אתמול והיום בני העדה המרוקאית, ולא רק, חוגגים את המימונה. ביקשתי מהמגיד שיסביר לי את סוד המימונה, שאליו עוד נגיע, אך לפני כן יש מהלך שממנו מצטייר קשר הדוק ביותר לסדר פרשות השבוע כפי שחל השנה ולמצבו של עם ישראל.
אנו נמצאים בשנה מעוברת, ופרשות "תזריע מצורע" שעוסקות בצרעת ובמצורע, נקראו בשבת שקדמה לשבת הגדול ובשבת הגדול העצמה. (ראש השנה למלכים ובה קראנו "החודש הזה לכם ראש חודשים"). כזכור, הסברנו שהצרעת מגיעה על חטאי הדיבור הפוגם (מצורע – מוציא שם רע, לשון הרע לסוגיו).
בעולמנו יש לנו שלש מדרגות מציאות: מחשבה, דיבור ומעשה.
חטא היוהרה
חטאי לשון הרע הם במדרגת המציאות של הדיבור אך השורש של חטאים אלו נמצא במציאות הגבוהה יותר, במחשבה, ויסודו נובע מחטא היוהרה, הגאווה, (המכונה היבריס בלעז). "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ". החטא הראשון בו פותח שלמה המלך (משלי ו, טז) את מניין שבעת החטאים הוא "עיניים רמות"- חטא היוהרה, ומיד מפרט שהמשכו של חטא זה הוא הוצאת שם רע, החטא הראשון מבריאת העולם (הנחש ועוד לפניו חטא הלבנה בעולמות עליונים).
חטאי לשון הרע הם גם אלו שפותחים את פרשת "אחרי מות", ונשאלת השאלה מדוע מסופר שוב עניין זה שהרי הוא כבר נקרא במלואו בעת שהתרחש בפרשת שמיני. נזכיר שדרכה של תורה ללמד את עבודת הנפש דרך המצב האסור ובחומרה גבוהה וממנו לעבור וללמד על הדרך הנכונה לעבודת הנפש. כך בפרשתנו, מות שני אהרן בא לייצג את המצב האסור, ולאחר מכן עובר הכתוב לספר על עבודת כהן גדול ביום הכיפורים שבאה לייצג את הדרך הנכונה לעבודת הנפש.
המדרש מספר ששני בני אהרן ראו את משה ואהרן משמשים בקודש: "אמר לו נדב לאביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו (משה ואהרן) ואני ואתה ננהיג את הדור?" ( סנהדרין נב), שהורו הלכה בפני משה (עירובין ס"ג), ומובאות סיבות נוספות המצביעות על חטא היוהרה. צריך להסביר שנדב ואביהוא לא מתו כעונש, והמושג עונש לא שייך בהקשר למותם.
מותם הוא השלכה ישירה של מעשיהם, כמו שכתוב קץ כל בשר בא לפניי. נדב ואביהוא היו במדרגה גבוהה ביותר, אך מרוב שרצו להידבק בקודש הם הקדימו יתר על המידה ובאופן גס. היה עליהם להשלים את העבודה העצמית על מידת הנקיות ורק לאחר מכן להוות כלי לקודש. לכן, מותם התרחש בצורת בה שתי לשונות אש נכנסו לקרביהם ועל ידי כך, בדיוק כמו בהקרבת קרבן (זהו שכתוב "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ") הנפש שלהם טוהרה, מידת הנקיות הושלמה והנפש הועלתה באש קודש מעלה כשמה שנותר הוא כלי בשלמות מלאה של גופם הבהמי.
אהרן הכהן גדול נוהג בהיפוך מוחלט ביחס אליהם. הוא בוחר במנהיגות של אדם המבטל את עצמו באופן מוחלט כדי לשמש בקודש (קודם מידת הנקיות ואח"כ מידת ההכלה), להיות ה"צינור המקשר" מהאלוקות לעם ישראל. בחטא היוהרה מעמיד האדם את עצמו לפני כולם, בכבוד, במעמד, בזכויות וברכוש ולמעשה בכל. בחג ראשון של פסח קראנו על גאולת ישראל וסיפרנו בליל הסדר ביציאת מצרים.
כללות ישראל
בשביעי של פסח קראנו על חציית ים סוף כפי שהיא מתוארת בשירת הים. זהו אחד המקומות הבודדים בתורה כולה שעם ישראל נקרא בלשון יחיד ומגיע למדרגה זו של אהרן. "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם" – בחציית ים סוף ומיד במלחמת עמלק, מעמד הר סיני ובמשנה תורה במעמד ברית ערבות מואב. מדרגה בה כל אחד מישראל ביטל את עצמו לעומת חברו ובכך נעשו כולם אחד, לאחדות ישראל עם האלוקות – שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!
אך איך כל זה קשור לחג המצות? לחמץ? למימונה?
החלה, החמץ והמצה מורכבים מאותם חומרים בדיוק. ההבדל הוא זמן המנוחה. בחלה הבצק נח מעט, אך מספיק כדי שיתחיל להתנפח, וכאשר הוא נאפה יש לו קרום כהה כקליפה ותוך רך ולבן, מואר כגרעין. המצה עשויה מאותם מרכיבים בדיוק, ולה אנו קוראים בה בליל הסדר "הא לחמא עניא" – לחם עוני. במה היא לחם עוני? שהרי היא עשויה מאותם המרכיבים, ועל כן צריך לנסות להבין מה החילוק.
המילה "עוני" מורכבת מאותן אותיות של המילה "עניו", אותו כינוי בו כונה משה רבינו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה". המצה מסמלת את מידת הענווה, את הצניעות. להבדיל מהחמץ הנפוח שמתנפח על לא כלום ומסמל את חטא היוהרה והגאווה. במצה אין קליפה כלל, היא מעורבת. הלבן עם הכהה ביחד, אחדות שלמה של הקליפות עם הלבן וללא כל נפח, ללא כל נוכחות "אני ועצמי". עירוב של הקליפה והאור ביחד.
התחלנו לקרוא על חטא היוהרה באחד בניסן בפרשת תזריע, בשבת מצורע, ומיד לאחר שביעי של פסח, בפרשת אחרי מות. מה באחד בניסן? מהי מהותו של שביעי של פסח? ולספירת העומר?
מעלת שבע דקדושה
העולם שלנו מושתת על שבע מדרגות, אלה הספירות. שביעי של פסח משלים מחזור של שבעה ימי קדושה ובו נדונים על התבואה. משני של פסח, בהשלמת שבע השבועות של קדושה (49 יום), אנו עולים מעלה למדרגת החמישים ונידונים על המים, כשבסוכות אנו משלימים שבעה ימי קדושה ונידונים על פירות האילן (ראש השנה) ומיד לאחריו עולים למדרגה אחרת מעבר למדרגות העולם הזה, לשמיני עצרת – שמחת תורה.
השלמת שבע של קדושה הם אותם מופעי האחדות של עם ישראל בלשון יחיד – חציית ים סוף, מתן תורה והושענה רבה בסוכות ומיד לאחריו עולים למדרגה הגבוהה של שמחת התורה בשמיני עצרת. כפי שקראנו על עבודת כהן גדול המקשר בין עם ישראל לאלוקות ליום הכיפורים, כהן גדול אוכל במשך כל השנה מנחת המצות "לא תאפה חמץ", וזו מדרגתו שכן הוא תמיד מחובר לקודש, אלא שהשנה זכינו גם אנחנו ממש כמו בשמיני עצרת, לעלות למדרגה עליונה ולקיים שמונה ימים של מצות, שמונה ימים של לחם עוני, של ענווה וצניעות.
ופה נכנסת מהותה של המימונה.
בפסח נידונים על התבואה. בצאת שביעי של פסח, לאחר שבעת ימי מצות, השתרש מנהג יהודי צפון אפריקה ובכל ישראל לחוג את המימונה, עם המאפיין הבולט של המימונה – המופלטה. למה?
ביום השמיני לאחר פסח, נעשית המופלטה. בצק המופלטה הוא למעשה "לחם עוני" העשוי מאותם מרכיבים. המופלטה דקה וענייה, כמעט שקופה (FLAT לגמרי) ואין בה נפח ואין בה נוכחות "אני ועצמי". למעשה היא כלי בדיוק כמו המצה, קליפה ואור מעורבים ביחד, אבל היא גם חמץ. שזו מהות עולם התיקון באחדות שלמה של אור וקליפות.
את המופלטה טובלים בשמן ולאחר מכן בחמאה ובדבש. השמן כמו הדבש הם בצבע זהב, (כמו שמן המשחה בכהן גדול) והזהב מסמל את מידת הדין,כאשר נידונים על התבואה. אנו עושים בצק "לחם עוני" כדי לכוון על מידת הצניעות והענווה, ואין אדם עושה עצמו עיקר.
פותחים את הבית לכולם ומוציאים מכל טוב, שכן אין לנו כלום משלנו בעולם הזה והכל ממנו יתברך. טובלים בשמן זך וזהוב לסמל על הטוהר ועל הדינים, טובלים בדבש הזהוב למתק את הדינים, ובכך כדי להמשיך לנו לכל השנה את שבעת ימי מצות למעלת שמיני של פסח עם לחם עוני של צניעות וענווה מתובלים בדינים ממותקים ובחמאה. וכדי לקיים את החיבור המלא של עם ישראל לאלוקות בבית המקדש "נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן"
כאשר מסיר שמואל הנביא את מלכות שאול, ולפני משיחת דוד למלך על ישראל אומר "וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם" אומר שוב "ישראל" בלשון יחיד, ובמעלת נצח למלכות דוד. כאשר כל אחד מישראל אינו משים עצמו עיקר ומתחבר כללות ישראל לאלוקות, אזי יזכה ישראל לגאולה. ואין זמן.
השנה גם זכינו לקיים עירוב תבשילים לתקן סעודות שבת קודם השבת, כמאמר המהר"ל רמז הוא שהשבת מעין עולם הבא ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ומי שלא טרח מה יאכל? שצריך להכין עצמו לימות המשיח שאח"כ, שכבר תבוא הגאולה וכבר אין יכול לתקן. שחיבור כללות ישראל בשבעה המדרגות בקודש מביא לגאולה ואז שבעים אומות העולם כולם יכירו במלכותו יתברך "ה' עז לעמו יתן י' יברך את עמו בשלום".
יהי רצון שנקדים לקיים כדוד המלך כ"גמול עלי אימו", לחיות חיי ענווה וצניעות, ובכך להביא לאחדות ישראל עם אלוקיו לגאולה קרובה ממש.
"אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיֲהֹוָה אֱלֹהָיו".
