ברשתות החברתיות סערו בימים האחרונים הרוחות סביב האפשרות כי ישראל תפגע באופן ישיר במנהיג חמאס ברצועת עזה, יחיא סינוואר, והתרבו הקולות לחסל אותו. כזכור, רק בשבת שעברה נשא סינוואר נאום שבו קרא לפלסטינים להשתמש בגרזינים או בסכינים ולפגוע ביהודים, כפי שאכן קרה בפיגוע הרצחני באלעד ביום חמישי.
אז אחרי סוף השבוע שבו השיח סביב חיסול אפשרי של סינוואר התעצם, גורמים מדיניים וביטחוניים מתחילים לצנן את האווירה, ומבהירים כי חיסול סינוואר איננו אופציה. לעומת זאת, בצה"ל יש לא מעט בכירים שטוענים כי אם סינוואר ייכנס בין הכוונות אין סיבה שלא ילחצו על ההדק, אבל ההבנה אצל כולם היא שאחרי סוף השבוע הדבר שברור שיקרה הוא שמנהיג חמאס ברצועה יעבור דירה לרחוב שבו מתגורר סגנו מוחמד דף, רחוב ללא כתובת, אשר במערכת הביטחון לא באמת יודעת איפה הוא. מוחמד דף, רמטכ"ל חמאס, אותו חתול בעל 9 נשמות שישראל ניסתה בעבר לחסל כמה פעמים ובמקרה הטוב הצליחה רק לפצוע.
גם דף וגם סינוואר אינם מוגנים והם ברי מוות, אבל לכולם ברור שבקואליציה ובהרכבה הנוכחי אף אחד לא יכריז כי ישראל נערכת לחסל אותו. הנקודה החיובית שאפשר לקחת מתוך השיח סביב החיסול, היא ההבנה והמסקנה המתבקשת שאליה הגיעו רבים בישראל בעקבות הפיגוע האחרון – הצד השני לא מעוניין בשום שיח מול ישראל, וכל מי שתלה תקוות בהליך של הסדרה צריך להבין שאין בה כלום ושום דבר. שקט מרצועת עזה הוא אינטרס של סינוואר וחמאס, ואיננו קשור לשום מהלך שישראל מבצעת.
האיום של חמאס מגיע לא רק מעזה
כעת נשאלת השאלה איך ישראל מתמודדת מול הטרור שיוצא מעזה ומתחילה להעניש את חמאס, ולא מגיבה רק כאשר רקטות מתעופפות באוויר. ההבנה היא שברגע שהקבינט המדיני-ביטחוני יתכנס תעלה שאלת הבידול, האם צריך להמשיך בקו שבו מתנהלים מול חמאס-עזה – כלומר הפלגים שיורים רקטות מהרצועה בלבד, ומגיבים אך ורק מולם, או שמחברים את חמאס-עזה שמסית, מעודד טרור וממן תאים מחוץ לעזה – כמו ביו"ש ובלבנון. ברגע שתתקבל החלטה בנושא, בישראל לא יוכלו עוד להפריד בין התנהלות חמאס בלבנון למשל, אותם "פלגים פלסטינים" ששיגרו את הרקטה לקיבוץ מצובה לפני מספר שבועות. רקטה שבישראל הגיבו אליה בירי פגזים ללבנון לשטחים פתוחים ולא בתקיפה ברצועת עזה, שממנה יצאו ההוראה, המימון והאור הירוק, אשר נועדו לאותת לישראל שהמילה האחרונה נאמרת בעזה, מהלך שהביך מאוד את ישראל. גם ביהודה ושומרון חמאס-עזה עושה כבשלו, בעיקר בצפון השומרון משם יוצאים פיגועים שחמאס מיד מאמץ לחיקו. כזכור, בפיגוע באריאל בשבת שעברה, שבו נרצח ויאצ'סלב גולב, חמאס לקח אחריות רשמית כאילו הוא זה ששלח את המפגעים והוציא את הפיגוע לדרך. גם על זה ישראל לא הגיבה.
הדילמה הגדולה בהתמודדות עם גל הטרור היא סביב שאלת התגובה. עד כה ישראל פועלת בעיקר בכלים הרגילים, סגר והארכה שלו (עד מחר, יום שני, נכון לרגע כתיבת שורות אלו), מדיניות ההכלה בהר הבית, אפס נפגעים בלי תרחיש של הרוגים, וכמובן חוסר התגובה מול עזה. האם הממשלה, שחוזרת לכנסת בימים הקרובים ותעמוד בפני אתגרים פוליטיים מורכבים במיוחד, תבטל, למשל, את הגדלת מכסת הפועלים הפלסטינים מעזה? כזכור לאחרונה גדל המספר ל-12 אלף אישורי עבודה, והממשלה אישרה 8,000 נוספים, האם המספרים אכן יעלו לכיוון ה-20 אלף? כל הנושאים הללו יערמו על פתחה של הממשלה והכנסת בתקופה הקרובה.
