אם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות, בסיקור המזרח התיכון ופעולות צה"ל באזור, היא הקביעה ש"במזרח התיכון זה לא באמת משנה מה עשית, מה שקובע זה מה מייחסים לך". עוד לא נקבע מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה, כתבת המסקרת עבור רשת אל ג'זירה את האירועים הביטחוניים ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים, וכנגד צה"ל כבר הוגש כתב אישום בינלאומי. לא רק הרשת הערבית פתחה במתקפה חסרת רסן, גם קטאר, המממנת העיקרית של הרשת, החליטה מיד כי ישראל היא האחראית למותה של העיתונאית. תוסיפו לזה כמות עצומה של סרטונים מזעזעים מהשטח המבזים את גופתה של אבו עקאלה, ואם חסר לכם משהו קטן בצד – אל תשכחו לחבר את ההאשמות הברורות של הפוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה כאן בישראל.
אני לא יודע איזה כדור הרג את העיתונאית, ואם יתברר כי הכדור שפגע בה הוא ישראלי אין ספק שצריך לתחקר את האירוע ולהתמודד עימו, אבל אם להודות על האמת – הסיכוי שיתברר באופן ודאי מי ירה ופגע הוא קלוש, שכן הגופה כבר עברה "טיפול" בשטח במטרה למנוע הגעה לחקר האמת.
ישראל וצה"ל מואשמים היום בהרג העיתונאית, והסיכוי שישראל תשנה את התוצאה קלוש מאוד. זהו קרב חסר סיכוי וטוב עושים בצה"ל שלא ממהרים לקחת אחריות על מותה, אבל כן ממהרים לקחת אחריות על החקירה. האירוע הזה מתדלק את ההסתה ברשתות החברתיות שגם ככה נמצאת בלהבות גבוהות, זה לא שהטרוריסטים צריכים צידוק או תירוץ לצאת לפגע, אבל אירוע מהסוג הזה יכול חלילה להביא עלינו פיגוע נוסף, ושוב להחזיר את גל הטרור שמדינת ישראל לא מצליחה לעצור.
האירוע הבוקר הוא לא רק כזה שמערכת הביטחון צריכה להיערך אליו, אלא גם המערכת הפוליטית. ההחלטה של רע"מ לבטל את מסיבת העיתונאים כדי לא לעמוד מול שאלות קשות, כשמצד אחד הם רוצים להישאר בתמונת הקואליציה, ומצד שני לא יכולים שלא להיות חלק מהאשמת ישראל כמו חבריהם מהרשימה המשותפת, מרצ וכמובן אבו מאזן, שמיהר הבוקר לא רק להכריע את תוצאות החקירה, אלא גם לקבוע כי ישראל רוצחת עיתונאים כחלק מאסטרטגיה של מחיקת האמת.
האירוע הזה, שטומן בחובו השלכות פוליטיות רבות משקל, מדגיש היטב ובאופן הכי ברור עד כה שרע"מ ומועצת השורא הפכו לא רק לחברי הקואליציה, אלא לאצבע המכריעה גם בהיבטים ביטחוניים.
