקדמים שוויון הזדמנויות", היא היותו אב מאמץ לשני ילדים, שאחת מהן, תמר, אובחנה בילדותה כלוקה באוטיזם ובפיגור קל. בשנים האחרונות אף החל פרידמן לשתף את הציבור בחיי משפחתו, ובפרט אלו של בתו, והסרטונים שהעלה לרשת זכו לאהדה רבה.
אלא שגם פרידמן הבין שפועלו היפה והמבורך בנושא אינו הסיבה האמיתית לבחירתו. הורים ביולוגיים ומאמצים רבים בישראל מתמודדים עם מוגבלויות ילדיהם, כולל מקרים קשים בהרבה מזה של פרידמן. חלק מההורים מינפו את התמודדותם האישית ופועלים לסייע לא רק לילדיהם שלהם, אלא לעוד מאות ואלפי ילדים אחרים. לרבים מהם סיפורים מעוררי השראה, שבהחלט מצדיקים את בחירתם למדליקי משואה.
הסיבה שפרידמן נבחר ולא הורים אחרים היא היותו ידוען שיכול לשפר את מצב הרייטינג של טקס הדלקת המשואות, ולזכות בשלל פרומואים וראיונות בולטים בכלי התקשורת המובילים. פרידמן כנראה הבין זאת, ובאצילות רבה החליט לסרב.
דבר סירובו של פרידמן דווח יום לאחר שנודע שהזמרת ריטה קיבלה הזמנה דומה להדליק משואה, והסכימה לה. בהסבר שניתן לבחירתה נאמר שריטה "עלתה כילדה מטהרן, ופילסה את דרכה בעבודה קשה ובהתמדה עד שהפכה לאחת הזמרות המצליחות בישראל אי פעם. באמצעות הכישרונות הנדירים שבהם התברכה בשירה, במשחק ובכתיבה, ריטה מחברת בין השורשים הפרסיים לסיפור הישראלי המורכב והיפה. לצד כל אלה, היא גם מקפידה להתנדב ולפתוח את ליבה הרחב בשורה ארוכה של מעשי חסד ונתינה". בלי לחלוק ולו על מילה אחת, קשה להחמיץ את המשמעות האמיתית של הבחירה: חברי הוועדה חיפשו שם ידוע שיסייע בהשגת כותרות.
לזכות חברי הוועדה צריך לומר שהם לא הראשונים להמציא את ז'אנר משואות הסלבס. בשנה שעברה נבחר שלומי שבת להדלקת משואה, לאחר שהיה חולה בקורונה. ב־2020 נכלל עידן רייכל ברשימה היוקרתית, ושנה לפני כן קיבל יהודה פוליקר את הכבוד הנכסף. מטבע הדברים התקשורת מתמקדת בידוענים, והם זוכים לכתבות מובילות בערוצים הגדולים.
מובן שפרסום בתחום התרבות והאמנות אינו סיבה לפסול אדם מהדלקת משואה. זאב רווח, ליא קניג ויהורם גאון היו בחירות מתקבלות על הדעת: אמנים ותיקים בני שמונים ויותר, שיצירותיהם וחייהם הפכו לחלק מהתרבות הישראלית. ריטה ועידן רייכל מוכשרים, אבל למעמד הזה הם טרם הגיעו. כמו שאמר טל פרידמן לשר שהתקשר אליו: "אני מעדיף להיות איש מבוגר כשאקבל את הדבר הזה".
טקס המשואות הוא רגע מאחד. פעם בשנה, במקום לשמוע במהדורות החדשות על כל מה שרע ובעייתי במדינה, אנו מגלים מחדש כמה טוב העם היושב בציון, ונחשפים לאנשים שמסתובבים לצידנו ופועלים לטובת הציבור בשלל תחומים ודרכים. טקס המשואות לא נועד לפאר את תרבות הידוענים הישראלית, אלא להאדיר את האזרחים הקטנים שעושים מעשים גדולים; להפנות את הזרקור אל מי שמוסיפים אור וטוב, אך בשגרת היומיום אינם זוכים להערכה מספקת או לתשומת לב ציבורית ראויה. מטרתו לעורר את הרוח הישראלית שנושבת בעוצמה במדינה הנפלאה שלנו.
לבחירת מדליקי המשואות אין תבחינים ברורים, וגם לא צריכים להיות. אין טעם בהכנסת כללים, סעיפים ויועצים משפטיים גם לאירוע המיוחד הזה. דרושה פה רק מידה של היגיון בריא, מבט פשוט ועממי, גאווה לאומית, ולתפארת מדינת ישראל.
