אם עולה חדש לישראל היה מבקש ללמוד על מצבה הנוכחי של המדינה מעמוד הפייסבוק של יו"ר הציונות הדתית, סיכוי סביר שהוא היה אורז את חפציו ובורח מכאן במטוס הראשון. הנה כמה ציטוטים מהשבועות האחרונים: ראש ממשלת ישראל משקר ומפלג בקצב שהוא נושם; הוא צועד בדרכם של רבין, פרס ושרון ומחלק את הארץ, משלים את תהליך אוסלו ומקים מדינה פלסטינית דה־פקטו. שר הביטחון אוחז בתפיסת שמאל קיצונית החותרת להקמת מדינת טרור ערבית בלב ארץ ישראל ואובדן דרך ערכי וציוני. השר לביטחון הפנים הוא חדל אישים שעסוק באלימות מתנחלים וביצירת סימטרייה מזעזעת בין "שני צדדים". על פי הפוסטים של ח"כ בצלאל סמוטריץ' מדינת ישראל כבר נמכרה למפלגת האחים המוסלמים, הנגב אבוד, ההתיישבות היהודית ביו"ש חווה "הרס שיטתי", הממשלה הרימה ידיים מול אלפי קורבנות הקורונה, הזהות היהודית של מדינת ישראל נפגעה אנושות, ולסיכום, במילים שלו: "כל יום שהממשלה הנוכחית קיימת מהווה סכנה למדינת ישראל". תודו שזה נשמע נהדר.
עכשיו נעשה תרגיל מחשבתי קטן. דמיינו לעצמכם שכל אירועי השנה האחרונה היו מתרחשים באותו אופן שקרו, רק שבראש ממשלת ישראל היה עומד בנימין נתניהו וליד שולחן הממשלה היה יושב בצלאל סמוטריץ'. הרי כל מה שקרה בשנה האחרונה קרה גם בזמן ממשלות נתניהו. היו אירועי טרור, היו אלפי מתים מקורונה, נעקרו מאחזים ביו"ש, הועברו מיליארדים לחברה הערבית, והייתה פשיעה בנגב. ובכל זאת, הפרשנות לאותם אירועים בדיוק הייתה שונה לחלוטין.
לפני פחות ממאה שנה, יהודים לא העזו לחלום על המציאות שלנו. אם בן־גוריון היה טס היום בשמי הנגב, הוא היה משפשף את עיניו בתדהמה
כדי שלא נתבלבל, כדאי לצאת מדי פעם מהרשתות החברתיות ולהסתכל במציאות עצמה. בשנה האחרונה לא נחתם שום הסכם חדש עם הרשות הפלסטינית, לא היה סבב אלימות משמעותי בגזרת עזה, לא נעקר שום חבל ארץ ואפילו לא יישוב, ולמרות כל צעקות הגעוואלד, גם הנגב לא נמכר לאיש. יתרה מכך, יש גם דברים טובים ויפים שלא קרו בשנים הקודמות וכן קרו בשנה האחרונה. הנה רשימה חלקית: אושרו יישובים חדשים בנגב, הוקצו מיליארד שקלים להכפלת ההתיישבות בגולן, אושרו יותר מ־3,000 יחידות דיור ביו"ש, עבר תקציב מדינה שאפשר למשרדי הממשלה לחזור לעבוד אחרי תקופת שיתוק ארוכה, שווקו יותר ממאה אלף יחידות דיור ברחבי הארץ, יש צמיחה של 16% ברבעון האחרון והאבטלה בשפל. מורגשת אכיפה משמעותית יותר של המשטרה בחברה הערבית, קוּדם צדק חלוקתי בין רשויות בנגב, נוספו שני מיליארד שקלים לבריאות, מעונות היום הועברו למשרד החינוך, ואושרה הקמת שני בתי חולים בצפון ובדרום.
אין ספק שהרכב הממשלה הנוכחית בעייתי מאוד. למרות כל הצהרותיו החיוביות והאמיצות של יו"ר רע"ם מחמוד עבאס, הישענות של ממשלה בישראל על קולות מפלגה שאינה ציונית היא לא מציאות בריאה וממש לא אידיאלית. לא נחזור ללעוס כאן את דילמת הבחירה בין שתי החלופות הגרועות – סבבי בחירות בלתי נגמרים או ממשלה שנשענת על רע"ם – מכיוון שבכל מקרה נראה שימיה של הממשלה ספורים, ואנחנו צפויים לחזור בקרוב לכאוס הפוליטי שחווינו עד לפני שנה.
בינתיים, במיוחד בשבוע הזה של יום העצמאות, כדאי להיזכר שהמציאות לא קשה כפי שהיא משתקפת מהפוסטים של מנהיגי האופוזיציה.
תשדירי הבחירות של פעם היו נפתחים בדרך כלל בתצלומי אוויר של מדינת ישראל. היו מראים לנו שם ממעוף הציפור את המחלפים החדשים, את השדות הירוקים, את הכינרת ומפלי הצפון, את קו החוף ואת נופי הנגב. נכון, כאשר מביטים מלמעלה לא רואים את האנשים ואת קשיי היומיום; מלמעלה לא רואים את הפערים החברתיים ולא את הפיגועים והאיומים הביטחוניים. מלמעלה אין בירוקרטיה, אין עימותים, והחיים יפים יותר. אי אפשר להביט כך תמיד על המציאות, אבל לפחות שבוע אחד בשנה מותר להתרומם ולהביט מלמעלה על כל מה שקורה פה. אילו אפשר היה, הייתי מטיס השבוע את כל תושבי המדינה בשמי הארץ, כדי לקבל קצת פרופורציות לפני שחוזרים לטוויטר. להסתכל מסביב על קיבוץ הגלויות המתמשך, על הפריחה, על החקלאות, על הבנייה הנרחבת ועל התשתיות המתחדשות, על הצבא ועל מערכות החינוך, על התעשייה המתקדמת ועל שלל היוזמות הישראליות.
לפני פחות ממאה שנה, יהודים לא העזו לחלום על המציאות שבה אנחנו חיים כיום. אם דוד בן־גוריון היה טס היום בשמי הנגב ורואה את באר־שבע, את האוניברסיטה, את פארק ההייטק, את הכבישים המהירים והרכבות, את עיר הבה"דים וקריית התקשוב, ואת הבנייה העצומה בכל ערי הנגב ויישוביו, הוא היה משפשף את עיניו בתדהמה.
לפחות בשבוע הזה של יום העצמאות מותר לנו להביט על הכול מלמעלה, ולראות את התמונה הגדולה והיפה שאנחנו חיים בתוכה. מדינת ישראל והחברה הישראלית חזקות יותר מכל הרכב של ממשלה.
אלו שפונו ואלו שלא
האירוע שהתקיים השבוע בישיבת נווה־דקלים באשדוד במלאת ארבעים שנה לנסיגה מסיני, היה גם סוג של פגישת מחזור של אלו שהיו שם בזמן אמת. אי אפשר היה להתעלם מההתרגשות במפגש בין אבי פרחן, ויטו ויצמן, הרבנים יעקב וישראל אריאל, העיתונאי צביקה אלוש, וכן, גם האלוף במילואים שפינה אותם, חיים ארז. הדוברים במהלך הערב הזכירו את הדמעה שמחה ארז בזמן פינוי ביתו של הרב ישראל אריאל, וארז עצמו הקריא את מכתב ההוקרה שקיבל מראש הממשלה בגין למחרת הפינוי ובו רשם בין השאר: "דמעות גבר, חייל ומפקד – אין קדושות מהן".
אלוש, שסיקר את כל תקופת הנסיגה בעבור ידיעות אחרונות, סיפר במהלך הערב גם אנקדוטה אקטואלית מעניינת שלא שיתף עד היום. במסגרת דיון שעסק בין השאר בפינוי יישובים יהודיים מול יישובים ערביים, סיפר אלוש שזמן קצר לפני עקירת גוש קטיף הוא השתתף בסיור של ראש הממשלה שרון בפזורה הבדואית בנגב. שרון נשאל מתי סוף סוף תוסדר הפזורה, וענה: תנו לי לסיים את פינוי גוש קטיף. מיד אחר כך יהיה לנו הרבה יותר קל ברמה הלאומית והבינלאומית לעשות הסדרה גם של החברה הבדואית בנגב. "החצי הראשון של שרון בוצע לצערי", אמר אלוש. "החצי השני, לצערי, לא בוצע עד היום".
