הבשורה שהתפרסמה על ביקורו הצפוי של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בישראל בחודשים הקרובים, מגיעה על רקע מה שניתן לראות כהיחלשות אמריקנית מסוימת במזרח התיכון.
בהודעה שיצאה מלשכת ראש הממשלה אתמול (א'), בתום השיחה עם הנשיא האמריקני, עלו שני נושאים; הראשון – עדכון ישראלי אודות ההתמודדות עם "האלימות וההסתה" בירושלים, והשני, המשמעותי יותר מבחינת ישראל, הוא הדרישה כי ארה"ב לא תיעתר ללחץ האיראני בנוגע להוצאת משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור האמריקניים. בנט אמר, על פי הנמסר, כי הוא בטוח שהנשיא ביידן שהינו "ידיד אמת של ישראל שדואג לביטחונה, לא יאפשר להסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור. ישראל הבהירה את עמדתה בנושא: משמרות המהפכה הם ארגון הטרור הגדול בעולם", אמר בנט.
בהודעה שיצאה מהבית הלבן בתום השיחה, הודגש הקשר האישי בין המנהיגים, זה שהניע על פי הנכתב את עבודתם של צוותים דיפלומטיים-ביטחוניים "ואפשר לשתי המדינות להגיע לעמדות משותפות בעניינים קשים". בוושינגטון אף בירכו על הגעתו הצפויה של ראש המל"ל אייל חולתא לבירת ארה"ב השבוע, להמשך הדיונים בצוותים המשותפים. על הפרק נמצא גם הדיון באפשרות כי במידה וארה"ב לא תיכנע ללחץ האיראני בנוגע למשמרות המהפכה, האיראנים יסרבו לשתף פעולה, והחזרה להסכם הגרעין – שבה השקיעה ארה"ב מאמצים רבים מבחינתה, תקרוס. אפשרות שבכיר מדיני ישראלי אמר בשבוע שעבר כי "לא יזיל דמעה" אם תתרחש.
אולם נראה כי שני הדיונים האקוטיים הללו – אודות מתיחות הרמדאן הנוכחית סביב הר הבית וכן השאיפה האמריקנית לחזור להסכם הגרעין גם במחירים כבדים, אינם סיבה מספקת לכך כי הנשיא האמריקני יגיע בעצמו למזרח התיכון. כמו גם לא רק היענות ידידותית להזמנתו של ראש ממשלת ישראל, על אף היחסים הוותיקים והחזקים בין שתי המדינות.
נראה כי מאחורי הביקור ניצב מה שמסתמן כמשבר אמון בין ארה"ב לבין מדינות ערביות שנחשבו לבעלות ברית שלה, משבר שמתגלגל עוד מאז הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן. את אחד מסממני המשבר ניתן היה לראות בחוסר ההיענות של הסעודים ומדינות המפרץ לרצון האמריקני כי יגבירו את ייצור הנפט, כד למתן את עליית המחירים שנוצרה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה.
דונלד טראמפ קיים את המסע המדיני הראשון שלו כנשיא בערב הסעודית, ממנה טס אז, ב-2017, ישירות לישראל. מה שהיווה אגב, את הטיסה הפומבית הראשונה מריאד לירושלים. עם תום כהונתו, הותיר מאחוריו טראמפ שורה של הסכמי נורמליזציה שהיו נדמים דמיוניים למדי עם כניסתו לתפקיד. ביידן לעומתו, טרם הגיע לבקר במזרח התיכון במהלך כהונתו כנשיא. את משאבי מדיניות החוץ שלו הוא העדיף להשקיע מול סין, וכמובן מול רוסיה. השאיפה מההתחלה הייתה לצמצם נוכחות במזרח התיכון, ויש לציין כי גם בנושא הפלסטיני – למרות ההדגשה הקבועה כי הוא מאמין בפתרון שתי המדינות, לא הייתה לו יומרה להציע תכניות משמעותיות. כעת, ככל הנראה, מבינים בוושינגטון כי למרות הביקורים התכופים כאן של מזכיר המדינה בלינקן, נדרש גם ביקור בדרג הרם ביותר, כדי לוודא שבעלות הברית הוותיקות – עדיין נותרות כאלו.
