הסרט "קרב חייו" של איילה חסון על גל הירש היה מתסכל, אבל כנראה לא ממש הפתיע אף צופה מימין. האמון במערכות המשפט ואכיפת החוק נמצא כאן בשפל תמידי, והגילוי שלכאורה נתפר תיק למפכ"ל מיועד ולא נוח לא הפיל אף אחד מהכיסא.
מהעבר השני, אני תוהה אם התחקיר הזה שינה אפילו את דעתו של אדם אחד שעד היום נתן אמון בפרקליטות ובמשטרה, והיום מאמין שנערך פה סיכול מכוון. החולשה הגדולה של התחקיר היא הצגת צד אחד בלבד, הצד של הירש. הוא, משפחתו וקרוביו מרואיינים ומסבירים בהרחבה ובצורה משכנעת את נקודת מבטם, בזמן שאת הצד השני מייצג המפכ"ל לשעבר אסף חפץ במשפט וחצי, ושי ניצן במשפט מהארכיון. כשאתה לא מנסה להציג את שני הצדדים בפני הצופה ולתת לו לנסות להכריע בעצמו, אתה נותן לו לתהות אם אין בכל זאת הסברים טובים לשאלות הקשות שהעלה התחקיר.
שאלה אחת גדולה מרחפת מעל הכתבה: לפי החומרים שמביאה חסון, רגע אחרי שהשר לביטחון הפנים דאז גלעד ארדן הודיע שהירש הוא המפכ"ל הבא, היועמ"ש פתח בחקירות שהתגלו כחסרות ביסוס, וראש אגף חקירות התחיל לחפש חומרים מפלילים על הירש. במקביל התכנס בבהילות פורום המפכ"לים לשעבר והוציא הודעות לתקשורת בגנות המינוי.
בימים שבין פרסום התחקיר לבין צפייתי בו, קיבלתי מהרשתות את הרושם שהמערכת לא רצתה את הירש מסיבה כלשהי שקשורה לתיקי נתניהו. אבל כשצפיתי הבנתי שאין שום קשר (מעבר לזה שעושים תומכי נתניהו, בסגנון "כמו שהפילו את הירש מנסים להפיל את נתניהו"), ולכן נשאלת השאלה: מה בעצם האינטרס של כל אותם גורמים במשטרה ובפרקליטות לצאת למערכה על גבול הפלילית נגד אדם נקי כפיים? מילא הניצבים ששירתו באותו זמן במשטרה, ששואפים לקבל את התפקיד הזה בעצמם (הכתבה גם מספרת שלאחד מהם נאמר במפורש שנסללה דרכו לתפקיד הרם), אבל אם מפכ"לים לשעבר התגייסו לטרפד את המינוי, לכאורה מתבקש להאמין להם שכל שעומד לנגד עיניהם הוא טובת המשטרה, לא?
לפתוח את הראש
עד לפני שנה הייתי עוצר בנקודה הזו. מניח שהשיקולים באמת ענייניים, ושתאוריית הקונספירציה של הירש וחסון בלתי סבירה. אבל אז ראיתי את הסדרה 'מנאייכ' של רועי עידן.
מה עניין סדרה בדיונית לכתבת תחקיר דוקומנטרית? ראשית כול, מנאייכ אמנם בדיונית אבל מבוססת בבירור על סיפור אמיתי – בדומה למעשהו של אורי אבנרי, שחשף את "עסק הביש" שהוטל עליו צו איסור פרסום מוחלט, כשפרסם סיפור בדיוני על פרשיית ריגול זהה שמתנהלת בין טורקיה ליוון, כך גם העלילה של מנאייכ מבוססת על פרשת האחים פריניאן ופרשת רות דוד, כפי שמתארת ויקיפדיה בהרחבה.
אבל פה דווקא נזכרתי דווקא בפרטים הקטנים יותר בעלילה: רועי עידן הצליח להסביר היטב לצופה תמים כמוני למה קצין בכיר לשעבר ירצה לעזור כמיטב יכולתו לקצין בכיר בהווה. אני כמובן לא יודע על שום מקרה ספציפי, אבל יכול לשלוף מהשרוול המון אפשרויות: אולי יש תיקים ששניהם טייחו יחד, ואם ייכנס מפכ"ל חדש מחוץ למערכת הוא יפתח אותם מחדש. יכול להיות שאחד מהם מחזיק במידע לא נעים על השני. יד שרחצת היום יכולה לסגור בשבילך דיל פוליטי או עסקי מחר. ובכלל, חבר במשטרה זה תמיד טוב; אם יום אחד יעצרו את הבן שלך על מהירות מופרזת, ייטפלו לאחיין שלך על סגירת מרפסת או שהחתן שלך יסתבך באיזה אירוע עם מח"ש – יסתבר שהחבר שלך שהתמנה למפכ"ל, וגם אם לא התמנה לפחות זוכר לך טובה מהמאמץ שלך בשבילו, הוא נכס רב חשיבות.
כאמור, אני יכול רק להמציא סיפורים ללא מקור ותיאוריות חסרות ביסוס, אבל זה העניין: לפני שצפיתי בסדרה לא הייתי מעלה אף אחד מהם על דעתי. ולכן אני צריך להחזיק טובה גדולה לרועי עידן שפתח את הראש שלי לכיווני חשיבה חדשים, עזר לי להבין קצת יותר טוב איך מפות אינטרסים עשויות להיראות, והזכיר לכולנו שגם אדם שאומר טיעונים מאוד משכנעים הוא ככלות הכול גורם במערכת – שהדבר הראשון שעומד לנגד עיניה הוא לשמור על עצמה.
ארץ מאוזנת
פתחנו בכתבת תחקיר של ערוץ 13, המשכנו בסדרת דרמה של התאגיד, נסיים בהערה קטנה על תוכנית הסאטירה של ערוץ 12 – "ארץ נהדרת" ששידרה את פרק סיום עונה 19 במוצאי שבת.
לאורך כל שנות נתניהו נטען שוב ושוב שהתוכנית מוטה לחלוטין, ואנשי "ארץ" השיבו להן תשובה קבועה: תפקידה של הסאטירה הוא לבקר את השלטון, ומה לעשות שכרגע הימין מנהל את העניינים. אם השמאל יהיה בשלטון, נבקר גם אותו.
אני מודה שכשהתחילה העונה החדשה לא האמנתי שהתוכנית תקיים את ההבטחה ותשלח חיצים אמיתיים שמאלה. אבל מפרק לפרק הוכיחה יוצרי התוכנית שהם התכוונו לכל מילה. נכון, לא הייתה סימטריה מוחלטת אל מול הימים שהליכוד שלט בממשלה: "ארץ" הקפידה בעונה האחרונה לרדת על האופוזיציה הרבה יותר מאשר בעונות הקודמות, וגם בחיקויים של אנשי הקואליציה ניתן משקל רב לחלקים הימניים שבה: בנט, שקד, יפעת שאשא-ביטון ואפילו ניר אורבך ואביר קארה.
ועדיין, הדמויות של יאיר לפיד, מירב מיכאלי, עמר בר לב וניצן הורביץ חזרו שוב ושוב, והביקורת עליהם הייתה חדה ועניינית. אפילו מערכת המשפט ספגה ביקורת, וזה עניין כמעט חסר תקדים. כצופה ותיק וחובב גדול של "ארץ", זו הייתה העונה הראשונה שהרגשתי שהיא מאוזנת. ויחד עם המערכונים שלא קשורים לאקטואליה (בראשם בועת ההייטק ופרשיית הרצח בריקודי עם), זו הייתה אחת העונות הטובות של התוכנית.
אין לדעת מי יעמוד בראשות הקואליציה, אם בכלל, כשהעונה העשרים תתחיל בחורף הבא, אבל נקווה שגם אם זה יהיה הליכוד, מולי שגב ואנשיו ישכילו לשמור על האיזון שנוצר בעונה האחרונה. ועד אז, אל תשכחו שיש לנו ארץ נהדרת.
