יום שישי, מרץ 28, 2025 | כ״ח באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

לשמור על אתרי המורשת

המדינה מוצפת באתרי מורשת ונכסים נטושים, שעומדים בשממונם ומהווים מפגע בטיחותי וסביבתי. הגיע הזמן לפתרון אחיד וכולל שיפתור את הבעיה באופן גורף

כל מי שנוסע ברחובות טבריה, צפת, ירושלים, ועוד ערים ותיקות בישראל רואה בתים ישנים ועתיקים, נטושים, עומדים בשיממונם, בולטים בכיעורם, חלונותיהם פרוצים, דלתותיהם קרועות, והם משרים אווירת נכאים עצובה על כל סביבתם. במקרים רבים הם גם מוקד לפעילות שלילית על פי עדות המזרקים, הבקבוקים ואמצעי המניעה הפזורים סביבם. רק בטבריה יש עשרות כאלה, ויחד עם צפת, ירושלים, תל-אביב וערים אחרות מדובר על מאות אם לא אלפי נכסים שוממים, מופקרים ונטושים ברחבי ישראל. 

רק למען ההמחשה נביא כאן דוגמאות של שלושה אתרים בטבריה. הראשון הוא "בית אלומות", השני הוא "מלון אליזבת" (שניהם אתרי מורשת המיועדים לשימור ובעלי היסטוריה עשירה) והשלישי הוא בית פרטי הממוקם במיקום מדהים, משקיף על הכינרת. שלושתם בעלי פוטנציאל אדיר, אלא שבשל סבך הבירוקרטיה והאינטרסים הם עומדים בשיממונם, מזיקים לסביבתם ומכערים את הערים והארץ.

בית אלומות בטבריה. צילום: מרדכי קידר

הסיפור של אתרים מוזנחים, מופקרים ומכוערים אלו הוא טרגדיה שכולנו סובלים ממנה מידי יום. אינסוף גופים מעורבים בהזנחה: בעלים, עיריות, ועדות בניה עירוניות ומחוזיות, המועצה לשימור אתרי מורשת, משרד המשפטים, לשכת רישום המקרקעין (טאבו), משרד הפנים, בתי משפט, שכנים, ארגונים ומי לא, והשורה התחתונה היא הבושה הגדולה של כולנו יחדיו, כשאנו רואים את ההזנחה מול עינינו בכל יום, בכל עת ובכל שעה וסובלים ממנה.

אינני מטיל את האשמה על שום גוף ספציפי שכן בכל אתר מוזנח מקופלת סאגה משפחתית, ציבורית, מנהלית, משפטית, עירונית או כלכלית ששותפים לה עשרות אם לא מאות צדדים שלכל אחד יש אינטרס, יד ורגל בנכס ובמה שנעשה או לא נעשה בו. המציאות העגומה היא תוצאה של שיתוק המערכות הנובע מהקונפליקטים בין רשויות ואנשים. אני מבקש להציע כאן פתרון כללי לכל האתרים הללו, שייקרא כאן "השתמש או אַבֵּד" והוא מבוסס על תבנית דומה הנהוגה בכמה מקומות בארה"ב הנקראת Use or Lose.

בבסיס הרעיון עומדת הקמת גוף שנקרא לו כאן "רשות הנכסים המופקרים" ולרשות זו תהיה סמכות חוקית להעניק לבעלי נכס נטוש, מופקר או מוזנח שנה אחת בלבד להגשת תוכנית לשיפוץ הנכס ולהפעילו כנכס פעיל או להרסו ולבנות במקומו נכס פעיל. נכסים שבעליהם לא יעמדו בלוח הזמנים הזה יוחרמו על ידי הרשות, יקבלו הערכת שמאי על ערכם, וסכום זה יופקד בבנק בחשבון לטובת הבעלים. ירצו יקחו, לא ירצו לא יקחו.

אם הבעלים לא ייענו לדרישה לשפץ ולהפעיל את הנכס, הרשות תחרים אותו, תפקיד את ערכו בחשבון לטובת הבעלים, ותפנה במכרז ליזמים לרכוש את הנכס המוחרם, לשפצו ולהפעילו או להרסו ולבנות בניין מתפקד במקומו. הוא יימכר ליזם שישכנע את הרשות באמצעות המחיר שיציע והתכלית שלשמה הוא רוכש את הנכס: שימור והפעלה או הריסה ובניה חדשה. מובן שנכסים שהם בעלי ערך היסטורי חשוב או בעלי חזות ארכיטקטונית המצדיקה שימור כמו שני הבניינים הראשונים המצולמים למעלה, נכסים אלו ישומרו, ואילו בתים רגילים שחזותם איננה מצדיקה שימור – כמו הבית השלישי שהזכרנו למעלה – ניתן יהיה להורסם ולבנות בתים אחרים על שטחם.

למקרים שבהם תידרש התדיינות משפטית בין בעלים, בין הרשות והבעלים ובין הרשות וגופים סטטוטוריים (עירייה), יוקם בית משפט מיוחד כערכאה מחוזית שיעסוק אך ורק בתיקים אלו ואת פסיקותיו הוא יוציא תוך שבוע ממועד הדיון. ערעורים על פסיקתו יידונו בבית המשפט העליון באופן מיידי ופסקי הדין יימסרו תוך שבועיים ממועד הדיון. הרעיון הוא שתוך חודש יסתיים כל התהליך המשפטי כדי שטווח הזמן לתכנון – שנה אחת בלבד – יספיק לכל הגופים המעורבים.

בתום שנה לכל היותר יופק לבעלים או ליזם היתר בניה והוא יקבל שנתיים לסיים את הבניה. אם לא יעמוד בלוח הזמנים – שנה לתכנון ועוד שנתיים לבניה – הרשות תהיה מוסמכת להחרים ממנו את הנכס ולהציע אותו ליזם אחר להשלמת השימור או הבניה. גוף (עירייה למשל) שיעכב את התקדמות הבעלים או היזם ייעקף על ידי הרשות, שיהיו לה סמכויות לקדם פרויקטים למרות התנגדויות מצד גופים אחרים.

פעילותה של "רשות הנכסים המופקרים" תעוגן בחוק שיגבר על כל חוק אחר המעניק לגופים אחרים – עיריות למשל – יכולת לעכב את התכנון והבניה כמפורט כאן. למען השקיפות וההגינות, ישיבות הרשות תתקיימנה בדלתיים פתוחות לקהל הרחב וכל דיוניה יועברו בשידור חי באינטרנט. הפרוטוקולים שלה יהיו פתוחים לעיון הקהל הרחב והחלטותיה תהיינה פומביות.

תכנית זו נשמעת רחוקה כרחוק שמים מארץ במציאות הבירוקרטית והמשפטוקרטית שהשתלטה על ישראל, וגרמה למציאות העצובה של אלפי נכסים נטושים, מוזנחים ומופקרים כפי שלצערנו אנחנו רואים ברחבי המדינה. זו בדיוק הסיבה לצורך הדחוף בהקמת רשות כזו עם סמכויות מלאות שתחלץ את הפקקים המנציחים את תופעת הנכסים המופקרים ומהווים נזק סביבתי מתמשך.

מבנה נטוש סמוך לעפולה. צילום: חן לפידות, פלאש 90

אין כאן שמאל וימין, קואליציה ואופוזיציה, שכן חילוץ הנכסים המופקרים משממונם המדכא ומהפקרתם המזיקה הוא אינטרס כללי גורף. חברי הכנסת כולם יכולים לתמוך בחוק הקמת "רשות הנכסים המופקרים" ללא הבדל מפלגה או סיעה. ההתנגדות היחידה שאני צופה היא התנגדות של המפלגות הערביות, אך התאחדות של כל חברי הכנסת היהודים מימין ומשמאל, מהקואליציה ומהאופוזיציה, יכולה להתגבר בקלות על התנגדות המפלגות הלא ציוניות והאנטי-ציוניות.

החריג היחיד בתוכנית הוא ישיבות, בתי תפילה (בתי כנסת, מסגדים וכנסיות) ובתי קברות של כל הדתות. אלה בנויים בדרך כלל על אדמות הקדש, והכנסתם אל תחת מרותה של רשות היכולה על פי חוק להחרים אותם עלולה להכניס את המדינה למלחמות דת מיותרות. למבני דת מוזנחים או מופקרים צריך למצוא פתרון אחר המבוסס על שימור הבעלות, לדוגמה: קנסות אישיים גבוהים על הבעלים ועל האחראים להזנחה.

רק תוכנית מסוג כזה יכולה לחלץ אלפי מקומות בישראל ממצבם העלוב והמוזנח. היא תלויה אך ורק באומץ הציבורי ובנחישות מצד חברי הכנסת ולכן היא אפשרית.

 

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.