תמימות רבה הייתה בפנייתו של דוד בן־גוריון לחמישים "חכמי ישראל" בבקשה שיחוו את דעתם בשאלה הרת הגורל "מיהו יהודי?". רק מעט יותר מעשור חלף מהכרזתו ש"בארץ ישראל קם העם היהודי", וכבר נדרשה המדינה הצעירה להכריע מי נכלל באותו העם ומי נותר מחוצה לו. המערכת הפוליטית סערה וגעשה, המפד"ל נטשה את הקואליציה, ובן־גוריון האמין שמחכמי ישראל תבוא ישועתו. בדיעבד, אמונתו לא הוכיחה את עצמה.
כמעט 64 שנים אחר כך, שאלת "מיהו יהודי" במדינת היהודים המתחדשת בוערת וסוערת הרבה יותר. בימי בן־גוריון, שאלת רישומם של ילדים לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה הייתה נפיצה פוליטית, אך זניחה מבחינה מספרית. כיום המצב שונה בתכלית. לפי אומדני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית ישראל בפתח שנת 2022 כ־9.449 מיליון תושבים. 6.982 מיליון מתוכם יהודים (73.9 אחוזים), 1.995 מיליון ערבים (21.1 אחוזים), ואילו 472 אלף, חמישה אחוזים מהאוכלוסייה, הוגדרו "אחרים": הגדרה שמאחוריה מסתתרים בעיקר מאות אלפי ישראלים המשתייכים לחברה היהודית־ישראלית, אך אינם נחשבים ליהודים לפי ההלכה ולפי חוקי המדינה. הם או הוריהם הגיעו לכאן בדרך כלל בהתאם לחוק השבות, הם צאצאים ליהודים כשרים, אך מאחר שאמם אינה יהודייה – גם הם אינם יהודים לפי ההלכה. ההתמודדות עם המצב שנוצר בעקבות גל העלייה העצום ממדינות ברית המועצות לשעבר, מחזירה אותנו לניסיון הנאיבי ההוא של בן־גוריון, ולשאלה מה השתנה מאז ועד עתה.
ההלכה היהודית המסורה לנו מדורות לא השתנתה, כפי שתוכלו ללמוד מקריאת תשובות הרבנים שבין חכמי ישראל החדשים שפנינו אליהם. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה, או שנתגייר על פי ההלכה. אולם כאשר אנחנו יוצאים מתחומם של חכמי ההלכה, אפשר לראות יותר ויותר קריאות תיגר על אימוץ התבחינים ההלכתיים להשתייכות לעם היהודי.
למשל, בארצות הברית, הריכוז היהודי הגדול ביותר מחוץ לישראל, מקובל כיום ברבות מהקבוצות היהודיות לראות כ"יהודי" גם מי שנולד לאב יהודי ולאם שאינה יהודייה. זאת, כמובן, אם בחר לראות בעצמו יהודי. בניגוד לעבר, בקהילות הלא אורתודוקסיות נישואי תערובת נחשבים היום לאפשרות לגיטימית, ואפילו בני הזוג הלא יהודים נקראים להיות חלק מהקהילה, וקל וחומר ילדיהם.
קולות דומים, אם כי לא זהים בעוצמתם, אפשר לשמוע היום ביחס לקבוצה הגדולה של "אחרים" בחברה היהודית בישראל. יש קריאה לראות בהם יהודים באומתם גם אם לא בהכרח בדתם – ודאי במי מהם שרואים בעצמם חלק מהעם היהודי. הד מסוים לקולות הללו, גם אם לא בפה מלא, אפשר למצוא בכמה מהתשובות שקיבלנו.
סוגיה נוספת שהמציאות הישראלית הזו הציתה היא סוגיית הגיור. קיימת הסכמה כללית שמי שהתגייר כהלכה, כפי שלמדנו השבוע בדף היומי, נכנס תחת כנפי השכינה. השאלה הגדולה היא כמובן מהו גיור כהלכה, ובידי מי יש לתת את מפתחות הגיור הרשמי במדינת ישראל. רפורמת הגיור של השר מתן כהנא שבה והציפה על פני השטח את המחלוקת בנושא הזה, שמשום מה מטריד בעיקר את אנשי הציונות הדתית, עסקניה ורבניה. מסביב לשולחן הדיונים המטאפורי והפיזי בסוגיית הגיור יושבים בעיקר חובשי כיפות סרוגות, ובניגוד לעבר הם אוחזים בקשת רחבה מאוד של דעות.
מצד אחד של השולחן יושבים מי שמבקשים לשמור על מונופול הרבנות הראשית בתחום הגיור ההלכתי בישראל, שעיגונו בחקיקה רופף מאוד. מנגד ניצבים מי שמבקשים להביא לידי ביטוי דעות הלכתיות נוספות בסוגיית הגיור, שירחיבו את שער הכניסה לעם ישראל. ספק רב אם ביטול המונופול של הרבנות יוביל לגיורם של רבבות, אך גם הדים למחלוקת החריפה הזו, אחד הנושאים המפלגים כיום את הציונות הדתית, תוכלו למצוא בתשובות החדשות לשאלה הישנה.
ולבסוף, העיסוק בשאלת מיהו יהודי ממקד את תשומת ליבנו בגבולות: מי נמצא מצידה האחד של החומה המקיפה את העם היהודי, מי עומד מהצד השני, והיכן יש רבים המצטופפים סמוך לגדר ומאיימים לפרוץ אותה. שאלת היהדות אינה רלוונטית רק לקביעת גבולות ההשתייכות. העיסוק בגבולות נושא בחובו פוטנציאל לבירור, אך גם מצמצם את זווית המבט.
כאשר אנו מביטים פנימה, ברוב היהודי הדומם, צפה ועולה במלוא עוזה שאלה נוספת, משלימה וקשורה בקשר הדוק: מהו יהודי? האם יהדותו של אדם מרוכזת כולה באילן היוחסין שלו, או שיש בה הרבה מעבר לכך? השאלה הזו מנסרת בחלל עולמנו זה 250 שנה, ודומה שהבירור שלה, כפי שתוכלו לראות בכמה מהתשובות, נמצא בעיצומו גם בימים האלו ממש.
