מדפי השוקולד בכל רשתות השיווק התרוקנו בראשית השבוע, לאחר שהתגלו חיידקי סלמונלה במפעל שטראוס בנוף־הגליל. שטראוס הודיעה על ריקול (החזרה יזומה של מוצרים) בהיקף עצום, הגדול מסוגו אי־פעם בישראל, שכלל תחילה כמאה מוצרים בטווח רחב של תאריכי ייצור. בין המוצרים המוכרים שהוסרו מהמדפים בשלב הראשון: שוקולד פרה, פסק זמן, טעמי, אגוזי וכיף־כף. שלשום התגלה לראשונה חשד לסלמונלה בשני מוצרים שכבר הגיעו לשוק. בעקבות זאת הודיעה שטראוס על השבתת המפעל כולו והסרתם מהמדפים של כלל מוצרי החברה בכל תאריכי התפוגה. כעת המפעל כולו מושבת עד שפסי הייצור ינוקו וסדרת הבדיקות תסתיים.
מפעל שטראוס בנוף־הגליל כולל למעשה שני מפעלים: באחד מייצרים את השוקולד הנוזלי מחומרי הגלם, ובמפעל השני מפיקים בעזרת אותו שוקולד בסיס את הממתקים והחטיפים השונים. כבר ביום שלישי שעבר התגלו בבדיקות שגרתיות שעורך המפעל סימנים המעידים על הימצאות חיידקי סלמונלה במפעל השוקולד הנוזלי, שממנו מיוצרים כל שאר המוצרים. החשד הזה הביא לבדיקה של כלל חומרי הגלם, סביבת הייצור והמוצרים המוגמרים. לאחר חמישה ימים הגיעו התוצאות הסופיות, שהראו נוכחות של סלמונלה בחומר הגלם.
הריקול המדובר מתבצע הן מול רשתות השיווק והן מול הצרכנים עצמם. שטראוס התחייבה כי כל צרכן שיתקשר למוקד הצרכנים שלה יקבל פיצוי כפול על המוצרים שרכש. היא אפילו אוספת מוצרים מקיוסקים, כלומר מקבלני משנה. גם חברות אחרות המשתמשות בחומרי גלם של החברה הכריזו על צעדים דומים.
השבת מוצרים בהיקף גדול כל כך היא צעד דרמטי ובעל השלכות כלכליות משמעותיות על החברה: העלות המצטברת של החזרת מוצרים כה רבים, והשמדת המלאי הקיים במפעל מהחודשיים האחרונים, מגיעה לעשרות מיליוני שקלים. הפסקת הייצור לתקופה בלתי מוגדרת, עד שמקור התקלה יתגלה ויתוקן, מגדילה עוד את ההפסדים. מניית שטראוס ירדה בימים האחרונים בשיעור של כארבעה אחוזים, ומוקדם עדיין להעריך את מלוא ההשלכות הכלכליות בעקבות פגיעה במוניטין של שטראוס, ירידה עתידית אפשרית במכירות, או תביעות משפטיות שעלולות להגיע אם יתברר שצרכנים חלו בעקבות שימוש במוצרים.
משרד הבריאות הצטרף לאירוע באיחור, אבל מאותו רגע ניסה כצפוי להראות שהוא מנהל אותו. "קודם כול שיהיה ברור: המפעל של שטראוס לא יחזור לפעילות לפני שנגיע למסקנה חד־משמעית שאין כל סכנה לציבור", צייץ השבוע שר הבריאות ניצן הורוביץ. "במקביל, האירוע יתוחקר עד תום. מנכ״ל המשרד כבר פתח בחקירה מקיפה. זו דוגמא טובה למה צריך רגולציה ומדוע המדינה צריכה לפקח, במיוחד מול תאגידים חזקים. כי אם לא נשמור – יהיה ג׳ונגל".
אך בניגוד למסר שהורוביץ מצביע עליו, התקלה במפעל שטראוס מדגימה דווקא מדוע פיקוח ממשלתי לא באמת עובד, וכיצד אין תחליף לרגולציה עצמית ולמערכת התמריצים של רווח והפסד. שטראוס מפסידה כעת הרבה מאוד כסף כתוצאה מהחזרת המוצרים, אבל אילו היא לא הייתה מיידעת את צרכניה על התקלה שעלולה לפגוע בבריאותם, החלופה הייתה עלולה להיות פשיטת רגל מוחלטת בעקבות אובדן אמון מצד הציבור, כאשר הדבר היה מתגלה בכל זאת בסופו של דבר.
שטראוס מפסידה כעת הון עתק, אבל אם לא הייתה מודיעה על הזיהום והוא היה מתגלה, המוניטין שלה היה קורס לחלוטין
משרד הבריאות, ושלא כמשתמע מדברי השר, אינו מפקח באופן אינטנסיבי ואקטיבי על מפעלים לייצור מזון, ואין לו באמת אפשרות לעשות זאת. הוא מסתמך על תהליכי בקרת האיכות של המפעל עצמו, ומקיים בדיקות מדגמיות ותקופתיות. במשרד הבריאות סיפרו לנו השבוע כי הבדיקה האחרונה במפעל שבו מיוצרים המוצרים המוגמרים נעשתה דווקא לפני פחות מחודש – ולא זיהתה כל בעיה. הבדיקה האחרונה במפעל השוקולד הנוזלי, שממנו הגיעה התקלה, התרחשה לפני כמעט שנה.
לא משרד הבריאות איתר את התקלה, אלא החברה עצמה. שטראוס דיווחה על כך למשרד הבריאות, הודיעה על תוצאות הבדיקות שערכה והחליטה בעצמה על החזרת המוצרים, ללא כל הוראה מגבוה. שטראוס גם מבצעת בעצמה את תהליך החזרת המוצרים, שהוא מורכב, אינטנסיבי ויקר. למשרד הבריאות אין יכולת לעשות דבר מכל אלה – הוא רק מעביר לציבור את אותן ההודעות ששטראוס מפרסמת בעצמה, גם ללא עזרתו. החברה גם החליטה לקחת מקדם ביטחון גדול מאוד בהחזרת כלל מוצריה, כיוון שהיא פשוט לא יודעת מה היקף המוצרים הנגועים.
את כל זה לא עשתה שטראוס אך ורק מטוב ליבה או מתוך תחושת אחריות ציבורית (אף שייתכן כי גם אלה קיימים), אלא גם ובעיקר משיקולים עסקיים: הנכס הגדול ביותר של חברה כזו הוא שמה הטוב והמוניטין הציבורי שלה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחברה ישראלית המשווקת בעיקר לשוק המקומי. אם היא תאבד את אמונם של הצרכנים הישראלים, לא יישאר מי שירכוש את מוצריה. זו הסיבה ששטראוס פעלה באופן מיידי, יידעה את הציבור על התקלה ולא ניסתה להסתיר דבר.
"אנו נמצאים בדיאלוג איתכם הצרכנים ומשתדלים לתת מענה לכל החששות שלכם", אמר השבוע מנכ"ל שטראוס אייל דרור. "אני מקשיב לכם ומודע לעוגמת הנפש, ומבקש לעדכן שמעבר לכל הפעילות שאנו עושים בהתמודדות עם האירוע, כל לקוח או לקוחה שיפנו אלינו יקבלו פיצוי כפול עבור מוצרי השוקולד. אנחנו ממתינים לתוצאות בדיקות המעבדה וברגע שנדע את התוצאות נעדכן אתכם. יש לנו מחויבות מלאה כלפיכם וגם ברגעים כאלה אנחנו לוקחים על כך אחריות".
שטראוס ספגה את הפגיעה הכלכלית משום שלא הייתה לה ברירה; קריסת המוניטין שלה עלולה להיות הרת אסון מבחינתה. אם היא לא תיקח אחריות, הצרכנים יעזבו אותה. אולי חלקם יעזבו אותה בכל מקרה, אבל החברה מנסה לשמר אותם. האינטרס שלה לשמור על המוניטין ועל הרווחים שנגזרים ממנו תמיד יהיה גדול יותר מזה של הרגולטור הממשלתי, ולכן היא תתאמץ הרבה יותר ממנו להימנע מתקלות בטיחות, וכאשר הן קורות – היא תספוג את הנזק כדי לשמר את אמון הציבור.
לא צריך לרחם על שטראוס. מדובר בענקית מזון השולטת ביותר ממחצית שוק השוקולד בישראל, מה שמסביר את התרוקנות המדפים בימים האחרונים. שטראוס ביצעה צעד דרסטי של סגירת מפעל שלם, לאחר שכנראה יצאו את שעריו מוצרים נגועים בסלמונלה. זוהי תקלה חמורה בבקרת האיכות ובטיחות המזון, שהם עוד יצטרכו לתת עליה את הדין, אבל מי שגילה אותה היו אנשי החברה, והפיקוח המחמיר של משרד הבריאות לא היה כמעט גורם משפיע כאן.
משרד הבריאות עוסק בעיקר בכתיבת תקנות מחמירות, הרבה פחות בפיקוח ואכיפה. הדבר דומה לניסוח חוקי תעבורה ללא שליחת פקחים שיאכפו אותם. כעת, בעקבות האירוע, משרד הבריאות עלול להודיע על רגולציות חדשות ומחמירות יותר במקום להגביר את האכיפה, אך כל מה שהן יעשו הוא רק לייקר את הייצור, בעיקר בעבור המפעלים הקטנים. את התקלה הבאה הן לא בהכרח ימנעו.
מי צריך ותק
לא שזה מפתיע מישהו, אבל דו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר שפורסם השבוע מראה שוב: המגזר הציבורי לא יודע לתגמל מצוינות. עובדי המדינה משכילים יותר על הנייר, אבל מוכשרים פחות. כשבודקים את ציוני הפסיכומטרי שלהם לעומת השכר, רואים שהמגזר הציבורי מעניק שכר גבוה יותר מהמגזר הפרטי לעובדים עם פסיכומטרי נמוך, ושכר נמוך יותר מהמגזר הפרטי לעובדים עם פסיכומטרי גבוה.
לשם המחשה: עובד עם ציון פסיכומטרי נמוך, בטווח שבין 200 ל־395, ישתכר בממוצע בשוק הפרטי כ־8,000 שקלים, אבל במשרדי הממשלה הוא ירוויח כ־12,000 שקל בממוצע. לעומת זאת עובד עם פסיכומטרי גבוה, בטווח שבין 694 ל־800, ירוויח בשוק הפרטי כ־25 אלף שקל בחודש, אבל במשרדי הממשלה – כ־18 אלף שקל. מתברר אפוא שבמגזר הציבורי לא מתקיימת הלימה בין המיומנויות והיכולות של העובדים ובין השכר שלהם.
זה לא אומר שהשכר במגזר הציבורי נמוך, הוא ממש לא: השכר הממוצע למשרה מלאה במשרד ממשלתי עומד על 17,368 שקלים בחודש, בהשוואה ל־11,340 שקל במגזר הפרטי. הסכום הזה מצטרף לחבילה נרחבת של הטבות ותנאי עבודה מועדפים, ובהם: ימי חופשה מוגדלים, ובנוסף שני ימי בחירה ושני ימי הצהרה בשנה; 30 ימי מחלה בשנה, אפשרות לצבור ימי מחלה משנה לשנה ללא הגבלה, ומענק על אי־ניצול ימי מחלה; שבוע עבודה מקוצר, והסדרים המקצרים את יום העבודה כמו משרת אם; הפרשות גבוהות במיוחד לקרנות הפנסיה וההשתלמות; סבסוד לימודים, דמי הבראה גבוהים, מענק ביגוד, שי לחגים, החזר על תשלום ביטוח ורישיון רכב, מענק יובל ומענקים נוספים.
כל החבילה המפנקת הזו, בשכר ובהטבות, ניתנת לעובדים במגזר הציבורי בין אם הם מוכשרים ובין אם לא, גם כשהם עושים את העבודה שלהם וגם כשלא, גם אם הם מוסיפים ערך לממשלה ולציבור וגם אם לא. ובקצרה: המגזר הציבורי ניתק את הקשר בין תגמול למצוינות, יכולת, פריון או כישרון של העובדים. בסופו של יום הוא מתגמל בעיקר ותק: התבגרת בשנה? קבל תוספת שכר אוטומטית.
היינו מצפים שעם כל החבילה המרשימה הזאת עובדים ינהרו למגזר הציבורי, וכך אכן קרה במשך שנים רבות, אבל היום משרות נחשקות באגפים נחשבים, כולל במשרד האוצר בעצמו, עומדות בלתי מאוישות תקופה ארוכה. בשנת 2021 ירד מספר המשרות במגזר הציבורי ב־0.8%, אחרי שנים ארוכות של גידול בלתי פוסק. הקיפאון המסוים היה הגיוני בשנות הקורונה, אבל גם אחריהן מתברר שצעירים עדיין לא רוצים להגיע למגזר הציבורי, ושאנשים מוכשרים עוזבים אותו לטובת ההייטק.
במשרד הממונה על השכר מאשימים את מבנה השכר, ובצדק. "מבנה השכר במגזר הציבורי, אשר מתגמל בעיקר ותק במקום ביצועים, איננו מותאם למגמה של תחלופת עובדים גבוהה בקרב העובדים הצעירים", נכתב בדו"ח הממונה על השכר. "עובד צעיר המחליף עבודות תדיר אינו מושפע מתשואה מוותק ארוך טווח. מבנה השכר הנוכחי איננו מאפשר לתגמל באופן משמעותי את העובדים המצטיינים".
עולם העבודה של צעירים בני דור ה־Y וה־Z שונה לחלוטין מזה של הוריהם וסביהם. הם עסוקים פחות ביציבות תעסוקתית ותנאים סוציאליים, ובוחנים את השכר ההתחלתי ואת אפשרויות הקידום. הטבות כמו ימי מחלה מוגדלים או ימי השתלמות על חשבון המעסיק לא מדברות אליהם, אף שבטווח הארוך הן שוות כסף רב. הם עוברים בין תפקידים ומקומות עבודה כל מספר שנים, ועל כן עליות שכר על פי ותק לאורך שנים ארוכות, והטבות סוציאליות הנגזרות מוותק, פחות נחשבות בעיניהם.
במציאות של שוק עבודה דינמי, מבנה השכר במגזר הציבורי נשאר דינוזאור מהעולם הישן, שבו אנשים התמידו באותו מקום עבודה עשרות שנים, ובמקרים רבים כל שנות העבודה שלהם. בעולם זה, השכר נקבע בהסכמים קיבוציים אחידים שמעדיפים את העובדים הוותיקים על פני הצעירים, ומבכרים קביעות על פני מצוינות. אבל עובדים צעירים בימינו לא מוכנים לחכות 15 ו־20 שנה עד לצבירת מספיק ותק וגמולי השתלמות, שיעלו את שכרם, במיוחד כשבחוץ ממתינות להם אפשרויות רבות ומשתלמות יותר. זה נכון בעיקר לצעירים המוכשרים ועובדי המקצועות הטכנולוגיים, שלהם ביקוש רב במגזר הפרטי. המשמעות תהיה שהמגזר הציבורי הולך ומזדקן, ובמקביל – סובל מבריחת מוחות.
יש סיבה לכך שהשכר במגזר הפרטי מגיע לשיא לקראת אמצע הקריירה, ואז שומר על יציבות. בסופו של דבר יש גבול לערך שהניסיון המצטבר של העובד מוסיף לחברה, ובשלב מסוים ישנה רוויה בעניין הזה. אבל כשמודל השכר מנותק מתוצאות או הספקים, הוא פשוט ממשיך לעלות ללא קשר למציאות. במשרד האוצר שואפים עכשיו לשנות את מודל השכר, כך שיכלול גם היבטים של שכר תמורת ביצועים, אבל עוד חזון למועד.
אופיו של המגזר הציבורי בהקשר הזה בא לידי ביטוי גם במקרה הבא: "שכר עידוד" הוא מנגנון לתגמול עובדים ולעידוד מצוינות במגזר הציבורי. מדובר בבונוס שמשולם לעובדים תמורת הגדלת תפוקות ועמידה ביעדים, אבל עם השנים הפך לתוספת שכר קבועה, שניתנת באופן כמעט גורף. מה שקורה בפועל הוא שמוגדרים מראש יעדים נמוכים, כך שרבים מאוד מקבלים אותה. כ־700 מיליון שקלים משולמים מדי שנה עבור 40,000 מעובדי משרדי הממשלה ומערכת הבריאות. ממוצע התשלום עבור שכר העידוד הוא 1,554 שקלים בחודש, אבל לא ברור מה בדיוק מעודדים מאות מיליוני השקלים היוצאים מהקופה הציבורית.
הממונה על השכר משמיע ביקורת רבת שנים על המנגנון הזה, ובשנה האחרונה החליט לקיים פיילוט לעדכונו בכמה משרדי ממשלה. הניסוי טרם הגיע לסיומו ואולי דווקא יצליח, אבל הדינמיקות הפנימיות והאינטרסים של ועדי העובדים להרחיב בונוסים ולהחיל אותם באופן שוויוני – נוטים בדרך כלל לנצח. ממונים על השכר באים והולכים, ועדי העובדים נשארים לנצח.
