זה שנים אני עוקב אחרי עלילות הארמון ההאשמי ברבת־עמון בַּהקשר של הר הבית. כל האגדה הזאת – מימי עבדאללה הראשון – כאילו הממלכה היא "אפוטרופוסית על המקומות הקדושים בירושלים" עוד טעונה מחקר, כדי שנראה "מהיכן צמחו הרגליים" של התואר הזה. מבדיקה שטחית וראשונית מדובר באוויר חם גרידא – ניפוח של התכנסות שייח'ים כלשהם, שנתנו את אמונם במלך ושמו בראשו כתר של מילים ריקות.
לחוסיין בן טלאל אנו חייבים המון. רק גואל ישראל – אשר פקד את עמו להחזירנו אל ציון־הר־הבית בלי שרצינו – יכול היה לנעוץ כזאת טיפשות במוחו של המלך הזה, שלא לשעות לתחנוני ישראל לנצור את אש תותחיו בירושלים במלחמה שהובילה מצרים. הוא לא נצר – וחיילי ישראל פרצו אל ההר.
הנה היא, מטוטלת הטיפשות: אבא אבן התחנן שחוסיין לא יירה (כדי שלא ניאלץ להגיע אל הר הבית), חוסיין אטם אוזניו וירה (כדי שדווקא נגיע אל הר הבית), ואז בא דיין (בעצת איזה פרחי, מי זוכר) והודיע לווקף הירדני ולכל מאן דבעי שבהר הבית לא הייתה מלחמה, לא היה ניצחון, שההר נשאר בניהול מוסלמי ובריבונות ירדנית דה־פקטו.
הממשלה אמרה אמן. הרבנים הגלותיים אמרו אמן, ורבנים אחרים לא היו כמעט.
ומאז ועד היום הטיפשות הזאת חוגגת, משני עברי הירדן. אפילו היה איזה הסכם שלום שבו הכיר יצחק רבין במעמדה המיוחד של ירדן בהר הבית. כי זו טבעה של טיפשות: היא תופחת על שמרים, כל עוד מתמוגגים כולם מבגדי המלך החדשים. אבל באמת־באמת, המלך הוא עירום.
בינתיים התחלף הדור וקוראים לו עבדאללה סימן 2. אם הוא נראה כלבוש – זה מפני שאנחנו הטיפשים שתופרים לו מדים, שמבריקים לו את הכתר, וגם מצחצחים את האות המוזהב של "שומר אל־אקצה" (מי אמר הר הבית).
ועכשיו, ממש עכשיו, אנו מתקרבים לנקודה שבה ייפרץ מעגל הטיפשות משני עברי הירדן, שלא בטובתם של הטיפשים בקריה ובארמון ובשירותי הביטחון.
כי משהו קרה וקורה כאן בשנים האחרונות: יותר ויותר יהודים פוקדים את הר הבית. שנים על גבי שנים התלחשו ביניהם החכמים־הטיפשים – בעברית ובערבית – איך להגביל את היהודים האלה, איך לדרוך להם על הראש, שֶיילכו בשקט בגובה העשב, שלא יעיזו למלמל. זה "עבד" כל עוד היינו מעטים.
הי… תקשיבו! יש צליל פעמון: מסך יורד, מסך עולה – עכשיו הסיפור משתנה. "יותר מדי יהודים", אומרים ברבת בני עמון. בירושלים לא אומרים כך בקול, לא נעים לשדר זאת – חוץ מאחד נחמן שי שאחראי על יהודי התפוצות.
יהודים שהעזו לנסות להתפלל בהר "סחבו על גבם" עשרות כתבי אישום. הם הואשמו באי ציות לשוטר, בהתקהלות לא חוקית, בעוד סעיפי סל מטומטמים, כי לא נמצאה בספר החוקים עבירת התפילה במקום שהוא בית תפילה לישראל (ואף מוקד תפילתם של בני כל העמים שיהיו אורחינו בהר הבית).
לאט־לאט גם זה נשחק, ושוב בגללנו, כי אנחנו "יותר מדי יהודים", תרתי משמע. בעצם עוד לא לגמרי נשחק, אבל מילה טובה כבר מגיעה לגלעד ארדן, ליורם הלוי ולעוד כמה קציני משטרה שנמאס להם להיות "השליח" ולחטוף ביזיונות במקום מקבלי ההחלטות המסתתרים מאחורי גבם.
אגב, גם כשסוף־סוף נבטה כאן קצת חוכמה כנ"ל, שילמנו עליה במחיר של תוספת טיפשות, כדי להרגיע את החכמים־הטיפשים בצד השני: עוד מסגד בשער הרחמים, הגדלת סד"כ הווקף ותקציבו, גנרטורים ענקיים, שטיחים חדשים לכבוד הנביא וצאצאיו, ועוד (אבל מי סופר?). וברקע מספרים לנו בדיחה בערבית־לטינית על סטטוס־קוו.
עכשיו נדבר על תחזית ומגמות – איך יקרוס השקר הזה? מתי תתפוצץ הבועה של ממלכת ירדן כ"שומרת המקומות הקדושים"?
ובכן, הקביים שישראל נותנת לארמון המלוכה בהקשר של ההר הולכים ונהיים שבירים יותר ויעילים פחות, ככל שחולף הזמן ונוכחות יהודים ותפילתם בהר מתחזקת. גם לממשלת ישראל וגם לממלכת ירדן אין תשובה על כך. שתיהן היו רוצות כאמור שלא נהיה שם בהיקפים דְהיום (ומחר), שתיהן היו רוצות שנמלא בעפר את פינו – אך שתיהן אינן יכולות לממש את רצונן וצריכות להסתגל.
והנה, מתקרבת נקודה שהירדנים לא יוכלו עוד להסתגל. זו תהיה נקודת השיא שבה יישבר האיזון המדומה של הר הבית המוסלמי בלב בירת ישראל.
כמובן, לא ברור בדיוק מה יקרה. אולי תהיה פגיעה בשלטון עבדאללה (הנסיך חמזה)?
אולי תהיה התפטרות הפגנתית של המלך מתפקיד "השומר" (כדי לגרום לנו לקרוא לו לחזור בתנאים שלו)?
אולי תהיה מתיחת חבל חזקה מדי מול ישראל בולעת־הצפרדעים (ראה דברי שר החוץ הירדני בתמיכה בַּפורעים, ללא תקדים)?
ואולי משהו אחר יהיה הטריגר, שהרי אין תסריטאי ובמאי כא־לוהֵינו (בתזכורת לתחילת המאמר).
בשורה התחתונה, דומני שנוכל לקבוע סיכום ביניים: הפיקציה של ממלכת ירדן כ"שומרת הר הבית" מתקרבת לסוף דרכה. הם מגישים ניירות סטטוס־קוו מימי הטורקים, דורשים שליטה בלעדית ויודן־ריין בהר, אך הרכבת כבר יצאה מן התחנה…
אולי יגרום הר קודשנו גם לסוף שלטונה של השושלת ההאשמית, ואולי עוד לא. זה פחות חשוב כרגע. מה שחשוב באמת זו השאלה מי כאן אחראי על רשת התקשורת: הלו, יש קליטה בירושלים? שומעים אותנו?
