ברשימה הקודמת ראינו את דברי הר"ן בפירושו לחטא מגדל בבל, המדבר על הסכנה שבהקמת אימפריה עולמית גלובלית, כזו שיכולה להעניק לרוע כוח רב. אחדות כזו יכולה להוביל לתוצאה טובה, אך הסיכון שלא כך יהיה – גבוה מאוד. הר"ן משתמש במטפורה מעולם הכימיה והרכבת החומרים של תקופתו:
אבל יתחייב שהחסרונות המתנגדות ב[חומרים] פשוטים ימזגו ויכוללו לשלמות ומעלה ב[חומר] מורכב המקובץ מהם. וזה מעלת המקובץ בפרטים, כי שלמות הפרטים נמצאות בכלל, ואיזה חסרון שיהיה בפרטים לא ימצא בכלל. אבל אפשר שחסרון אחד מן הפרטים יוצא מהשלמות שביתר הפרטים מן הכח אל הפועל.
בשפה מודרנית היינו אומרים שתרכובת כימית יוצרת אחדות מסוימת בין אלמנטים בסיסיים יותר בעלי מגבלות שונות, והתרכובת עולה על כל אחד ממרכיביה. הסגסוגת, למשל, מיוצרת מערבוב של מתכות שונות, כך שמתקבל חומר חדש עם תכונות מיוחדות, העולות על כל אחת מהמתכות המרכיבות אותה. כך, טוען הר"ן, יש אומנם אפשרות שב"קיבוץ", באיחוד, החסרונות של האלמנטים השונים יתבטלו, אבל ייתכן גם מצב הפוך שחיסרון או רוע של פרט דומיננטי ישתלט על האיחוד כולו.
מקלטי מס ומוסר
העולם היה נראה גרוע הרבה יותר אילו הרומאים, אטילה, מוחמד, ג'ינג'יס חאן או נפוליאון היו מצליחים לבצע את זממם ולכבוש את העולם כולו. הנחה זו היא בגדר פשיטא. אך לדעתי יש לסכנה זו גם מקבילה כלכלית, וזוהי הגלובליזציה. הרשו לי להביא לכך מטפורה מעולם החי. מינים רבים יכולים להתקיים כי הם מוצאים לעצמם "גומחה", נישה אקולוגית, שבה הם מוצאים את מחייתם. כך, גם בעולם הכלכלי קיימות גומחות שבהן הפרט או החברה המקומית נלחמים את מלחמת הקיום שלהם בתוך סביבה מוגבלת ומצומצמת, בלי שהם נדרשים להילחם נגד כל העולם.
הגלובליזציה פירושה הרס הגומחות הללו. כאילו שבעלי החיים, כדי לשרוד, יצטרכו לפתח תכונה שבעזרתה יוכלו לנצח את כל המינים בעולם כולו. בעולם הכלכלי, הגלובליזציה עלולה להוביל לכך שהכלכלות המקומיות תיהרסנה ובני אדם רבים ישתעבדו לבעלי החברות הגלובליות, בעוני ובקלון.
הרס הגומחות הוא מצב שבו כל אדם או קהילה יצטרכו להתחרות עם תוצרתם כנגד עולם שלם ללא גבולות. ערך המוצר ייקבע לפי קנה מידה בינלאומי, ובעצם לפי המתחרה הזול ביותר בעולם. כידוע יש בעולם מדינות שבהן העבודה מתבססת על פועלים העובדים בשכר רעב ובתנאי עבדות, וגם על עבודת קטינות וקטינים או אסירים פוליטיים אומללים. מצב זה משנה לחלוטין את הכלכלה העולמית, ומאפשר, במחיר כבד, את הופעתם של מוצרים זולים, אפילו אם נניח שהם טובים ותקינים. כל זאת בדמם של אנשים משועבדים, וכאשר העולם המפותח והשבע מעדיף ליהנות מכך ולעצום את עיניו.
גם אילו עבדות כזו הייתה מתבטלת, עדיין הגלובליזציה תמשיך להתבסס על הבדלים גדולים ברמת החיים בין העולם המפותח לעולם שאיננו מפותח, שבו רמת החיים נמוכה וכך גם המשכורות. הדבר יוצר פער בין שערי המטבע ומאפשר לתושבי המדינות המפותחות לקנות במטבע החזק שלהם את תוצרי המדינות המסכנות. הגלובליזציה מתבססת על הבדלי שער המטבעות ופערים בגובה השכר בחברות השונות, ובמילים אחרות, על הפערים בערך החיים עצמם. פערים אלו אינם יכולים להשתנות במהירות השדרים האלקטרונים המועברים ממחשב למחשב.
הגלובליזציה היא פרק חדש בשעבוד האדם. שלבי השחרור מעבדות, שאותם עברה האנושות עד כה, אינם אלא המרת צורה אחת של עבדות בצורה אחרת. לכך התכוון הראי"ה קוק כשדיבר על "העבדות הטבעית", הגרועה יותר מ"העבדות החוקית". בעבדות זאת האדון איננו אחראי לעבדו, ואובדן העבד איננו משמעותי לאדון. תמיד יוכל למצוא פועל־עבד אחר.
בחסות הגלובליזציה הגענו לשלב נוסף ב"שעבוד טבעי" זה. פועלי ארצנו מוגנים על ידי החוקים הסוציאליים. המדינה והמעסיקים אחראים להם ולחייהם. אולם ביחס לפועלי המדינות הרחוקות, אין אנו אחראים כלל. מדינותיהם חייבות באחריותם. אלא שעד שהפועלים המסכנים יזכו לכך, יכולים אנו להשתמש בעבודתם בחסות הטענה שהדבר תורם לרווחתו של העולם. הפיראטיות של הכלכלה המודרנית ניצלה פעמיים את ה"לאומיות". בהתחלה היא המציאה את "מקלטי המס" במדינות שונות, ובגלובליזציה היא הוסיפה את "מקלטי המוסר" או מקלטי האין־מוסר.
אנו חיים בחטא. בצק הלחם שאנו אוכלים נילוש ביזע, בדמעות ולפעמים אף בדם של בני חברות אחרות. הביקורת על הגלובליזציה נשמעת הן מימין והן משמאל. השמאל משמיע את צעקתו על השימוש באותם "עבדים טבעיים". מצד שני, מפלגות ותנועות ימין רואות את האיום של הגלובליזציה על מדינותיהן, בהגברת האבטלה ובהרס התעשייה המקומית.
לחם של בושה
הבה נתבונן בחזון המשיחי של הגלובליזציה. נתאר לעצמנו מדינה ההולכת לקראת כלכלה ליברלית בהתאם להנחיות הבנק העולמי ונביאיו. המדינה פותחת את שעריה באופן בלתי מוגבל לתוצרת חוץ. כתוצאה מכך ייהרסו ענפים רבים בכלכלה המקומית. יאמרו לנו שזה תהליך בריא, שבסיומו ייוולד שיווי משקל חדש ויתפתחו תעשייה וייצור שיוכלו להתחרות בשוק העולמי.
אינני מאמין בכך. הייצור הגלובלי מתבסס, כאמור, על מדינות שבהן שכר העובדים זעום ורמת חייהם בהתאם. ואם יגידו שנתמקד בהייטק וכו', שיווי המשקל שייווצר יגרור איתו אבטלה ניכרת. חלקים גדולים יישארו מחוץ למעגל העבודה. ואפילו אם צרכיהם הבסיסיים יסופקו על ידי המדינה, אילו היא תהיה מסוגלת לכך – כמה אמת יש ברעיון הקבלי המלמדנו על הבעיה העמוקה, האנטי־הומנית, באכילת "נהמא דכיסופא", לחם של בושה, לחם חסד.
בגן עדן היה ייעודו של האדם "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ". החטא עיוות אומנם אם העמל ואת פירותיו, אולם העבודה עצמה היא ברכה אף שראשיתה בעונש, כפי שהבאתי מדברי רש"ר הירש. חושש אני שהעמקת הגלובליזציה, בין היתר בעקבות התפתחות האינטרנט על מכשיריו, גם אם לא תביא עימה עוני, תוביל לאבטלה גלובלית שיש עימה קלון.
אך האם בעולמנו המודרני תיתכן אלטרנטיבה? על כך בפעם הבאה בע"ה.
