"אצלכם – אָדער גאָר אָדער גאָרנישט" היתה נוהגת סבתי עליה השלום לומר לנו פעמים רבות. או שאתם עושים הכל, באופן מלא, או שלא עושים שום דבר ויושבים רגל על רגל. אין באמצע. אמש, בעקבות הדיון בתכנית "עצם העניין" על החלטת השר חילי טרופר, ובעקבותיו ראשי רשויות רבים, לבטל את מופעי הזיקוקים של ליל יום העצמאות, נזכרתי באותה אמרה יידישאית, שהיתה שגורה על לשונה של סבתא. עבור מי שפספס נספר כי במסגרת התכנית דנו המגיש קלמן ליבסקינד והעיתונאי שמואל רוזנר שהוא אורח קבוע אצל קלמן, אודות החלטת השר טרופר. קלמן סבר שההתחשבות בהלומי הקרב מצדיקה את ביטול מופע הזיקוקים, ואילו רוזנר התנגד וטען שאי אפשר לנהל את המדינה ואת חגיגותיה לפי השאלה "כיצד לא נפגע באף אחד".
הלצה יהודית נושנה מספרת על שני יהודים שפרצו ביום קיץ חם לביתו של רב העיירה, זועמים וכועסים זה על זה. ראשון הפורצים לבית, יענקל נקרא לו, שטח בפני הרב את טענותיו בלהט וביטחון, עד כדי כך שכאשר סיים לא יכול היה הרב להימנע מלומר לו "אתה צודק". אך גם שמרל, שבא בעקבותיו, היה חדור תחושת צדק פנימית גבוהה ופרש את משנתו בפני הרב בשצף קצף, כולו אש להבה, ועל כן השיב לו הרב "גם אתה צודק". הרבנית, שכל אותה העת האזינה לאירוע מהחדר השני לא היתה מסוגלת למשול ברוחה, וקראה לעבר בעלה, "הכיצד זה ייתכן שגם יענקל וגם שמרל צודקים, הלא טענותיהם הפוכות בדיוק זו מזו?", אך הרב לא נבהל והשיב לה במתינות, "אכן הרבנית, גם את צודקת".
כאשר צפיתי בדיון בין ליבסקינד לרוזנר, חשתי במידה רבה כמו אותו רב עיירה. כן, גם אתה צודק וגם אתה צודק. מן הצד האחד יש משהו מאוד לא סביר בהכפפת כל אופי חגיגות יום העצמאות לרגישויות של קבוצות קטנות באוכלוסיה. למעשה, כל אחד ממנהגי החג עלול לפגוע ברגשותיו של מישהו. יתר על כן, אפילו עצם חגיגת יום העצמאות פוגעת, באופן אותנטי ביותר ברגשותיהם של קרוב לחמישית מאזרחי המדינה. אלו שעבורם הקמת מדינת ישראל לא היתה התגשמות חלום הדורות אלא אסון כבד. אך מן הצד השני הלומי הקרב הם כמובן לא עוד קבוצה שקשה לה ביום הזה, הם חלק מ"מגש הכסף" שעליו ניתנה לנו מדינת היהודים, ועל כן בהחלט יש מקום להתחשב בהם התחשבות יתרה.
אולם, במקרה הזה הרבנית מההלצה איננה צודקת, משום שלא הכל חייב להיות "אָדער גאָר אָדער גאָרנישט". בעשורים האחרונים חלה אינפלציה משמעותית בכל הנוגע למופעי הזיקוקים. ככל שהמוצר נעשה זול יותר והמדינה עשירה ומבוססת יותר, הלכו מופעי הזיקוקים התרבו והתרחבו. במקום מופע יפה ותמציתי של 4-5 דקות, עם כמות סבירה של זיקוקים, אנחנו מקבלים מופעים ארוכים מאוד עם כמויות בלתי נסבלות של פירוטכניקה רועשת. במקום מופע עירוני אחד מרכזי אנחנו מקבלים סדרה של מופעים בשכונות וברובעים. במצב הזה ליל יום העצמאות באמת הופך ליום בלתי נסבל עבור הלומי הקרב, שאינם מוצאים מנוח ומרגוע לאורח זמן רב. אם נחזיר את המופעים לשפיות, נפחית את הפירוטכניקה למינון סביר ונקצר אותם לאורך שהיה מקובל בעבר, החגיגיות לא תיפגע והלומי הקרב יסבלו הרבה פחות. אין סיבה ללכת בשיטה של הכל או לא כלום. אפשר למצוא דרך ביניים סבירה, שתיתן מקום הן לשאיפת החגיגיות והן להתחשבות האנושית הראויה.
