לא צריך לחכות הרבה. שמונה דקות בלבד מתחילת הפרק הראשון של "ירושלים", סדרת המשטרה החדשה של "הוט", נחשפת אשמתם הידועה והקבועה של מבעירי ירושלים והאזור הידועים והמוכרים – היהודים כמובן.
קשיש ערבי נופל יחד עם האסלה בביתו למעמקי האדמה, ומי שמתגלה באחת החקירות המהירות ביותר שנראו על המסך אי פעם כחופר הפושע הוא אפי, מנהל ישיבה מתנחל שקנה בית ערבי בעיר העתיקה והסב אותה לישיבה. במקום ישיבה הוא מפעיל במקום מפעל חפירה פיראטי שמטרתו לחשוף את העבר היהודי של המקום.
לכאורה, מתבקש לכתוב ולהפיק סדרת משטרה על אזור העיר העתיקה בירושלים. כמות האמוציות, הרגשות הדתיים, סבך האינטרסים והפוליטיקה שמשתוללת תמיד מעל הם כר פורה ליצירת אינספור עלילות. ואכן, כבר בפרק הראשון תסריטאי ירושלים מבטיח הרבה.
יש ענייני סמים, פוליטיקה מלוכלכת, עסקאות נדל"ן מפוקפקות שמעורב בהן הרבה כסף, אינטריגות אישיות בלי סוף וכמובן יהודים מול ערבים, יהודים מול יהודים וערבים מול ערבים. אלא שבסיום הפרק משתלטת תחושה של אדישות. איכשהו, כל המרכיבים האלה שהיו אמורים ליצור משהו מרתק, הופכים לסבך בלתי נגיש וחמור מכך, לא מספיק מעניין.
אולי זה קשור לדיאלוגים המלאכותיים והמאולצים ששזורים בפרק ונראה כאילו השחקנים ממש מתאמצים לומר אותם בלי לפרוץ בצחוק על רקע חקיינות הוליוודית. אולי זה חוסר שימת הלב לפרטים הקטנים, למשל: בשיחה של נציג ראש הממשלה עם מנהיגי הנוצרים בעיר הוא מדבר על שילוב נפיץ בין תשעה באב לחג הקורבן המוסלמי, בעוד בשאר הפרק בכלל מדובר על תקופת החורף וצום עשרה בטבת.
גם הייצוג של אנשי הימין בישיבה לוקה בסטריאוטיפיות מביכה, כולל הסצנה מחויבת המציאות על נער דתי שבטעות נוגע בנערה דתייה ומיד מתחשמל שם איזה מתח מיני מדומיין, או נאום פטריוטי-דתי קלישאתי של אותו מנהל ישיבה שבסופו הוא פונה לצאן מרעיתו וקורא להם: "מי זה מלך הכבוד?" והם עונים בצווחות "ה' עזוז וגיבור". ברור, איזה דתי או דתייה לא מכירים את הסצנה הזו, שכפול יהודי של קריאות "אללה הוא אכבר" מהצד השני, כי הרי צריך סימטריה, אחרת אולי לא נקבל תקציב להפקת עונה שנייה.
סוללת הכוכבים של הסדרה – רותם סלע בתפקיד השוטרת החדשה והמצולקת, דורון בן דוד הבלש שידו בכל וצביקה הדר כמפקד המשטרה באזור – עושים עבודה סבירה, שלא לומר המקסימום שיכלו להוציא מהטקסטים שהושמו בפיהם. ירושלים ראתה כבר הרבה דברים, היא תשרוד גם את "ירושלים".
