מהי היהדות, שואלים היהודים. מיהו יהודי, שואלים המתגיירים. לאף אחת משתי השאלות המשיקות האלו אין מסורת ישראל מוכנה לתת תשובה חד־משמעית אחת.
כבר בעולם המקרא רוחשות שתי תפיסות עולם שונות לחלוטין. יש שעם ישראל יוגדר כ"עם קדוש", "עליון", "עם סגולה", ולכן יחסו הגנאלוגי הגנטי למשפחת האבות והאמהות הוא החשוב והקובע. השקפת עולם כזו, שבימינו תגונה כנראה בצדק כגזענית, מצויה לרוב במקורות המקרא ואילך, ואין כאן המקום להאריך בהם.
מצד שני, עורקים מקראיים מנוגדים לחלוטין באים לידי ביטוי בספרות הכהונה ("ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", ויקרא כ', כ"ו) וכן בתפילת שלמה בעת חנוכת המקדש הראשון בירושלים ("כי אתה הבדלתם לך", מלכים א' ח', נ"ג). במקורות האלו, בחירתו וקדושתו של ישראל אינם חלק ממפת תורשה גנטית היוצרת תחושת עליונות וניכור מהסביבה הנוכרית, אלא להפך. מונח ה"הבדלה" המשמש את שלמה, מעניק לרעיון הבחירה בעם ישראל משמעות רחבה ואוניברסלית בהרבה. בחירת ישראל משמעה כאן קריאת גורל וייעוד המופנית גם החוצה, כאור לגויים. זו תודעה של נבחרת המזמינה את כל המעוניין להצטרף אליה, אל רוחו וייעודו של עם המקדיש את גורלו לתיקון עולם במלכות שדי, ברוח החירות ואמונת האחדות.
קשה לקבוע בוודאות מה הייתה השקפת העולם השלטת בקרב בני ישראל בעידן המקראי. נראה שברוב התקופות ובקרב רוב שבטי ישראל, די היה בנישואין כדי שבת הזוג הנוכרית תיחשב למי שהצטרפה לקהל ישראל; לעומת זאת, בקרב הנאמנים להשקפת העולם הראשונה בנוסח ספר דברים, נוצרה רשימה ארוכה של עמים פסולי חיתון, שמוצאם הגנטי לא אפשר להם בשום צורה ואופן להפוך לחלק מישראל, מקהל ה'. שני הזרמים מתרוצצים במסורת ישראל מזמן המקרא ועד לימינו – ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר.
חכמי המשנה והתלמוד, שחששו שתרבות ישראל תתקשה לשמר את ייחודה בתקופה של חורבן, אובדן ריבונות וגבולות פרוצים, בחרו בתפיסה הראשונה. אדם מישראל הוא רק מי שנולד לאם מישראל, כי את המוצא הגנטי של האב אי אפשר לדעת אף פעם בוודאות גמורה. הגרים הורחקו "כספחת", ואם התעקשו בכל זאת להסתפח הם התבקשו לעבור תהליך גיור, שבמרכזו טקס ברית מילה לגברים – גם זאת כנראה מתוך הצורך להתבדל מהעדות הנוצריות שפרחו באותה העת, והפסיקו לדרוש ברית מילה מהמבקשים להצטרף לשורותיהן.
שאלת המחויבות למצוות ושאלת היקף הידע של המתגיירים היו שנויות במחלוקת. הלל הזקן היה מוכן לגייר גם אדם שקיבל על עצמו לא לפגוע בזולת ותו לא ("מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה", שבת, ל"א ע"א), בעוד שמאי הזקן דחה את אותו הגר באמת הבניין. אין לי ספק שמעולם בתולדות ישראל לא הוצבו חומות גבוהות יותר בפני המעוניינים להצטרף לעם היהודי מאשר בתקופתנו אנו, במדינת ישראל הריבונית.
האם רות המואבייה הייתה מתקבלת לחיק ישראל כאשר שולטות הנורמות של ספר דברים? ספק גדול. רות הייתה מהמוצא הגנטי הנחות ביותר לפי השקפת העולם של הספר, ועל שכמותה נפסק: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי" (דברים כ"ג, ד'). האם טבלה רות לשם גיור מול שלושה רבנים? דבר מזה אינו מופיע במגילתה. האם קיבלה עליה תרי"ג מצוות ברוח השולחן ערוך? מן הסתם, לא. האם התגיירה בכלל? שאלה טובה. הצהרתה הידועה של רות בפני נעמי, "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי וא־לוהייך א־לוהיי, באשר תמותי אמות ושם אקבר… כי המוות יפריד ביני ובינך" (רות א', ט"ז־י"ז) יכולה להתפרש בקלות כדבקות וכתלות עיוורת בחמותה – ולאו דווקא כתהליך מודע של מעבר לדת ישראל.
הגיורת המפורסמת ביותר בתולדות ישראל, זו שכל הלכות הגיור נגזרו מדמותה וממילותיה, לא הייתה מתקבלת לחיק ישראל בתקופות ארוכות וחשובות בתולדות העם, ואף לא בתקופתנו. שהרי לדעת רוב פוסקי ההלכה האורתודוקסים בימינו, גיור כתוצאה מתלות בבן זוג הוא פסול מכול וכול. גם ללא בעיית מוצאה המואבי, התליית הגיור בנעמי ויחסיה עם בעז לא היו מאפשרים לרות לעבור את סף הגיור בדורנו.
מתוך כבוד והערכה לחכמי ההלכה לדורותיהם, שניסו ככל יכולתם לשמור על ייחודיות ישראל על אף גזרות קשות, מצוקה ודיכוי, עלינו לומר עתה שהגיעה העת להגדיר מחדש, להרחיב ולרכך את גבולות עם ישראל. אני מציע לקבוע מחדש כי יהודי הוא מי שמקבל על עצמו את הגורל והייעוד של העם הזה, שבתורתו נוסח עיקרון בסיסי מיוחד: המצווה. אדם מישראל הוא אדם שהמצווה היא ערך עקרוני בחייו. זהו אדם שמרגיש מצוּוה להשאיר את העולם טוב יותר, מתוקן יותר מכפי שמצא אותו.
לאור עקרונות אלו אני מציע:
א. יהודי הוא מי שאחד מהוריו מוכר כיהודי, בין שמדובר בהורות גנטית ובין שמדובר באימוץ או אפוטרופסות אחרת.
ב. אדם מאומות העולם הרוצה להתגייר, יקבל עליו בפני הרכב המוסמך לכך את ברית הגורל והייעוד של עם ישראל ואת עקרון המצווה. אין המתגייר חייב להצהיר על קיום כל המצוות או אף חלקן; עם זאת, הוא מתבקש להתחייב על "מצווה" אחת לפחות העוסקת בתיקון עולם וחברה. המצווה הזו תשמש גם כשער לימודי לקראת טקס הגיור, שדרכו ייכנס המתגייר לעולמה של תרבות ישראל.
ג. כל אדם בעולם המוכר כיהודי בשל אחד מהוריו, יהיה זכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות; הגיור לא יקנה זכאות אוטומטית לאזרחות ישראלית לפי חוק זה.
ד. גרים המעוניינים לקבל גם אזרחות ישראלית, יידרשו לחיות במדינה לאורך עשור ברציפות ולשרת את אזרחיה בהתנדבות לשירות לאומי, ביטחוני או אחר, בהיקף שייקבע בחוק.
