המשורר חיים גורי נהג לספר על ביקור מתסכל שחווה בבית ספר תיכון בתל-אביב. הוא הקריא לתלמידים את השיר הנפלא של רחל "מנגד" ובו המילים: "בכל ציפיה יש עצב נבו". אז שאל את התלמידים מה משמעותו כאן של האזכור "נבו". אף אחד מתוך התלמידים לא ידע להשיב. גורי החליט לעזוב את המקום מתוך תחושה שאין טעם בהמשך השיחה. בהיותו קרוב ליציאה קרא אחריו אחד התלמידים: משה היה בסוף ימיו על הר נבו. בזכות קריאה זאת נשאר גורי להמשך השיעור.
המאבק על מדעי הרוח אינו יכול להצטמצם בויכוח הנוכחי בנושא בחינות הבגרות. כדרכנו אנו נוטים לנסות ולמזער שאלות נוקבות וחשובות לתוך ויכוח מקומי ומוגבל. בוודאי שהעובדה שרק מדעי הרוח יתנהלו ללא בחינות בגרות אינה מוסיפה למעמדם. בוודאי שהתקווה לביצוע עבודות מקיפות ורציניות בתחום, נראית לא מבוססת די צורכה. אך לא בכך מסתכם העניין.
כדי לשמר ולהעמיק את הידע בתנ"ך, ספרות והיסטוריה יש לבצע מהלך עמוק וכולל של תיקון. ההשפעה של הבורות בתחומים אלה על הנעשה בחברה הישראלית היא דרמטית והניסיון לכווץ את הנושא החיוני לויכוח על התרומה של עבודה עצמית מול המגרעות של בחינה היא החמצה גדולה. ישנם טקסטים מכוננים שלנו שראוי ביותר לדעת בעל-פה. ישנם פרקים בתנ"ך שחייבים להיות משוננים. ישנם לפחות עשרות שירים בשירה העברית שכל תלמיד ותלמידה צריכים להכיר. כך גם בפרקי היסטוריה הנוגעים לתולדות עם ישראל לדורותיו ולקורות העמים. רוב החומרים האלה יוחמצו ויוזנחו במסגרת העבודות המסויימות שהתלמידים יקבלו על עצמם.
נתאר לעצמנו עבודת גמר בספרות שנושאה: דמות האב אצל יהודה עמיחי. במקרה הטוב נזכה לקבל מהמורה המלווה ומהתלמיד תוצר מרשים שאינו רק סיכומים של החומר המצוי ברשתות. המורה והתלמיד יחושו שביעות רצון וסיפוק מכך שהצליחו לגבש עבודה מכובדת על קטע מסויים אצל משורר חשוב. ועם זאת האם אותו תלמיד ידע לגשת לשירת ביאליק ולשירת אלתרמן? האם אותו תלמיד ידע לקרוא רומן ולהתייחס לשאלות האנושיות והמוסריות המתעוררות בו?
המהלך החיוני הוא אפוא לא רק לצורך השגת ידע מינימלי, אלא אף לצורך יכולת הבעה סבירה של בוגרי בתי הספר. כמו כן החשיבה האנושית עצמה נפגמת כאשר הידע הנלמד הוא כה מוגבל. הצורך הוא בהכשרה שונה ורצופה של המורים והמורות , ושל הדרכתם הנמשכת על ידי מומחים מתאימים. הצורך הוא במפגשים קבועים ונרחבים של תלמידי התיכון עם סופרים ומשוררים. ההכרח הוא בשימוש נרחב של חוקרים ומלומדים מהאוניברסיטאות שילמדו לפחות פעם בשבוע מדעי הרוח במסגרת בתי הספר התיכוניים. התנ"ך ראוי וחייב ללוות את חיינו הציבוריים והתרבותיים. הספרות העברית צריכה להיות מצוטטת בקביעות בדיונים של מוסדות המדינה.
מסלולי התגבור וההצטיינות לתלמידים צריכים לחול לא רק על מתמטיקה ומחשבים אלא גם על מדעי הרוח. הפוליטיקאים שלנו ראויים לקבל הדרכות שוטפות בעברית תקנית. חיים גורי נהג לומר שבשיר המוזכר של רחל יש שתי שורות הזכאיות לפרס נובל לשורות שיר : " איש ונבו לו על ארץ רבה". אכן לכל אחד מעימנו על פי נטייתו ויכולתו יש את חווית נבו, כמובן בכל ההבדלים הרלבנטיים. הגיע הזמן להיכנס לארץ התרבות העברית כמשימה לאומית ראשית ולא בשער קטן של וכחנות פוליטית.
