ההילולה השנה במירון מגיעה אחרי שנת אבל בעקבות האסון המחריד בהילולת רבי שמעון בר יוחאי בליל ל"ג בעומר, י"ח באייר התשפ"א, בו נספו 45 גברים וילדים ונפצעו 145 נוספים. מדובר באחד מהאסונות החמורים ביותר שידעה מדינת ישראל מיום הקמתה, ולכן אין להתפלא שאת פני ההילולה השנה מקדמים חששות רבים. ובכל זאת, גם השנה יפקדו רבים את ההר וישמחו בהילולה.
היכולת של הציבור להתאבל על האבדות, לקום מאבל זה ולשמוח מחדש הם ההתגלמות של מושג החוסן. בספרות המקצועית מתואר "חוסן" כיכולת של קבוצת אנשים או קהילה להתגמש אל מול כוח חיצוני הפוגע בה מבלי להישבר, ולאחר מכן לשוב לאיתנה במהירות. על אף הקונוטציות של חוזקה המגולמות במילה "חוסן", דווקא המילה גמישות מתארת אותו טוב יותר – היכולת להכיל את נזקיו של הפגע הרע מבלי שיביא לפרימה של המרקם החברתי.
לא בכדי נחשב הציבור החרדי בישראל לציבור בעל רמת חוסן גבוהה במיוחד. מפעלים של גמילות חסדים הפועלים בשגרה, ערבות הדדית וחינוך לחשיבות הסיוע ההדדי הם הגידים המבטיחים את הגמישות הדרושה לחוסן. יש למגזר הכללי בישראל לא מעט ללמוד מהמנגנון הקהילתי המתקיים במגזר החרדי בכל הנוגע לפיתוח וטיפוח של מרכיבי חוסן להתמודדות בשעת משבר וחירום.
ומנגד, כשמתרגש עלינו משבר, רבים וטובים נרתמים לסייע גם במגזרים אחרים. כך היה גם לפני שנה. תושבים המתגוררים בסמוך למירון הציעו מזון ושתייה למבקרי האתר הקדוש שנתקעו על ההר בשוך המהלומה, המונים פתחו את בתיהם והציעו לארח משפחות בשבת, רבים ברחבי ישראל הגיעו לתרום דם כדי להציל את חייהם של הפצועים ועוד. גילויי אכפתיות כאלה ואחרים הם המבטיחים את עמידתה של החברה הישראלית בפני משברים עתידיים. הווה אומר – רעות שמתרגשות עלינו בהחלט משפיעות עלינו ומאיימות לשבור אותנו, אבל ככל שנהיה גמישים יותר אל מולן, כך נוכל להן.
נדבכים רבים במחקר שאנו מקדמים בחוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב מלמדים על חשיבותו של החוסן הישראלי להתמודדות עם מצבים אלה. הם מלמדים אותנו שהשסעים הקיימים בקרבנו, הדתי, הפוליטי, העדתי, הלאומי ואחרים, מכרסמים ביכולת ההתגמשות שלנו מול משברים. במהלך מגפת הקורונה, למשל, מצאנו עדויות לכך שמעבר לחשש הבריאותי והכלכלי, עיקר החשש של הישראלים נסב סביב אי היציבות הפוליטית. חששות אלה תרמו להפחתת תחושת החוסן של הציבור, כפי שבא לידי ביטוי במהלך המשבר לא אחת. מגזרים שוסעו אלה באלה, תופעות שוליים הובלטו ביתר והובילו לכרסום זוחל של הערבות ההדדית בינינו. יש לכך מחיר, משום שחוסן הוא משאב מתכלה.
אין שאלה של האם יקרה פה עוד אסון, אלא מתי. לצערנו, זה טבעם של מצבי חירום ואסון – הם אינם מבקשים רשות להופיע ואינם מתאמים את מועד הופעתם. תפקידה של חברה וקהילה להבטיח את שלומם וביטחונם של פרטיה דרך קיום מנגנונים של ערבות הדדית וסיוע כבר בזמן שגרה. זהו החוסן שלנו בחירום. ואם לקורבנות האסון במירון יכולה להיות צוואה חברתית, תהיה זו זו: "כל ישראל ערבים זה לזה". הן במובן של ערבות בינינו לחטא של שנאת חינם המכרסמת בחוסן החברתי שלנו, והן במובן המודרני של ערבות הדדית של כל איש לשלומו וביטחונו של רעהו.
הכותב הוא חבר סגל בחוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב ומנהל המרכז הלאומי לחקר טראומה ורפואה דחופה במכון גרטנר
