אחת השאלות הגדולות שמרחפות בחלל האוויר בחדרי הדיונים של מערכת הביטחון עוסקת ביום שאחרי עידן אבו מאזן. כבר חודשים ארוכים מצבו הבריאותי של יושב ראש הרשות הפלסטינית אינו מיטבי, והשאלה אודות מחליפו רלוונטית ומעסיקה את גורמי הערכה, אך בשלב הזה היא נטולת פתרון מוחלט.
הסוגיה הזו עולה שוב לכותרות כאשר ברקע הדיווחים על אשפוזיו של אבו מאזן בבית חולים ברמאללה, בפעם השנייה בתוך יממה. מלשכתו נמסר כי מדובר בהשלמת בדיקות שעבר בשבוע שעבר, אך לדברי גורמים בלתי רשמיים שב יו"ר הרשות לבית החולים אחרי עלייה בחום גופו וכי לא חש בטוב.
גם בימים בהם מצבו יציב מבחינת הרופאים ולא נשקפת סכנה לחייו, ניתן להניח כי כנראה הוא לקראת סיום הקדנציה. במערכת הביטחון סבורים, בעיקר בחודשים האחרונים כי אבו מאזן דומה לאדם במהלך ריצת מרתון ועתה נמצא בהקפות האחרונות בתוך האצטדיון ומצפה לתשואות הקהל.
קצין בכיר לשעבר בפיקוד מרכז סבור כי בשנים האחרונות הביט אבו מאזן לאחור לא פעם ויחד עם העובדה כי גילו מתקדם הוא חישב את קצו ובעיקר התעסק בשאלה כיצד הוא ייתפס היסטורית בעיני העם הפלסטיני. לכן הוא לא בחר ללכת על צעדים ארוכי טווח, אלא חיפש משהו מיידי.
אבו מאזן ניסה את כוחו במוסדות בינלאומיים, במאבקים נגד ישראל, בעיקר בניסיונות לעורר דה לגיטימציה לישראל. מי שלא הצליח להביא הישג לעמו בחר ללכת ולנסות לגרוף נקודות זכות ברחבי העולם. גם כשהבין כי מרחב התמרון שלו מוגבל הוא ניסה שוב לגלגל את הכדור ולזרוק את המפתחות למגרש הישראלי בניסיון לקעקע.
אבו מאזן מעולם לא חיפש הסדר מדיני אמיתי עם ישראל ומעולם לא רצה שלום. גם כאשר קיבל הצעות מרחיקות לכת הוא נעלם, וגם בקדנציה הנוכחית של נשיא ארצות הברית הוא לא מראה נכונות אמיתית לבצע מהלך מדיני. למעשה הוא בוחר במדיניות הישראלית של ניהול הסכסוך. אולי הוא הבין בעצמו שלא ניתן להגיע לפתרון ולכן צריך לנהל את הסכסוך ולשחק את המשחק.
בשבועות האחרונים מאז פיצוץ הסכם הפיוס הפנים פלסטיני פועל אבו מאזן ביד קשה נגד רצועת עזה, ובעיקר נגד חמאס. במערכת הביטחון סבורים כי המצוקה הפלסטינית בשטחי הרצועה היא גם אשמתו של יו"ר הרשות. הוא דוחק את הארגון העזתי לפינה, קורא להם 'מחוז מורד' ומצמצם להם כמה שהוא יכול את המשאבים הכלכליים.
אבו מאזן כועס על חמאס שלקח את השלטון בכוח וסוגר איתם עכשיו חשבונות. הוא מנצל את כוחו והמצוקה ברצועה, כדי 'להחזיר' להנהגת חמאס שמתנהגת אליו בצורה משפילה, ומנסה לחנך את כולם ולהגיד כי יש שלטון אחד, נשק אחד, והנהגה אחת ומי שלא יתיישר ויתנהג בהתאם לכללים שלו ימשיך לסבול ברצועת עזה.
סוף עידן אבו מאזן יכול להוסיף לנפיצות הגבוהה בזירה הזו ממילא, ובייחוד אילו חמאס ינסה להשתלט על התפקיד ולהוביל את ההנהגה גם ביהודה ושומרון. הוא יוכל לנסות לכפר על מה שהיה, תפיסת העולם השגויה מבחינתו, ולרכוש את אמונו של הציבור, כאשר האלימות וההתנגדות המזוינת היא אחת הדרכים בראייתו לעשות כן.
ברחוב הפלסטיני מסתובבים צעירים שלא הכירו מציאות קודמת למה שהיה ביהודה ושומרון טרם מבצע 'חומת מגן'. צעירים שלא יודעים מה זו האינתיפאדה השנייה ולא מכירים את ראשית שנות ה- 2000. זהו לא אירוע שצרוב בזיכרון שלהם כמו אצל תושבי הרשות המבוגרים יותר, וההסתה נגד ישראל יכולה לגעת באותם לבבות צעירים ולשלוח אותם להתקומם.
בעידן שאחרי אבו מאזן עשויה הרשות לקבל בעל בית שיכוון דווקא למחוזות הללו ואל לעומתיות מול ישראל. בימים שבהם הלגיטימציה של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים והתיאום מול ישראל הם תופעה שהולכת ויורדת, המציאות האלימה בשטח עלולה להיות עוגן של אותם צעירים והמציאות ברצועת עזה לא מוסיפה נקודות אור.
המערכת הביטחונית מנסה להתכונן אל היום שאחרי עידן אבו מאזן, אבל לא ברור לחלוטין כיצד הוא ייראה, מי יהיו יורשיו והאם יהיה זה אדם אחד או כמה יורשים שיחלקו תפקידים. ההערכות הן כי תהיה זו רשות מנוכרת יותר עם ביקורת מאוד גדולה על מקבלי ההחלטות בזירה הפלסטינית ותחושת מיאוס מהעובדה כי לא קורה כלום בשטח, ובמקביל גם על ישראל יש בטן מלאה ורצון לנהל חזית לעומתית ואלימה יותר.
