א. אחד הילדים שלי הביא מהגן ספרון בהוצאה חרדית עם הסיפור המפורסם על הלל הזקן שרצה ללמוד תורה, לא היה לו כסף לשלם לשומר בית המדרש והוא נקבר על הגג מתחת ערמת שלג כשניסה להקשיב לשיעור.
בניו של הלל מצוירים כמובן כמו ילדים טובים מאה שערים, אבל למי אכפת. מה שכן, את אשתי קצת הרגיז שנכתב שם המשפט: "הלל לא רצה ללכת לעבודה. הוא כל כך רצה ללכת ללמוד תורה, אבל לא הייתה לו ברירה, הוא היה צריך לעבוד כדי שיהיה לו כסף לקנות לילדים שלו אוכל". זה משפט שלא מופיע במקור, והמסר שלו שעבודה זה דבר מיותר ודיעבדי לא מצא חן בעיניה.
לי דווקא הפריע עניין אחר: כתוב שם ששמעיה ואבטליון הכינו להלל תה. אני לא היסטוריון קולינרי גדול, אבל למיטב ידיעתי התה הגיע לאזור שלנו יותר מאלף שנים אחרי תקופת הלל הזקן.
ב. כתבתי על כך ציוץ משועשע, רוב העוקבים צחקו אבל אחד מהם מיהר להתווכח איתי: ודאי שהלל לא רצה לעבוד, "בזעת אפך תאכל לחם" זו קללה, האידיאל הוא רק ללמוד תורה.
התחלתי להביא מקורות שתומכים בגישת התורה ועבודה ("כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" ועוד, אני מאמין שכל מדריך סמינריון בבני עקיבא יכול לשלוף לכם כמה מוצלחים), הבחור החרדי השיב במקורות משלו. כעבור רגע הגיע גולש חרדי נוסף שעודד את הראשון: "הכה את שיניו כפשוטו!" ואני התלבטתי אם להיעלב מההשוואה לבן הרשע, לדאוג מכך שמישהו קורא להכות את השיניים שלי ועוד מדגיש שזה כפשוטו, או להתעצבן משגיאת הכתיב. בסופו של דבר בחרתי לפרוש מהדיון, בהבנה שאף אחד מאיתנו לא עומד לשכנע את השני.
ג. קצת לפני פסח חבר שלי אמר שהוא גילה משהו מעניין – "נכון השאלה הידועה מה פתאום כל חכמי ישראל מתאספים יחד בליל הסדר, ומה רבי אליעזר שגר בלוד עושה בבני ברק?"
אמרתי שהשאלה הידועה לא הייתה ידועה לי, אבל אם הוא אומר.
החבר לא נתן לי לקלקל את ההתלהבות שלו והמשיך: יש תירוץ ידוע, שהם נאספו בחסות ליל הסדר כדי לתכנן את המרד ברומאים (כאן זה כבר נשמע לי טיפה אבל ממש טיפה מוכר), ולאחרונה גיליתי שאצל חרדים אומרים תירוץ אחר לגמרי – שהם יצאו לכמה שנים של לימוד תורה בלי לחזור הביתה, ולכן סעדו יחד.
אודה ששני התירוצים נשמעו לי כמו השערות שנועדו בעיקר להחדיר לשומע את ההשקפה (או ה"השקופע") הנכונה. אבל זה הזכיר לי משהו שכתב הרב חיים נבון במגזין מוצש בחנוכה האחרון: "פעם חבר חרדי אמר לי, בדרך אגב: 'נו, זה כמו בדרשה על שמן זית זך, ששומעים כל הזמן בחנוכה'. אמרתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר; לא שמעתי מעולם את הדרשה הזו. הוא היה מופתע מאוד, ואמר לי: 'אצלנו, החרדים, בכל חנוכה מסבירים איך השמן במקדש היה צריך להיות זך וטהור, בלי טיפה אחת ממקור חיצוני, וכמוהו גם החינוך והתורה שלנו, שצריכים להיות זכים, טהורים ומבודדים'. אמרתי לו שזה מעניין, כי אצלנו הסרוגים שומעים בחנוכה דווקא דרשה הפוכה, על מעט מן האור שדוחה הרבה מן החושך: לא צריך לפחד מערבובים, כי לתורה יש כוח לגבור על כל דבר אחר".
ד. הדיונים האלה לא עומדים להיגמר, מהסיבה הפשוטה שיש כל כך הרבה מקורות ביהדות, ואפשר להוכיח מהם לכאן ולכאן. אפשר אפילו לומר בזהירות שהיו מחלוקות בין חכמינו: חלקם תמכו בגישת תורה ועבודה, ואחרים הדגישו את התורה בטהרתה; חלקם קראו להתנתק מהמציאות וחלקם קראו לתקן אותה. מחלוקות, אתם יודעים. שמענו על הקונספט הזה ביהדות.
אבל איכשהו נדמה לי שהמחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לבין החרדי נוגעת עמוק בציפור הנפש של כל אחד מהצדדים. כל כך עמוק עד שאנחנו לפעמים מתקשים להכיל את העובדה שיש מחלוקת, ומעדיפים להתייחס אליה כמה שפחות. בחינוך הדתי-לאומי של ימינו לכל היותר מדברים מעט על החרדים, אולי מסבירים על קצה המזלג את השקפת העולם שלהם כדי שנבין איפה אנחנו חלוקים עליהם, אבל לא שומעים אותם. בציבור החרדי אני מניח שהמצב אפילו חריף יותר.
דוגמה אחרת היא הסידורים – בכל סידור כתובות מדי פעם הנחיות בסגנון "במקצת קהילות נוהגים לומר" או "לדלג", אבל לא זכור לי שראיתי סידור שכתוב בו לפני הלל שיש קהילות שנוהגות לומר הלל שלם ביום העצמאות ויום ירושלים, או סידור המסייג ש"בחלק מהקהילות נוהגים להוסיף תפילה לשלום המדינה". בחלק מהסידורים החלקים האלה מופיעים ללא אזכור של המחלוקת, ובאחרים הם מושמטים לגמרי.
ואולי דווקא ימי הזיכרון והעצמאות, שמציפים מדי פעם את הוויכוחים שבין הציבור החרדי לשאר הציבור בישראל בכלל ובינו לבין הציבור הציוני-דתי בפרט, הם הזדמנות טובה לומר שהגיע הזמן להכניס את המחלוקת הזו לפרופורציה. כולנו משתדלים לעשות רצון אבינו שבשמים, כולנו חושבים שהדרך שבה בחרנו היא הנכונה יותר, ואנחנו בסדר גמור עם האחים שלנו שהולכים בדרך קצת אחרת. יש אשכנזים וספרדים, יש חסידים וליטאים, יש גושניקים וקווניקים, ויש גם ציונים וחרדים. רוב הישראלים עומדים בצפירה, יש כמה שנוהגים שלא לעמוד. יש מי שחוגג את מה שהוא תופס כראשית צמיחת גאולתנו, יש מי שאדיש אליה וחושב שהיא בסך הכול סוג אחר של גלות. כל קהילה והמנהג שלה, לא צריך להתווכח, ואם ממש רוצים כדאי לפחות לזכור שאנחנו עושים את זה בעיקר בשביל ההנאה.
יום עצמאות שמח.
