כנס הקיץ של הכנסת יפתח מחר (ב') ועם פתיחתו צפויה להתפוצץ בועת האשליות שבתוכה התנהלה קואליציית בנט-לפיד ב-33 הימים שחלפו מאז פרישת יו"ר הקואליציה עידית סילמן. בעוד חלק מהסיעות עדיין מתנהלות כאילו לא אירע דבר, לפחות בסיעה אחת, רע"מ, כבר הפנימו את המצב החדש והתחילו לחתוך הפסדים. ואם בהנהלת הקואליציה היה מי שקיווה שחזרת הכנסת לעבודה סדירה תחזיר אוטומטית את רע"מ לקואליציה, מתברר שהעניינים במציאות סבוכים יותר.
רע"מ לא מוותרת על הדרישות שלה, ובטח שלא מתכוונת לאפשר לאגף הימני בקואליציה לעשות ככל העולה על רוחו. אכן, מנסור עבאס הצטרף לקואליציה במטרה לקדם סוגיות אזרחיות, אך זה לא אומר שלמפלגה אין עמדות מדיניות. בוחרי רע"מ אינם מוטרדים מהנעשה בהר הבית פחות ממצביעי הרשימה המשותפת, למעשה בדיוק להיפך.
לא היה צריך לקרוא את הפוסט של מנסור עבאס בפייסבוק אמש כדי להבין שרע"מ איננה מפלגה ערבית מסוג אחר, אך לאחר הפוסט הזה המציאות צריכה להיות ברורה גם למתקשים בהבנת הנקרא. הביטוי "הפתרון הסופי" שבו השתמש עבאס הוא לא הסיפור. יתכן שבחירת המילים שלו הייתה לא מוצלחת, אך צריך לקחת בחשבון שבערבית אין לצירוף המילים הזה את אותו מטען כבד שהוא נושא בשפה העברית. מה שכן ברור הוא שעבאס מחויב לחלוטין לאינטרסים הפלסטיניים ביו"ש, ולאינטרסים הירדניים בהר הבית, ואלו הם שינחו את התנהלותו הפוליטית בשבועות הקרובים.
אכן, יתכן שמנסור עבאס האיש היה מעוניין לסיים מזמן את המשבר הקואליציוני, אך רע"מ אינה יש עתיד. עבאס הוא אמנם יו"ר המפלגה, אך ממש לא שליט יחיד. לא הוא בחר את הרשימה ולא הוא יקבע כיצד החברים יצביעו. בעוד הוא אישית מושקע עד צוואר בפרויקט הקואליציוני, לחברים אחרים ברשימה יש סדר יום שונה.
העובדה שמדובר בקואליציה נטולת רוב יציב הופכת את החזרת רע"מ לחברות מלאה בקואליציה למשימה כמעט בלתי אפשרית. בנט ולפיד יכולים אמנם לנסות להבטיח למנסור עבאס וחבריו הרים וגבעות, אך גם הוא ובמיוחד החברים כבר מבינים שאלו יהיו צ'קים ללא כיסוי. קואליציה ללא רוב יציב יכולה להבטיח הרבה אך מקיימת מאוד מעט. וכל זאת עוד לפני שאמרנו מילה על האגף הימני בימינה, ע"ע ניר אורבך, שגם הוא מבין את מצב הקואליציה היטב ומגיב בהתאם. גם קואליציה יציבה ומתפקדת לא הייתה יכולה לרצות בו זמנית באופן מלא את חברי רע"מ וחברי ימינה.
אלא שבקואליציה יציבה, הצעדים הניתנים להשגה היו מחפים על אלו שלא. אך בקואליציה רעועה, כולם חייבים להקצין עמדות מאחר שהבחירות נושפות בעורפם. אם ניר אורבך עוד מקווה למצוא לו מקום בחיקו החמים של הימין הציוני דתי בבחירות הבאות, הוא לא יכול להרשות לעצמו לאפשר לקואליציה לתת לרע"מ את מבוקשה, ולהיפך.
מבחן ראשון מחכה לקואליציה כבר ביום רביעי, בהצבעה בקריאה טרומית על פיזור הכנסת. לכאורה מדובר במהלך הצהרתי בלבד, אך בפועל הוא עשוי להיות הטריגר שיגמור את הסיפור. אולם, גם אם הקואליציה תשרוד השבוע, היא לא תחזיק לאורך זמן. שבוע או שבועיים, חודש או חודשיים, והבחירות הבאות תעמודנה בפתח. ולכן, השאלה היותר חשובה כעת היא לא האם הקואליציה תיפול אלא כיצד, וממילא מי מבין שני ראשי הממשלה, בנט או לפיד, יעמוד בראש ממשלת המעבר.
