מבין חכמי ישראל שקיבלו בתשי"ט את מכתבו של דוד בן־גוריון ונשאלו "מיהו יהודי", שניים סירבו לענות. האחד טען שכשופט אסור לו להתערב בשאלות מדיניות, והאחר אמר שאין לו מספיק ידע בתחום כדי לענות. מעניין לציין ששניהם היו אמריקנים. לעומתם, איש מהנשאלים הישראלים לא חשב שאינו ראוי להשיב, כולל אחד שקיבל את המכתב בטעות: הרופא ד"ר יוסף שכטר, שלידיו נמסר המכתב שנועד לפילוסוף ד"ר יוסף שכטר. הוא הביע את הפתעתו מפנייתו הנרגשת של ראש הממשלה, כי תחום התמחותו היה רחוק מאוד משאלות כאלו, ולמרות זאת לא נמנע מלחוות את דעתו.
למען האמת, הרופא שכטר העלה לטעמי את אחד הטיעונים הטובים ביותר בסוגיה: "לא ייעדר בוודאי הטוען שקביעת הקדמונים אינה מתאימה לרוח זמננו. אין צורך בבדיקה מעמיקה כדי להיווכח שזמננו הוא בין האפלים ביותר, וקרוב לוודאי אף האפל ביותר בהיסטוריה – תקופה בה הביאו פשעיה את האנושות עד לסף הכליה… האם יכול מישהו לטעון ברצינות שיש להתאים לרוח זמן זה את תורת משה, שבה טבוע חותם הא־לוהות?"
גם היום דורשים מתורת משה להתאים את עצמה לרוח זמננו. בעשורים האחרונים, מאות אלפי נוכרים מגיעים לישראל בזכות חוק השבות. החוק הזה נועד לחזק את זהותה היהודית של המדינה, אך הפך בניסוחו העכשווי לאיום על הזהות הזו. במקום לתקן את החור בגשר ולמחוק את סעיף הנכד מחוק השבות, דורשים עכשיו לבנות בית חולים מתחת לחור הזה: לשנות את ההלכה כך שתכיר בנוכרים כיהודים, או שלפחות תאפשר לכל הנוכרים להתגייר בקלות יתרה.
הטיעון הזה נסמך לעיתים על כמה מחכמינו האחרונים, שדיברו על הצורך להקל בגיורם של צאצאי יהודים, "זרע ישראל" שיש להם דם יהודי. לא זכיתי לרדת לעומק הסברה שלהם או של תומכיהם העכשוויים. כוונתם טובה, אבל את ההיגיון בדבריהם איני מבין: יהדות אינה גזע, ולכן אין "דם יהודי". אין חצי יהודי, כמו שאין חצי היריון. אני חושב שצריך להקל בגיורו של כל גוי אוהב ישראל, בלי קשר לשאלת הדם. אך אני חושש שזה לא רלוונטי למציאות חיינו: רוב הנוכרים בישראל אינם רוצים להתגייר בשום גיור הלכתי, מקל ככל שיהיה. טוב להם כפי שהם. אין לי שום טענה אליהם: הם אזרחים טובים, ואנחנו הזמנו אותם לכאן. אך זה לא הופך אותם ליהודים.
יש אנשים טובים הטוענים שההתבוללות העכשווית בתפוצות היא מצב חסר תקדים, שמצדיק רפורמה הלכתית קיצונית. הטענה הזו מפתיעה אותי מאוד, כי מספיק לפתוח את ספר עזרא כדי לראות ששבי ציון התמודדו עם אותו מצב בדיוק, ולא פתרו אותו על ידי רמיסת ההלכה, אלא להפך: על ידי הקפדה עליה.
אינני יודע למה ההלכה מורה שהיהדות תיקבע דווקא לפי האם, ולא לפי האב. אני מצדד בעמדה הזו לא משום שהיא הגיונית יותר מההצעה ההפוכה, אלא משום שזו עמדת המסורת היהודית וההלכה היהודית. החלופה המרכזית לגישה הזו בישראל כיום אינה הגדרת היהדות לפי האב, אלא הטענה הרווחת שכלל אין צורך בגיור, או שדי ב"גיור תרבותי": מהגרים גויים מתבוללים בישראל בתוך הרוב היהודי, ולכן נתייחס אליהם כיהודים. בניסוח מזעזע ונפוץ, יהודי הוא מי שיש לו אב יהודי ואם־16, כלומר: מי ששירת בצה"ל למען מדינתנו. אך בצה"ל יש גם חיילים דרוזים נאמנים ומסורים. שירות צבאי אינו גיור, וזהות ישראלית אינה תחליף ליהדות.
מה בדיוק כולל "הגיור התרבותי" המהולל? אני ישראלי גאה, אך צריך להודות שהישראליות כשלעצמה, כשמנתקים אותה מהיהדות ההיסטורית, היא שכבה דקה ולא מרשימה של פולקלור שטחי. חבר אמריקני שאל אותי פעם: אתה יודע מי היהודים שמתבוללים הכי מהר בין הגויים? לא ידעתי לענות, והוא השיב: הישראלים היורדים. מתברר שזו עובדה ידועה בין יהודי אמריקה. היורדים שאינם דתיים אינם מרגישים שום זיקה לקהילה יהודית או למוסד יהודי. הם לא רגילים להתאמץ למען זהותם. בסביבה שרובה נוכרית, הזהות הישראלית מתקלפת מעליהם בדרך כלל בתוך דור אחד. ישראליות בלי יהדות היא עץ בלי שורשים; והכי גרוע הוא כאשר הישראליות מעמידה פנים שהיא היהדות.
זו הנקודה שיש להדגיש: הוויכוח אינו על השוליים, אלא על הגרעין. הדיון מתמקד במקרי קצה, אך למעשה עוסק בשורש. השאלה העמוקה היא מהי הגדרתה היסודית של היהדות, מהי הגדרתו היסודית של עם ישראל. הנביא יונה הגדיר כך את זהותו היהודית: "עברי אנוכי, ואת ה' א־לוהי השמיים אני ירא". הרב יוסף דוב סולובייצ'יק הציע גם הגדרה מינימלית יותר לזהותו של מי שנולד כיהודי, וקרא לה "ברית גורל": "עברי אנוכי, ומחויב לגורלו הנצחי של עם ישראל". יצאנו עם אבותינו ממצרים, ועמם אנו צועדים מאז; מהמינימום הזה אי אפשר לרדת. אי אפשר להחליף אותו בהגדרה התרבותית העכשווית: "ישראלי אנוכי, שירתתי בצבא, ועשיתי מנגל ביום העצמאות".
מנהיג חרדי, הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל, אמר פעם בלעג למנהיג ציוני: "ויתרתם על דת עולמית כדי לקבל איזו פרגוואי". כוונתו הייתה שהציונות רוצה לשנות את הגדרת עם ישראל: לא עם ה' ולא עם הנצח, אלא אוסף אזרחים בעלי תעודת זהות כחולה. הציונים הדתיים חלקו עליו, ואמרו שהציונות לא מוחקת את הזהות היהודית העשירה, אלא מגלה בה עוד רובד. אם חלילה ויסמנדל צדק ורבותינו טעו, אם חלילה ננסה לייצר כאן עם חדש, עם אזרחי סתמי, עם ככל העמים, עם שאין לו שורש ואין לו צמרת – ובכן, בעם כזה אין לי הרבה עניין. עם ישראל חי בארצו, ובעזרת ה' ימשיך לחיות ולשגשג בה – אם ימשיך להיות עם ישראל, ולא יהפוך חלילה לעם הישראלים.
הרב חיים נבון הוא רב, סופר, הוגה ומורה.בעל טור שבועי במגזין "מוצש"
