האופנה החדשה שמתגלגלת כמו אבן במדרון, ומבקשת לבטל את מופעי הזיקוקים באירועי יום העצמאות, היא ייצוג מובהק לעידן שבו אנו חיים. לא. זו לא אשמתה של ממשלת בנט-לפיד, כשם שתופעות אחרות לא היו אשמת נתניהו ושות'. יש לנו נטייה לראות כל עניין בהקשרו הפוליטי הצר (וגם המר). אבל יש עניינים הגדולים ממידות הפוליטיקה הקטנה, ולמעשה גם הפוליטיקה או איך שהיא נראית, זה ייצוג או ביטוי לנוכחותו של תהליך עמוק יותר שאותו אנחנו חווים כבר שנים לא מעטות.
ביטול מופעי הזיקוקים זו אופנה. באזז חדש המאופיין בתהליך של שחיקת מסורת ארוכת שנים שהתבטאה בקיומו של אירוע קטן, אבל מתמשך וצריך להוסיף גם חינני, של מופעי העצמאות. תמיד זה היה כך. תמיד ציפו לזה. ולמעשה כילדים כולנו זוכרים שהאירוע הזה הוא אשר עמד במרכז הציפייה של היוצאים לבמות העצמאות. לא מופעי הרקדנים. לא הנאומים של ראשי העיר. לא פטישי הפלסטיק. הזיקוקים. שיא אירועי החגיגות שהגיעו באופן פרדוקסלי מיד עם תחילתן.
גם האירוע הזה, שייצג מסורת פרקטית קטנה, מתמוסס עכשיו כמו הרבה מסורות ועניינים אחרים שבעידן הפוסט-מודרני שלנו הופכים לחול שנשפך בין האצבעות. עוד דבר קטן שאפשר לשחוק, לסלק, לטשטש, להעלים. כי בעידן הנוכחי אין שום משמעות לקביעות בזמן, אין שום כבוד לעניינים מתמשכים ואין שום מאמץ להמשכיות. הכל רגעי, אופנתי, מגניב, נקודתי, משתנה, וכמובן עטוף בסוג של רציונליזציה ולוגיקה שלכאורה נראית ונשמעת טוב אבל במבט שני נראית, איך לומר, קצת מצוצה מהאצבע, או שמא נאמר אופנתית לא פחות מהמהלך לביטול הטקסט עצמו.
החדשות הרעות הן שהזיקוקים הם רק זיקוקים. אבל יש עוד עניינים, הנוגעים בסלעי הקיום שלנו כמדינה יהודית ציונית, שהם פחות טקסיים והרבה יותר מהותיים להבטחת ועיצוב המשמעות שלנו כקולקטיב לאומי יהודי היושב בציון. בין ביטול מופעי הזיקוקים ובין ביטול בחינות הבגרות במקצועות הרוח כמו ההיסטוריה, האזרחות וכמובן התנ"ך עובר קו אחד של גחמנות אופנתית החותרת לשינוי כערך ואגב כך שוחקת את מי שאנחנו או את מי שהיינו. זאת כאשר בתווך נמצאות אופנות אחרות שגם הן מקנות לנו אופי ודימוי קוסמופוליטי, מודרני ולכאורה מתקדם אבל מרוקנות אותנו מבפנים וממה הגדיר אותנו עד עתה. הכל נזיל היום, בר שינוי, יחסי, תזזיתי ונתון להגמשה ולפרשנות.
משכך, אין פלא שגם הפוליטיקה נראית כמו שהיא נראית – חסרת עקרונות ומעשה של טלאים על טלאים המעורר חוסר נוחות כללית ומייצר שאלות של לגיטימיות ציבורית. דומה כי גם הממלכתיות הישראלית הולכת בעקבותיה ובעקבות מופעי הזיקוקים מגיעות קריאות שכמותן לא היו בעבר, לנבחרי ציבור מכהנים שלא לקחת חלק בטקסים ובאירועי יום הזיכרון בשל טענות לחוסר לגיטימיות פוליטית. כך בדיוק נראית שחיקה ומחיקה עצמית. כך נראית קורוזיה ביסודות וכך בדיוק נראה תהליך של פירוק חומות שנבנו בעמל רב. חג עצמאות שמח ישראל.
