סביר להניח שלצד המלחמה על יציבות הקואליציה נמצא נפתלי בנט בעיצומו של קרב נוסף, הקרב על המורשת. לצד הניסיונות לייצב את מעמדו, הוא בוודאי יודע שייתכן שהסוף קרוב. זה יכול להיות עוד ח"כ שיחזור לכור מחצבתו, זו יכולה להיות רע"ם שפורשת מהקואליציה השברירית וזה יכול להיות אירוע חיצוני נוסף שעצם הצורך לנהל אותו יביא לסיום חייה של הממשלה.
על פניו, נראה שהקרב על המורשת קשה עבור ראש הממשלה לא פחות מהקרב על הישרדותו הפוליטית. הרי אין צורך להכביר במילים כאשר המספרים מספרים סיפור עגום מאוד עבורו, כפי שמשתקף בתמונת המנדטים שצפה בכל סקר שפורסם מאז קמה הממשלה.
וזה לא שהוא לא ניסה לשנות את האופן שבו הוא והמהלך השנוי במחלוקת שהוא הוביל נתפסים, אך ללא הועיל. בתוך מחנה הימין, בודדים קנו את הנרטיב של "הצלנו את המדינה" ועבור בוחרי השמאל, יש עדיפים ממנו.
אם כן, לבנט נותר כדור אחד בקנה. כדור אחד שלא ישפיע אומנם על קרבות ההישרדות של הממשלה שבראשותה הוא עומד, אך הכדור הזה יוכל להציל משהו מהמורשת הפוליטית שלו. על נפתלי בנט להישיר מבט לציבור ולומר כך:
"הקמת הממשלה הנוכחית, באופן שבו היא קמה, הוא אירוע ייחודי בתולדות המדינה ועלינו לוודא שכך הוא יישאר. מנענו בחירות חמישיות שהאמנו שהן אסון לחברה הישראלית ואני גאה בכך. כעת, לצד הרצון להרחיק ככל הניתן את מועד הבחירות כדי להמשיך ולייצב את החברה הישראלית, עלינו לוודא שבפעם הבאה שתתקיימנה בחירות, ההכרעה תהיה ברורה ולא יהיה צורך בלוליינות פוליטית כדי להציל את המדינה מבחירות אינסופיות. לכן, אקדם במושב הכנסת הקרוב את החוק לבחירה ישירה בראש הממשלה. החוק יחוקק בתאום עם כל סיעות הבית כדי שיוביל ליציבות פוליטית שכולנו חפצים בה. אמרו לי שמבחינה פוליטית החוק הזה יעשה לי רע, ובדיוק בגלל זה אני מרגיש את החופש המוסרי לקדם אותו. זה לא חוק לטובתו של אף אחד, מלבד טובתה של המדינה. כאדם ששילם מחיר כבד עבור קטיעת שרשרת הבחירות, אני מרגיש שזוהי חובתי המוסרית לוודא שאיש לא יצטרף עוד לעמוד בפני הדילמות שבפניהן אני עמדתי".
הנרטיב של הקמת הממשלה היה שבחירות חמישיות הן אסון חברתי והן אפשרות גרועה יותר מכל חלופה אחרת. כדי להוכיח שהוא באמת מאמין בכך (גם אם מרבית הציבור אולי לא) על נפתלי בנט להוכיח שהוא באמת מתכוון לכך ושעבורו, היציבות השלטונית היא באמת ערך עליון ושהוא פועל לכך שמעתה והלאה, בראש ממשלת ישראל יעמוד מי שהעם נתן בו אמון באופן ישיר.
מהלך כזה עשוי אומנם להכעיס את מפלגות הקואליציה, אך כשותפות מלאות לנרטיב של היציבות השלטונית כערך עליון, הביקורת תישאר בעיקר בחדרים הסגורים, בעוד שכלפי חוץ יהיה קשה למי שוויתר על עקרונותיו האידיאולוגיים כדי לשבת בממשלה מוזרה כזאת, להתנגד לפתרון מהסוג הזה.
וזו תהיה גם אולי הפעם הראשונה מאז הקמת הממשלה שבה נפתלי בנט יצליח להשתלט על סדר היום הציבורי מתוך סנטימנט חיובי, חוצה מפלגות ומחנות.
